נניח שיהיו לי… הרהורים – נחמי אפל
קריאה או מחשבה על המילה כנפיים, גורמת לי להרים עיניים כלפי מעלה. אולי גם אתן נתקלתן בתופעה? זו הקונוטציה של המילה. כנפיים, פירושן התרוממות.
מיד לאחר מכן מגיעה תחושת המילוט. כל בעלי הכנפיים למיניהם, אלו אשר אנו נוקטים נגדם את מרב המאמצים להעיף מעלינו, מה הם אם לא נמלטים על נפשם (אם יש להם כזו)?
משפט נוסף בו אנו רגילות להשתמש כתגובה בלתי מחייבת לכל בקשה לפנות את המקום, להזדרז: "מה, נראה לך שיש לי כנפיים?" אין לי, בדקתי שוב:)
אך משהו אחר יש לכולנו. במקום הזה הכל יכול להיות. נכון, דמיון. בו ניתנים למימוש כל המאווים, ואף דברים הנראים לנו במבט ראשון חסרי היגיון – שם הם דווקא תופסים נוכחות רבתית.
באנה נדמיין שיש לנו כנפיים!
חוויה זו, נוסתה על ידי נשים ובנות רבות. עצימת העיניים רק השביחה את התשובות. את יכולה לנסות זאת ברגע זה, קחי הפוגה ועצמי את העיניים. לצידך, זוג כנפיים חסונות, בריאות ושימושיות.
התשובות שהגיעו לאחר הניסוי, היו מגוונות ומעופפות למדי. אספתי רק את המובחרות שבהן. משפט אחד חזר על עצמו עם כל שיתוף –
לו היו לי כנפיים…
אז מחקתי אותו מהציטוטים של כולן, כדי לחסוך במלל, כן?
"הייתי רוצה לגעת בפנס המזדקר מעל מגדל המים העירוני, זה המאותת למטוסים להגביה עוף. המגדל נמצא שם, להווי ידוע, מפאת חוק כלים שלובים. על מנת להזרים מים למקומות הגבוהים של העיר. ולמה בו אני רוצה לגעת? כדי לתפוס טרמפ על המטוס. יש לי משפחה בחו"ל, ואין לי יכולת להגיע אליהם…"
בלי לפגוע בך, אבל עם הכנפיים תוכלי הרי להגיע עד לשם גם בלי המטוס? אבל ההיגיון אינו מספיק פעיל במרחבי הדמיון, כנראה.
"שנים שפועם בי חלום כמוס. אני רוצה לפתח מוצר שאיתו יוכלו לדלג על פקקים, לחסוך עיכובים מיותרים. הזוג הזה, יגשים לי חלום".
"הלוואי ואוכל לנחות היכן שרק אחפוץ, להשתחל לכל מקום, לפרוש כנפיים ופשוט לעוף. זה יחסוך לי זמן של התארגנות והכנה". תיזהרי, כנפיים עלולות להישבר אם תיכנסי איתן למקומות לא לך!
"להגביה, לראות את הכל במבט רחב. מה שרואים מלמעלה, לא דומה למה שרואים מלמטה".
נניח לרגע את הכנפיים
נשפיל מבט למטה, אל הארץ. כל אותם אנשים בעלי רגליים מחוברות לקרקע, לעולם לא ירימו עיניים, לא יחפשו את הכנף כדי להיאחז בה. אני מסתכלת עליהם, רואה לצידם כנפיים שמוטות.
דמיון הוא מתנה ברוכה. מעוף, הוא דרך נהדרת להמחשה ולהרגעה. כמה טוב שה' בירך אותנו בהם! מחשבה זו, גוררת אחריה שיר תודה.
אבל אם המעוף הביא אותנו לדבר על כנפיים שמוטות, הגיע הזמן לדבר על כל אותם הדברים שהתחלנו וטרם סיימנו – מתי יגיע זמנם?
זה מתחיל בארון עליון שהתחלנו ואינו נגמר במיון אינסופי של מסמכים, ועוד הרבה מטלות שנשמטו בתווך.
אל תשמטו כנפיים!
צירה התחילה בניהול פרויקט, אחרת פתחה במסע הסברה חוצב להבות, וללא סילון מים הוא כבה. נוספת קיבלה על עצמה ארבעים יום להתפלל על כך שתזכה לסיים ארבעים יום – ואיכשהו, היא לא סיימה. לצד כל אלה נחות כנפיים שמוטות, הן היו בטוחות שהן תתרוממנה, ולבסוף, ההיפך הגמור היה מנת חלקן.
ואם כבר חתמנו חוזה עם הכנפיים והקונוטציה הראשונה שלהן, אולי באמת כדאי שנרים עיניים אליו, הוא היושב ומתווה את ארבע כנפות הארץ…
הוא מסוגל לתת לך זוג כנפיים, ללא דמיון, ללא הנחות. כי הרי בידו נמצא הכל.
נניח, נניח שהוא ייתן לי כנפיים.
אפרוס אותן ואדאה אל על…
מוזמנת לקחת טרמפ:)
