יש מקום לגעגוע! /ל. פוטש

אלול כבר כאן, דופק על חדרי הלב שלנו ברחמים ובאהבה.

איך מגלים את הרצון האמתי בעבודת השם, איך מנקזים את הלב בלי לגלות כלום, איך שרים בלי לדעת לשיר, איך משחררים חומר נפץ שהצטבר בפנים שבוע שלם ואיך מגלים געגועים שהיו שם עמוק, ולא ידענו לקרוא להם בשם?

סוד המפגשים של אפרת נאווה קופרמן: משתתפות אחדות חולקות איתנו את החוויה והשיר, במהלך 9 השנים האחרונות.

בתהליך שקט ועמוק, הן מגלות את הסוד ששורשיו בהר חורב: כמה השם אותנו אוהב!

 

הנשמה שלי חיפשה.

"חיפשתי מקום שיהיה לי טוב בו. שיהיה לי נעים ללכת אליו ושיהיה לו מימד רוחני" מספרת סימה, מורה מוערכת בבית יעקב בקרית ספר. "בתחילה נכון התבלבלתי בכיוון. למדתי אמנות, תפירה. חיפשתי חברה איכותית ותומכת, מפגש שבועי עם תוכן. זה לא היה 'זה'.

שולמית היא מורה למקצועות החשבון וההנדסה "תמיד חיפשתי. לא ידעתי שאני מחפשת חיבור לבורא העולם. התפילות שלי היו יבשות מאד, הרגשתי שאני משעממת את השם, ש… לא נעים, שהוא לא מספיק 'סופר' אותי, שרק לצדיקות יש מקום אצלו ואני לצערי לא נמנית עליהן.

למדתי מגוון רחב של מקצועות בתחום הטיפול הרגשי, תרפיה באומנות וכל מיני תרפיות נוספות. גרפולוגיה, המון ספרי הגות, מחשבה ופסיכולוגיה. כל אלו עזרו לי לא מעט להכיר את עצמי, לעשות סדר בבלגן בתוכי, להבין שיש בי רגישות גבוהה אבל לא נתן מענה לתחושת הניתוק שהרגשתי".

"במשך קרוב לארבעים שנה חיפשתי אושר". משתפת גם אורית, "ידעתי לדקלם את כל מה שלימדו אותי כולם: שהוא אינו תלוי חיצוניים חיצוניות, שהוא קיים בתוכי ועלי למצוא אותו, ואסור לי לחכות שהבת תתבגר, שחשבון הבנק יתנרמל וכל חיי יסתדרו", הראיון מסעיר את אורית. " פגשתי הרבה 'שמות הגדולים' בתחום הנפש, אלו שהכניסו לציבור החרדי את יסודות הטיפול והמודעות הרגשית. הייתי הראשונה ללכת לכל מקום ולכל דמות שאולי תעזור לי למלא את החור, ולעשות סדר בבלגן של חיי.

רק כשזכיתי והגעתי אל אפרת נאווה קופרמן, גיליתי שהכספת נפרצה… גיליתי ים של אושר. כל הרוצה יבא ויטול! איני מצפה יותר לעשירות או לפירות השקעה.יכולה לגעת בכוכבים ממש, בלי כל פחד, להרשות לעצמי להרגע…  גיליתי שאני מיליונרית. יש בי רצונות-טובים אינסופיים, ובמצב-צבירה של אושר הרבה יותר קל להתמודד, כי אני רוצה לרצות הכל. וכשאזכה לרצות באמת, אזכה גם לעשות!

גם כשאני מוצאת את עצמי שוגה ומועדת, איני רועדת! אני קוראת לאבא. מרגישה קרובה אליו ונרגעת.

"כשהגעתי אל אפרת נאוה, חויתי משהו מכונן": ממשיכה אורית לספר, "בעקבות תהליך שעבר אחד מילדי, עברתי אבחון קשב וריכוז והתחלתי לקחת תרופת דופאמין.

תקופת ההסתגלות הראשונה לתרופה הייתה עבורי הלם. (חשוב לי להדגיש שכל אחד מושפע מתרופות ק.ש.ר. בצורה אחרת, יש כאלה שאינם מושפעים כלל. התאור בכתבה מספר על אורית ואין להקיש ממנו לאחרים, ל. פ.), כאילו הייתי זקוקה למשקפיים במספר גבוה מאד, ולא ידעתי כלל עד כמה העולם מולי מטושטש ולא לגמרי אמתי. בתקופה הראשונה הייתי באקסטאזה… פתאום היה בי כוח להזיז דברים.

אחר כך, גיליתי בתוכי המון כאב. ראיתי כמה חורים נמצאים בחיים שלי. כמה דברים רגילים איני יודעת לבצע. כמה אני 'לא': לא מספיק אמא, לא מספיק טובה, לא מספיק ממצה".

