חלום בצליל אחר – ראיון/ חיה רוטנברג

חלום בצליל אחר – ראיון/ חיה רוטנברג

חלום בצליל אחר

צבע סגלגל מרוח באצילות. אולי בורדו עז מנוקד בכוכבים. הוא יכול להיות גם מאד פסטלי ועדין.

החלום שלך.

לכל אחד ישנו חלום.

כמה גדול, כמה קטן. כמה פנימי, כמה מוחצן.

חלום.

 את החלום של גב’ רוט ליוו צלילים ענוגים, פורטים.

חלום שהתגשם במתכונת קצת אחרת ממה שהצטייר בדמיונה.

גב’ דבורי רוט משתפת אותנו במסכת חייו של צביקי ואמו מאז שנולד ועד היום, ועד בכלל…

לגב’ דבורי רוט היה חלום בצלילים מבקשים.

“היה לי חלום שביום אחד יהפכו מכשירי השמיעה לאביזר נורמטיבי כמו משקפיים, למשל. פריט עדכני ויפה שאינו מזמין מבטים ומתקבל יפה בעיני כולם”.

במילים אלו פותחת גב’ רוט בראיון. מחייכת.

“חלומי התגשם, קצת אחרת ממה שקיוויתי..”

כיצד התחיל הכל?

בקיץ לפני שבע שנים, זכיתי לחבוק תינוק חדש. כבר שנים שזכינו רק בבנות, וכעת הייתה ההתרגשות עצומה והאושר מרקיע שחקים. הוא היה תינוק חמוד להפליא, עיניו הביעו פקחות מיוחדת וחיוכו הקונדסי היה שובה לב.

כמקובל בימינו, מבצעים בדיקת סינון שמיעה לכל תינוק בבית החולים. בערך כאשר מולאים לתינוק יומיים, מכניסים אותו לבדיקת שמיעה פשוטה כדי לבדוק את טיב שמיעתו.

כשראיתי את האותיות ב-ח (בדיקה חוזרת) על מיטתו, ממש לא נבהלתי.

כבר בלידות קודמות כמה מילדיי לא עברו את הסינון הראשוני ונדרשו לשני ואפילו לשלישי, כך שממש לא דאגתי.

לאחר שצביקי לא עבר גם את הבדיקה השלישית, הוחלט לפנות אותנו לבדיקת “ברה” בבית החולים הגדול “תל השומר”.

ברה היא בדיקת שמיעה מקצועית ביותר שמבצעים בהרדמה. נותנים לתינוק חומר טשטוש וכשהוא נרדם מבצעים את הבדיקה.

הסתובבתי עם צביקי שעתיים על הידיים, מנסה למצוא את כל התחבולות והפטנטים כדי שהוא כבר יירדם.

לאחר כשעתיים מתישות הוא נרדם סוף סוף והבדיקה החלה.

 ופתאום, באמצע הבדיקה נשמע קול ציוץ עדין. צביקי בן החודשיים התעורר.

הייתי מאד מתוסכלת. כל כך טרחנו להרדימו… וזו ממש לא הפעם הראשונה בה הוא נבדק… הרופאים שאלו אם ארצה להרדימו שוב.

כבר לא הייתה בי סבלנות וכוחי- תש, הלכתי הביתה כשאנו מסכמים על הגעה מחודשת לברה חוזר כשצביקי יהיה בן חמישה חודשים.

ובמשך כל הזמן הזה לא חשדת בכלום?

לא היו סיבות בגללן לא הצליחה הבדיקה. גם בברה חשבתי שצביקי התעורר ועל כן היא לא הצליחה.

כשלצביקי מלאו חמישה חודשים נסעתי איתו שוב ל”תל השומר” ושם ביצעו בפעם השנייה את ה”ברה”. הבדיקה עברה בהצלחה ב”ה. צביקי ישן בשלווה ולא התעורר ולו פעם אחת.

ואז יצא הדוקטור מהחדר והודיע לי בקול יבש את הבשורה.

