סוד של ילד / חיה שיינברגר

סוד של ילד / חיה שיינברגר

סוד של ילד

‘המלמד’ יצחק בכתה מכינה חילק לכל התלמידים שלו סוכריות טעימות לכבוד שגמרו ללמוד את כל ה-א’ ב’ ולמוטי נתן וופלה, אברימי שישב ליד מוטי, לא הבין מה פה האפליות שרק מוטי קבל וופל ולא סוכריה?! ואמר לעצמו, טוב, בטח הוא לא אוהב סוכריה…

בהפסקה שכולם קבלו כוס מים לשתות, מוטי קבל כוס פטל, כאן הרגישו חבריו ממש קנאה, דרשו לדעת מה הדבר העומד מאוחרי הספור,

יוסי ושלוימי דברו בינהם, ‘שלוימי, מה יכול להיות הסיבה לכך שמוטי קבל פטל ואנחנו לא קבלנו..???’ שאל יוסי בקנאה את שלוימי,

שלוימי הרגיש גאווה שיוסי שואל דווקא אותו, אך באמת לא ידע מה לענות ליוסי…. גם הוא קצת קנא במוטי, אבל ממש קצת… כי זה לא יפה לקנאות…

אבל… מה יענה ליוסי?! חשב לעצמו,

וענה ‘ ת’אמת שאני גם שואל את השאלה הזאת, אולי נשאל את ‘המלמד’?’

‘לפני שנלך לשאול את ‘המלמה’, נחכה עוד קצת, אולי זה רק היום? הוסיף…

 

 

מוטי חוזר הביתה עם אחיו שאול,

בדרך מרגיש שאול שמוטי קצת עצוב ומצוברח…

הוא מעדיף לא לשאול אותו ולשאיר את זה למוטי, שיספר בעצמו,

הם מגיעים הביתה,

מוטי מניח את התיק במקום, נכנס למטבח ומספר לאמא,

‘אמא אני בכלל לא אוהב וופלה, אני הרבה יותר אוהב סוכריה…’

‘רגע, רגע…. כך כוס מיץ תפוזים, תשתה ותרגע…’ עונה אמא בסבלנות…

קצת מתחילה להבין את מוטי, על מה הוא מדבר…

מוטי שתה בשתי לגימות את הכוס המיץ, המשקה שהוא הכי אוהב… אמא תמיד יודעת מה לתת לו..

‘עכשיו תספר לי מה קרה, ולמה הביאו לך וופלה…’ ממשיכה אמא לומר למוטי….

מוטי מתחיל לספר. ‘היום בגלל שסיימנו ללמוד את כל א’ ב’, אז ‘המלמד’ חלק לכולם סוכריות ולי הוא נתן וופלה בגלל שאסור לי סוכר… ראיתי שיוסי, שלוימי, אברימי. מסתכלים ואינם מבינים מה קורה למה לי לא מביאים סוכריה, התביישתי מאד לומר לו למה אני מקבל וופלה…’ הוא נאנח..

‘זה היה קשה מאד, בפרט שבהפסקה קבלתי פטל ולא מים כמו כולם…’ הוא הוסיף לספר…

 

אמא התיישבה ליד מוטי ליד השולחן,

שמה על השולחן את הצלחת עם האוכל הטעים שמוטי אוהב בלי הרבה סוכר ושתיה קרה,

אמא התחילה לשאול ‘ מוטי, ‘מוטי, קשה לך עם המוגבלות שאתה לא יכול לאכול ולשתות את מה שחברים שלך אוכלים..?’

מוטי שתק לרגע, חשב קצת וענה, ‘קשה לי, קשה מאד…. במיוחד שחברי מקנאים ולא יודעים מה הסיבה האמיתית לזה… ו… אני מתבייש לספר את זה להם…’

אמא לטפה את מוטי, הנהנה בראשה, ענתה למוטי, ‘זה מאד קשה, אני גם חושבת איך אפשר להסביר להם על המוגבלות בלי שתתבייש, מה אתה אומר?’