"לי לא היו חורים עד כדי כך גדולים בחיים" משתפת גיטי, " אבל משהו בשגרת החיים המלאה היה יבש. תמיד רציתי 'יותר'".

מקום אחד, כל הגעגועים נאספים

"כשהגעתי אליה לראשונה לפני שנים אחדות, הייתי  יבשה כמו קרש". מספרת שולמית, "הדימוי שלי נשק לרצפה וחשתי ניתוק.  לא נהניתי מהתפילה. להרגשתי גם לא נעניתי. היא העיקה עלי.

כשבאתי אל קופרמן נכבשתי. הדיבורים מלב אל לב, השירים בליווי הגיטרה, שנכנסו לי כמו חיץ פנימה. כמה השם אותי אוהב, כמה הוא סופר כל התקדמות קטנה מצדי וכמה אור אני מביאה לעולם עם כל הרצונות הטובים שלי.

פתאום גיליתי כמה הנשמה שלי הייתה צמאה למילים האלה, למנגינה הזאת. כבר בפעם הראשונה הרגשתי שאת הדבר הזה בדיוק חיפשתי.

"מיד אחרי צריכה זיהוי הצורך שלי", מספרת סימה, "נחשפתי למודעה קטנה בעיתון, 'לשיר אותך, חוויה רוחנית מוזיקלית'. לא הכרתי את קופרמן, אולם החיבור העמוק שלי לעולם הנגינה והחיפוש התמידי, דחפו אותי לנסות".  

אורית הגיעה לקופרמן לפני שש שנים, באותה תקופה מאד מכוננת בחייה. "זו הייתה תקופה של המון כוח מצד אחד, והמון כאב מהצד השני. איכשהו הגעתי למפגש עם קופרמן. אשה קורנת ונדירה  בענווה שלה. היא קיבלה אותי כמו שאני. עם כוח השכנוע המיוחד שלההצליחה לשכנע אותי ולגרום לי להאמין שאני באמת מדהימה".

גיטי, זכתה להכיר את קופרמן לראשונה, בכנס 'כאחד' שהתקיים בבניין. " הפשטות שלה שבתה אותי. שירים בגובה העיניים, מנגינות המזכירות קלאסיקות מלוות באקורדיון מהילדות הרחוקה… היא 'העזה' לשיר שם מילים שאף לא אחד העיז לומר. מילים של תמימות ואהבת השם פשוטה, טהורה.המיקס הזה שבה אותי וכבש לי את הלב. ידעתי שאל הסדנא הבאה אני נרשמת".

מצאתי את שאהבה נפשי

"אצל אפרת נאווה מצאתי משפחתיות והכלה אמתית, שלא מצאתי בשום קורס אחר בשום תחום אומנות שהשתתפתי בו" מספרת סימה. "הכל קורה אצלה עמוק ובשקט, תוך שמירת צנעת הפרט.  העצמה וחיזוק הקשר עם עצמי, עם הרגשות שלי ועם הקדוש ברוך הוא".

"אני שומרת מצוות מבטן ומלידה, גדלתי במשפחה טובה, שורשית וחסידית אפילו" מספרת שולמית, "וואני יכולה לומר בפה מלא, שבעקבות אפרת נאווה חזרתי בתשובה מאהבה… אני יכולה לומר שבמהלך הסדנאות שלה, התקיים בי הכתוב: 'והשיב לב אבות על בנים'. החיבור שהיה חסר לי כל כך, נולד מחדש. כיום חזרתי להיות בת אהובה של השם, רוצה לעשות רצונו אותו ולשמח אותו בכל רגע מחדש. אני יודעת ומרגישה שהוא רוצה עבורי את הטוב ביותר.

את החיבור הזה, לא קיבלתי בשום מקום שהייתי בו לפני כן. ורשימת המקומות שהייתי בהם, כאלה שמתיימרים לעזור לנפש ולרפא אותה, היא ארוכה מאד מאד".

גיטי: "בעולם של היום יש המון המון רהב. הרהב הזה נוצץ ומרשים ומושך ולוקח את המיקרופון ומדבר ומרעיש בכל מקום. הוא מרחיק מאתנו את האמת הפשוטה. הגרעינית, המקולפת ממסכות. זו שנכנסת היישר לנקודה הכי פנימית בלב. כשראיתי את קופרמן ושמעתי את השירים הנובעים היישר מתוך האמת הפשוטה של הנשמה, ראיתי את היפך הרהב. ראיתי שכאן נמצאת האמת. מאז שהתחברתי ונשביתי בקסם הזה, עשיתי דרך ארוכה ועמוקה מאד. דרך רצופת גילויים, בעיקר על עצמי: גיליתי שאני יודעת לחבר שירים ולהלחין להם ניגונים! זו הייתה תגלית מרגשת ומסעירה. בעקבותיה רכשתי גיטרה ולמדתי לפרוט עליה את מה שיוצא מהנשמה".