 לצביקי בעיית שמיעה בינונית עד חמורה.

מה היו תחושותייך לשמע הבשורה?

לא ידעתי מאיפה זה נפל עליי, כמו אדם שהולך ברחוב ביום שרבי ופתאום מרגיש טיפה קטנה על אפו, הוא מביט למעלה ואינו מבין כיצד הפתיע אותו הגשם.

לא ידעתי מה זו בעיית שמיעה, מכשירי שמיעה וכל מה שקשור לנושא הזה, זה היה מידע זר ומנוכר בשבילי.

מה גם שצביקי היה ילד חכם, בעיית שמיעה לחלוטין לא התאימה למזגו ולאופיו.

ואז הפנו אותנו ל”שמעיה”- מכון שמיעה.

קלינאית התקשורת והעו”סית הסבירו לי שלמרות שעל צביקי לא רואים כלום וכל רעש מקפיץ אותו, עדיין יש בשמע תדרים שונים, וחלקם- הוא אינו שומע.

לכן יכול להיות שהוא לא יקלוט אותיות מסוימות והשפה שלו תהיה משובשת ובלתי תקינה.

בעקבות כך היה צריך להתחיל תהליך שיקום שמיעה הכולל: התאמת מכשירים ובהמשך ביקורי קלינאית.

והתהליך התחיל…

כן.

לא אלאה אתכן בכל הפרטים והפרוצדורה המורכבת והמתישה שעברנו איתו. התאמת מכשיר הייתה עבודה קשה.

האוזניות, הבדיקות וכו’ .שהכל יהיה  מתאים בצורה הטובה ביותר.

כיצד הגיבה לכך הסביבה?

האנשים שסביבי לא האמינו והיו בהלם די מוחלט. אך אני שיתפתי אותם בפשטות, וכמו שאני שדרתי את העובדות, כך הם קיבלו אותן.

ואיך קיבל צביקי את המכשירים?

זהו זה.

שלמרות כל העבודה בהתאמת המכשירים והציפיות שתלינו בו, צביקי לא הסתגל אליהם והרבה להוריד אותם. חזרנו שוב ושוב לשמעיה והם שיחקו עם המכשיר. הורידו או הנמיכו.

הנקודה המוזרה הייתה שהם אמרו שלילד עם ליקוי שמיעה נוח עם המכשירים, הם טובים בשבילו והוא מסתגל אליהם. אך צביקי, הוריד אותם שוב ושוב. הם הציקו לו.

עד ש…

בגיל שנה ורבע “שמעיה” אכן נוכחו לראות שהמכשירים אינם טובים לצביקי והחליטו להניח לו. מכשירים הוא כבר לא היה צריך לענוד, אך היינו חייבים להמשיך עם בדיקות שמיעה סדירות, קלינאיות תקשורת ומה לא…

חשוב לציין שצביקי קלט את השפה על בוריה ודיבר מקסים.

מה גילו כיום? ומה מצבו?

צביקי כיום ילד חינני בן שבע. קולט ומבין מצוין את הנלמד, משתלב נהדר עם חברים ובמעקב מוקפד.

“היה לי חלום”- מסיימת גברת רוט את המונולוג, “שיום יבוא והסיפור יהיה מאחורינו. עוד הייתה בי תקווה שהכל יתברר כטעות… אך ה’ רצה אחרת. הוא רצה שאשאר תלויה בו. שארגיש כל הזמן מחוברת ומקושרת יותר. הסיפור לא היה זבנג וגמרנו. אני כל הזמן צריכה להתפלל. לבקש הלאה על העתיד ולהודות על ההווה.

הוא רצה שאתחזק יותר. כשאני לומדת הלכות שמירת הלשון אני רואה בחוש איך המצב נהיה טוב יותר. וכשאני מזניחה את הלימוד חלילה, אני מיד רואה נסיגה במצב.

הסיפור של צביקי היה בשבילי מתנה מיוחדת של קרבת ה’ מאירה ומתוקה,

ושל תפילה, ואמונה.

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד