אור חושך וצל
היה זה אחד מאותם ימים בלתי מוגדרים, כאילו היום בעצמו אינו סגור עם עצמו מה הוא רוצה להיות. לרגע עטף אותי בערפל אפור, מטשטש את הראות כולה. אני חורף! הוא זרק עלי טיפות מבין קרעי הערפל. משתמש בכל הכלים העומדים לרשותו כדי לשכנע אותי.
בסדר! השתכנעתי!
עד שמצאתי את המטרייה האבודה שלי, ועד שהצלחתי לפתוח אותה, ברח החורף וקרני זהב צחקו לי בפרצוף.
הרמתי עיניים, הערפל התפזר ברגע. השמש הייתה שם במלוא הנוכחות.
עד שהצלתי עיניי בידי, מגוננת עליהן מנזקיה, היא קיפלה קרניים ושוב ברחה לה אל בין העננים.
אתה מהתל בי! אמרתי ליום הזה, המבולבל, שלא סגור על עצמו.
זה לא רק אני! הוא ענה לי, מתגונן. הביטי אחור אל אתמולייך ושלשומייך. האור והחושך נמצאים שם תמיד, מתקוטטים על השרביט.
הם שם!
התבוננתי בהם, באור ובחושך המתקוטטים על ימיי. מי מהם יכבוש את השטח? מי ימלוך בטריטוריה שלי?
האור והחושך, הצל והאור שולטים שלטון לא יחיד במציאות חיינו. בחיי היום יום, בחינוך, בחברה – תמיד נפגוש גם מזה וגם מזה.
האור הוא השמחה המפזרת זהרורים מאירים סביב. אור הוא הרחבת הדעת ושלווה, הנאה וסיפוק.
החושך לעומתו מסמל עצבות וקדרות, אֵבל חלילה, אכזבה וייאוש, ושאר הרגשות השחורים והמרתיעים.
מבחינה חברתית – מי שמונחת בצל היא בדרך כלל שקטה ונחבאת אל הכלים, ולעומת זאת הבנות התוססות בחברה הן בבחינת "אור", ולמעשיהן ודיבוריהן יש נוכחות, מראה וקול. בנות כאלו מסוגלות להאיר ולהשפיע אור על אלו הנמצאות בצל, ועלולות חלילה מעוצמת האור שלהן דווקא לשים אותן בצל עמוק ושחור יותר.
גם בתחום החינוך יש התנהגות קלוקלת שאינה עומדת בכללים, והיא מהווה את החושך בהתגלמותו. אור הוא כמובן התנהגות מנומסת ומלאת דרך ארץ. ציות ללא עוררין ומציאת חן בעיני הורים ומורים.
מובן שבכל תחום יש גם מצבים "אפורים" הנמצאים בנקודה מסוימת על הסקאלה האפורה – כהה יותר או פחות.
עלינו, כיהודיות מאמינות, מוטלת החובה לתת לאור משקל רב יותר בחיינו, ולהתעסק מה שפחות בחלקים השחורים והמחשיכים.
ביהדות ניתן משקל רב לאור:
לכבוד שבת וחג מדליקה האישה נרות ומאירה את הבית. בתפילתה היא מבקשת לזכות בבנים ובני בנים המאירים את העולם בתורה ובמעשיהם הטובים.
כמו כן, מדליקים נרות לעילוי נשמה ב'יארצייט' ויום זיכרון, וכן לכבוד נשמת הצדיק ביום ההילולא. מקובל להדליק נר לכבוד נשמת רבי מאיר בעל הנס, ובמיוחד ביום ההילולא של רבי שמעון בר יוחאי – בל"ג בעומר, שבו מדליקים משואות ומדורות גדולות לכבודו.
זמן נוסף שבו מושם דגש על האור הוא כמובן בימי החנוכה, בהם מדליקים נרות שמאירים את החשכה, גם למטה מעשרה טפחים.
יחד עם זאת, גם ל"צל" תכונות משלו, ואין להמעיט בערכו. הצל הוא לנו למחסה משמש יוקדת בימות החום הלוהטים, וגם במשמעות הסימבולית הוא מגן עלינו מהתבלטות בלתי ראויה. הסתתרות בצל עשויה להיות חיובית ביותר כאשר היא נעשית בכוונה טובה של ענווה וצניעות.
הבה נלמד לערבב יחד מעט מכל התכונות של אור חושך וצל,
וליצור מהן יצירה בונה בחיינו.