 

שיר בלב, שהולך לכל מקום.

"הסדנא פתחה אצלי משהו שהיה קבור עמוק בפנים שנים ארוכות: היכל הנגינה!" מתרגשת סימה לגלות, "תמיד אהבתי לשיר, בגיל עשר הזמינו אותי להתנסות ב'סולו' לקראת מסיבה בית ספרית, כל הכתה פרצה בצחוק בעקבות טעות קטנה שלי. מאז לא פתחתי את פי לשיר. נסגר לי. בילדותי ידעתי לשיר אבל זה 'עבר'.

כשהגעתי לסדנא הראשונה של אפרת נאווה, הרגשתי את האווירה האוהדת והמכילה. (אצלה, במוצהר, מותר לזייף!) הצטרפתי לראשונה אל השירה ומשהו בתוכי הפשיר. מאז ועד היום, במשך שנה תמימה אני לא מפסיקה לשיר…".

"יש בי המון עומק" מספרת שולמית, "נפש עשירה ו סוערת. במקום הזה היא מקבלת את המענה המדוייק שלה. כי אצל אפרת נאווה יש את הפשטות המקבלת שאין בשום מקום אחר. במהלך השבוע אני צוברת בתוכי הרבה. ואני יודעת שביום שני, במפגש הקבוצתי עם אפרת נאווה,  אתמלא בכוחות חדשים, היישר מבעל הכוחות כולם.

השירים שלהמתנגנים לי בלב גם הרבה אחרי".

עם דיבורים שקטים ועם שיר

"התהליך שעברתי עם אפרת נאווה היה עמוק ". משתפת אורית, "במהלכו הסכמתי להיות מי שאני, קיבלתי את עצמי עם כל החורים שלי כאילו היו פרורים של זהב.  

במשך ארבעים שנה כולם ניסו לשנות אותי: המערכת הלימודית, הסביבה, ובעיקר – אני את עצמי. הראש שלי לא אהב ללכת בתלם. אפרת נאווה קיבלה והעריכה אותי באמת, כמו שאני, כיציר כפיו של השם. היא ראתה בי רק טוב. לימדה אותי להאמין ובעיקר להרגיש, עד כמה השם אוהב אותי, מעריך אותי ומאמין בי. זו חוויה עוצמתית. היא עזרה לי לצמוח אל כיוונים של שינוי והתייעלות".

לסימה קל להצהיר על תהליך פנימי שעברה: גדלתי במשפחה נהדרת להורים מסורים ממוצא מוסקבאי. היה מקום לשכל, לעשייה, להתקדמות מעשית. ידעתי שהאדם נמדד לפי העשייה שלו. בכל הקשור לרגש – אפס מעלות קור…

לא ידעתי מה חסר בי. לא הייתה בי אהבה ולא שנאה, לא אכזבות ולא סערות רוח. היו בי רק חיפוש וחוסר מנוחה חסרי שם… כשנרשמתי לסדנאות של אפרת נאווה קופרמן התחלתי תהליך של פריחה וחיבור, הסדנאות שחררו אצלי 'פקק' פנימי וגיליתי שהמון רגש נמצא אצלי כל השנים, רק שהוא היה אצור וחתום…"

מיהו הנורמלי?

"עולם השקר סביבנו ממהר להעניק חותמות לאנשים" אומרת גיטי, "היא 'נורמלית', זו 'הולכת בתלם', ההיא 'לא לגמרי', וזאת 'בסדר גמור'. מזמן שאלתי את עצמי: על פי אלו סטנדרטים קובע העולם את קביעותיו? מה המדדים שלו? ומי קובע, אם האנשים ה'נורמליים' קובעי המדדים, הם בעצמם נורמליים? כל כך הרבה קביעות חיצוניות בעולם השקר שלנו, כל כך הרבה עין חיצונית שמשתלטת על השפיטה, שזה כואב!

קשה היה לי להסביר לעצמי בתחילה, איך רואים אותי ואת כולנו בסדנאות השיר של קופרמן. זו לא עין חיצונית של שקר וסטיגמה. זו עין אחרת, מזוככת יותר, שפשוט רואה נשמות!".

אורית מסכימה עם גיטי בכל לב. "הרבנית קופרמן, כבר שש שנים אני משתתפת בכל הסדנאות שלה, לא רואה אותנו כמו שהעולם בחוץ רואה. אני חושבת שזו ההגדרה הנכונה ביותר: היא רואה את הנשמה המאירה שבי. בגלל היותי בת של השם. אהובה, מיוחדת מאד, שכמוה לא הייתה ולא תהיה".

