החיים שלנו: עוגת תותים, או סלט צבעוני?
העולם מוצף בכל כך הרבה הצעות לעזרה, ומהצד השני יש כל כך הרבה צורך בעזרה,(רגשית, רגשית…)
מסקירת העיתונים בלבד אפשר לחטוף בלק אאוט. את יכולה להסביר לי מה קרה כאן???
האם העולם השתגע? מה קרה לו – לנו – לכולנו? ואיך מתמודדים עם כל ההצפה הזו?
מצד אחד כל כך הרבה בעיות רגשיות שלא שיערום אבותינו, מהצד השני המון הצע שמבטיח לעשות סדר בבלגן הזה. איך
מוצאים ידיים ורגליים בכל הסלט הזה סביבנו ובתוכנו?
תמר פליגל: כן, השוק על כל גווניו מוצף. האינפלציה בכל התחומים דוהרת קדימה. לא מזמן סבלתי מכאב בברך, רופא קונבנציונלי הורה על תרגילים, ידיד משפחה שלנו המליץ על אוסטיאופתיה, חברתי המליצה על דיקור סיני ואני, טובעת בים הצעות, חשתי אובדת עצות. סופו הטוב של הסיפור: תפילה קצרה, והכאב עבר…להבדיל בין חנויות נעליים לאינספור, מרפאות שיניים וחנויות ביגוד ומזון, גם ההיצע בתחום העזרה הרגשית הולך וגדל וצובר תאוצה.
עולמנו מציע לנו מגוון גדול של עזרה בתחום הנפש. וההצע הגדול רק מעיד על ביקוש הולך וגדל: דורנו חווה שינויים גדולים, שמערערים את שלוות הנפש ודורשים מאתנו המון משאבים וחישובי מסלול מחדש. השינויים שעוברים עלינו בעשור האחרון הביאו איתם המון סטרס לחיים: התחרות נעשית יותר ויותר צפופה, עומס המידע וההצע (השוק מוצף, כנ"ל, ובכל התחומים), הצרכים גוברים, ומליוני פריטים שמעולם לא הכרנו, והם רק נועדו להקל על חיינו, בעצם רק מקשים עליהם.
זו המציאות של שנת 2019 שבורא העולם הניח אותנו בתוכה. אם המציאות הזו טובה או רעה, אין לנו כלים לשפוט. אולם מכורח המציאות הזו רובנו הגדול זקוק לעזרה חיצונית מקצועית שרואה את התמונה מבחוץ ויכולה להושיט יד בהקשבה נכונה, ניתוח נכון של המציאות עד למציאת העצה הנכונה עבורנו, כזו שכבר הייתה עמוק בתוכנו רק לא מספיק שמענו את קולה. (עצה חיצונית, לעולם לא תהיה נכונה כמו העצה שנדלית מתוכנו, בהשראת דברי שלמה המלך במשלי: מַיִם עֲמֻקִּים עֵצָה בְלֶב אִישׁ וְאִישׁ תְּבוּנָה יִדְלֶנָּה – העצה הטובה ביותר לו אישית, נמצאת עמוק בתוכו הוא) .
בתחום הנפש, הקדוש ברוך הוא מוביל כל אחד מאתנו, אל השליח הנכון ביותר בעבורנו, לאותה תקופה ולאותו עניין במדוייק. והרבה דרכים למקום, להובילנו אל השליח הנכון.
אפרופו השוק המוצף, דווקא בתחום הקאוצ'ינג – שממש לא דומה לטיפולים הרגשיים בשיטות השונות, עדיין המבחר לא מספק את הצורך.
אולי נוכל להבין, אחת ולתמיד, מה ההבדל בין קאוצ'ינג לטיפול רגשי?
הטיפול הרגשי לסוגיו, מאתר את הרגש ש'יושב מאחורי' ועושה איתו עבודה עד לשינוי ההרגשה.
הקאוצ'ינג לעומתו, מדבר תחילה אל השכל. מנסה לעשות סדר בסלט של החיים, להפריד דברים, למקד מבט ולחדד אותו, להסתכל אחרת. עבודה נכונה משנה בעקבותיה את הרגש ואת תמונת החיים כולה בס"ד.
אם אני יודעת למה אני כועסת, אני מודעת לעצמי יותר ומצליחה בעבודה הדרגתית נכונה, לשנות את הרגש על ידי שינוי החשיבה. (כולנו מכירים את המשפטים שמתרוצצים לנו במוח בזמן של כשלון… אם נלמד 'ללכוד' אותם ברגע הנכון ולעשות איתם עבודה, אולי הכשלון כבר לא יהיה כשלון?). כי הרי כל הרגשות באים בעקבות פירושים שלנו את המציאות – מחשבה ושכל. אם נשנה את הפירוש בצורה ריאלית ונכונה, הרגש ישתנה ויהפוך לחיובי ואפקטיבי.
מבט אל הקליניקה: איך נראית עוגת החיים שלך?
לבקשתנו, מסכימה תמר לשתף אותנו באחד מכלי הטיפול היפים שלה: עוגת החיים. אם תרצי, את מוזמנת לעצום לרגע עיניים ולדמיין: אם דמותך בתקופת החיים הנוכחית הייתה עוגה, איך היא הייתה נראית?
נו ברור שזו עוגת שכבות יפיפייה J בין שכבה לשכבה מרוחה שכבת קרם. איזה גוון לקרם שלך? ואיזה טעם? וממה מורכבות כל השכבות?