לבי ובשרי ירננו לקל חי סימה, שהגיעה לקופרמן מערבות הקור המוסקבאי: "התפילות שלי הפכו לחוויה. היום אני מתפללת כי אני רוצה להתפלל. ולא כי התרגלתי וככה חייבים. זו נקודת מוצא אחרת ושונה".

"אין מה להשוות את התפילות שלי כיום לתפילות של פעם" מתרגשת שולמית לספר, " פעם הן היו מרוץ של סטרס ומבט קשה על עצמי, התפילות של היום הן שיר ושבח לאבא שלי שאוהב אותי ורוצה עבורי רק טוב. הבקשות הן תחינה מתנגנת ולעתים לא רחוקות מתלוות אליה דמעות".

סדנא של תפילה, מודעות רגשית, געגועים, דיבורים שקטים, גיטרה,

זה נשמע משהו מיסטי מעט… כמו משהו שאי אפשר להסביר…

"אחרי השיעור הראשון הייתי באורות…" מספרת סימה, "נכנסתי לחדר המורות ושמעתי אותן מדברות, על סדנאות מעניינות שנפתחו בקרית ספר. 'לשיר אותך – חוויה רוחנית מוזיקלית'. אחת המורות היותר מוערכות בעיני, אמרה: מעניין אותי לראות, איזה 'סוג' נשים מגיע לשם!

'הנה!' אמרתי לה בחיוך רחב – רחב.'הנה לפנייך סוג הנשים שמגיע לסדנא המדהימה הזו!'

המורות פתחו עלי עיניים גדולות. "כן? מה יש שם?"

עניתי בהתלהבות. 'זו אשה מיוחדת, אישיות קורנת ממש. יש לה הכלה לא רגילה, שמירת הפרט שלא הכרתן, היא אומנית מיוחדת בהנחיית קבוצה ויש שם שירים שאנחנו בעצמנו משתלבות בהן' לפני שהספיקו להגיב, הוספתי כמו ילדה קטנה: 'אל תבואו אל הסדנא הזו, כי היא רק שלי! J". הן צחקו, כמובן. ולא הגיעו עד עצם היום הזה כי לא הרשיתי להן…"

"ניסיתי במשך שעות להסביר את החוויה שאני עוברת" אומרת אורית, "ולא לגמרי הצלחתי. רק כשהייתי בחופשה משפחתית, וישבנו במרפסת מול הים, דיברתי במשך שעתיים תמימות ובעלי היה פנוי להאזין. רק אז הוא הצליח להבין, מה אני מוצאת אצל קופרמן".

"לא היה לי קשה בכלל להסביר את מהות הסדנא" אומרת שולמית, "ועד היום אני מצליחה לגרות נשים לבוא ולטעום קרבת ה' וגעגועים לטוב. הסביבה שלי משוכנעת ביעילות הסדנא כי היא רואה אותי, ותמונה אחת שווה מאלף מילים: אני מוארת יותר, טובה יותר, רכה ונעימה בהרבה ופחות מתמרדת נגד המציאות".

למי מיועדת הסדנא, ומה היא תקבל ממנה?

סימה:  הסדנאות מיועדות לנשים שרוצות חיבור, פריחה והתרגשות. הן תקבלנה הכלה והעצמה, הן תקבלנה את עצמן מחדש!

שולמית: לכל אשה שיש בה רצון לשמוע את קול הנשמה שלה. היא תקבל מצוף, להתרומם איתו מעל גלי החיים, וחיבור עמוק עם בורא העולם.

גיטי: למי שמחפשת להתקרב לאמת ולהתרחק מהרהב של עולם השקר. היא תקבל את עצמה בפשטות.

אורית: למי שמחפשת אושר. היא תקבל את הידיעה וההרגשה שהשם אוהב אותה באמת, כי הוא אבא שלה והיא בתו. היא תקבל כוחות לצמוח ולהתחיל מחדש.

 

אפרת נאווה קופרמן

ילידת תשכ"ד

תושבת שכונת ברכפלד במודיעין עילית

מוסמכת להוראה בשילוב אמנויות בחינוך

חניכת הרב עזריאל טאובר זצ"ל – ארגון שלהבת,

הרב ארז משה דורון שליט"א,

דר' מרים אדהאן

הגב' רחל ארבוס

מנחת סדנאות 'שירת הלב',

ו'פשוט להיות'

במודיעין עילית, ירושלים, בית שמש ובני ברק

מקיימת מפגשי העשרה, השראה וסדנאות חד פעמיות עם צוותות,

המלצות רבות