השכבה העליונה – במה היא מצופה? מהו חלון הראווה שלך מול העולם? האם השכבה החיצונית היא חלקה ויפה ומקושטת בתותים, כנאמר 'החיים שלי תותים'? J
כעת, אחר שציירת בדמיונך את העוגה ואת מראה החיצוני, בואי ספרי לי איך את מחלקת את העוגה הזו, ולמי את נותנת את הפרוסה הכי גדולה והכי טעימה? האם נשאר פרוסות גם לאחרים?
במילים יותר פשוטות ופחות מטאפוריות, את מציירת עיגול שמסמל על חייך בתקופה הנוכחית. כעת את מחלקת את העיגול לשמונה פרוסות, עבור כל אחד מתחומי חייך: ילדים, שלום בית, בריאות, עבודה, תחביבים, התפתחות אישית, הורים, אחים ואחיות ועוד. כאשר לכל אחד את 'חותכת' את עובי הפרוסה שאת נותנת לה ממך כרגע. לדוגמא: למשפחה את נותנת 10%? לעבודה 40%? לתחביבים 0%? להתקדמות האישית שלך – 0 נוסף? לבריאות את נותנת, אהההמ…. אולי 5%? את מגלה פתאום שחור על גבי לבן את עוגת החיים שלך כצורתה הנוכחית. זוהי תמונת המצוי.
כעת, את רואה כאילו מבחוץ: מה כאן מאוזן ומה פחות מאוזן? מהיכן תוכלי לגייס כוחות להיכן, כדי להגיע לתמונת חיים יותר מאוזנת ויותר בריאה? תהליך הקאוצ'ינג מלווה אותך בסיעתא דשמיא, מתמונת המצוי, לעבר הרצוי.
המאמנת רואה אותך, המתאמנת, על המכלול השלם שלך. נוצר ביניכן קשר של הכלה, הקשבה ואמפטיה בלי שום שיפוטיות ודעות אישיות, תוך הפרדה מלאה בין העולם של המאמן לעולמו של המתאמן.
יושר פנימי, הוא בסיס להצלחת כל תהליך!
אם תבוא אלי מתאמנת שתביא איתה דברים הנוגדים את עולם האמונות שלי, ואחוש שאין בי יכולת לנקות את עצמי משיפוטיות, לא אקבל אותה לתהליך אימון. אם תגיע אלי מתאמנת, ואחרי מפגש אחד או שניים אגלה, שהיא אינה מעוניינת לעשות עם עצמה משהו כדי להתקדם, אעיר את תשומת לבה לכך, שיתכן שהישיבה בחדר הקליניקה שלי חולבת את כספה לחינם.
לפי דברייך, תהליך קאוצ'ינג הוא התקדמות פשוטה בעבודת מידות ועבודת השם. למה, אם כן, לא אוכל לעשות זאת לבדי?
ועוד משהו: האם ליווי קאוצ'ינג עלול להיות ממכר?
כל אחת יכולה להתקדם בכוחות עצמה, השאלה היא כמה משאבים של זמן וכוחות תדרוש ממנה כל התקדמות. מבט מבחוץ, עשוי להעניק בס"ד תמונה פנורמית – תלת מימדית וכוללנית יותר, מאשר התמונה שאדם שנמצא בתוך קערת הסלט יצליח לראות. אדם חיצוני בעל עין מקצועית, יכול למקד את המבט ולהעיר את תשומת הלב, אל משהו שבפנים לא שמים אליו לב בכלל.
כי לפעמים אדם לא מצליח להתקדם הלאה, הוא דופק ראש בקיר ומכאיב לעצמו. הוא רוצה להתקדם! ואינו מצליח!עין חיצונית ממוקדת יכולה לומר לו בחיוך: "הלו אדוני, לימינך יש דלת! רק תיגע בידית, תפנה צעד ימינה ואתה בחוץ"…
נהיגה אוטומטית
באשר להתמכרות, הקאוצ'ינג מעניק לך הרגלי חיים, שעל ידי תרגול מדויק, ממושך ועקבי, יהפכו אצלך כאוטומט. כל אדם שיודע לנהוג, חווה תקופת טסט שבו יושב לצידו מורה נהיגה ומלווה אותו פיזית בתהליך הנהיגה. אי אפשר ללמוד נהיגה רק מלימוד תאורטי מתוך ספרים. כדי לדעת לנהוג, חובה לצאת לדרך, וללמוד על ידי התנסות בשטח.
אחרי תקופה שבה יושבים לצידך ומראים לך איפה לעצור ואיפה להמשיך ומזכירים לך כללים ותמרורים, את יודעת לנהוג לבד בס"ד. אחרי תקופה של נהיגה, הכל נכנס לך כל כך עמוק לעצמות, שגם אם תעשי הפסקת נהיגה של חמש שנים, תוכלי לחזור לעניינים. הכללים צרובים לך בתודעה, הם הפכו לאוטומט.
אפקט האבן שמושלכת למים
עניין אחד שנפתר בחייך, ישליך בוודאות על עניינים רבים נוספים. כמו אפקט האבן המושלכת למים, ויוצרת סביבה מעגלים חיוביים והדהוד. רק תתחילי לחוש חוויית הצלחה, ומעגלי ההצלחה, הסיפוק והשמחה ילכו ויתרחבו ויסחפו אחריהם את כל בני משפחתך.