מוטי גמר את האוכל, כמובן שלפני שהתחיל בדק את הכמות הסוכר בדם שלו…

החזיר את הצלחת והסכו”ם לשיש והתיישב חזרה ליד אמא, ראה שאף אחד אינו במטבח,

והחל לומר, ‘אמא, אולי… אולי… נבקש מהרבה שהוא יסביר לחברים..’ אמר בנשימה אחת..

מוטי רצה להמשיך, הנה אבא בפתח המטבח!

אבא אומר, ‘מה שלומך מוטי שלי? איך היה בתלמוד תורה?’

הוא בחן את פניו של מוטי, הוא קלט שמוטי ואמא באמצע שיחה, הוא הבין היטב על מה הם משוחחים, לא רצה להפריע אך, אמא ענתה במקום מוטי,

‘אני ומוטי חושבים איך לעשות שלמוטי לא יהיה קשה בתלמוד תורה, בשאר המקומות שהוא שוהה..’

 

יום אחד בתלמוד תורה, באמצע ההפסקה, מוטי עם חבריו משחקים תופסת בחצר התלמוד תורה…

לפתע מוטי מרגיש סחרחורת… הוא רוצה ללכת להתיישב להזריק לעצמו אינסולין..

אך הוא בקושי הצליח להזיז את הרגלים… צנח על הרצפה.

אברימי רץ למשרד לקרוא למזכיר, המזכיר שכבר כן יודע מה הסיבה מיד בא הזריק למוטי אינסולין, הושיב אותו על כסא בצד החצר, ובקש מאחד הילדים שיביא למוטי כוס מים לשתות..

מוטי נרגע אחר שהוא שתה את המים והזריק לעצמו אינסולין…

למוטי היה קשה מאד, הוא הסמיק כעגבניה אדומה בשלה… והרגיש שהוא רוצה לברוח משם, לחזור הביתה לאמא, למיטה….

נגמרה ההפסקה, כל תלמידי התלמוד תורה התפזרו בכתות…

‘המלמד’ שאל את מוטי, ‘רוצה להכנס לכתה?’

 

אבא הבין ושאל, ‘מוטי אולי אני אדבר עם ‘המלמד’ שלך?’

מוטי חשב קצת… הרכין את ראשו, ‘אני לא יודע… אולי עדיף כשאני לא אהיה בכתה..?’ אמר בשקט,

אבא ואמא העבירו מבט ביניהם, זכרונות עלו להם בראש…

 

מוטי היה אז תנוק ממש, בבית החולים, אמא החזיקה את התנוק בידיה, הרופא בדק אותו כמו שאר התנוקים הנבדקים בימיהם הראשונים, אך לתנוק שלהם הייתה בעיה שנולד איתה, קוראים לזה סכרת נעורים… כך הרופא הסביר להורים,

זה לא מסוכן, אך צריך לשמור שרמת הסוכר בדם לא תרד ולא תעלה מדי…

היה קשה לעכל את הדבר, אך התנוק היה כמו נסיך, כמו ילד ראשון, לא ראו עליו דבר…

החיים המשיכו כרגיל, עד גיל 3 כשמוטי החל לאכול לבד, רצה דווקא אוכל שאסור לו,

היה קשה להסביר לילד בגיל כזה, שאסור לו יותר מדי סוכר, או לא לשכוח לשתות כל הזמן…

בהתחלה היה לו ‘עוזר’ שעזר לו לבדוק כל הזמן את רמת הסוכר בדם, ולהזריק לו אינסולין…

 

עכשיו הוא כבר בגיל יותר גדול, הוא מבין ויודע מה לעשות גם בשעת מצוקה….

אבל זה קשה לו מאד…

החברים לא יודעים דבר, אפילו דודי, חברו הטוב לא יודע דבר…

הוא מאד רוצה לספר לחבריו אבל הוא לא יודע איך…

 

‘אתה מבין למוטי מאד קשה, הוא מאד רוצה לספר לחברים כדי שיהיה לכולם יותר קל, לו, לחבריו, להוריו, לכולם…’ הסביר אבא בטלפון ל’מלמד’…

ה’מלמד’ הקשיב בעיון, התלבט מה לומר- ‘אתה יודע מה אבא של מוטי, נספר זאת לחברים יחד עם מוטי, אך רק עם מוטי יסכים כמובן..’

אבא ענה,’אני חושב שמוטי ישמח שזה יחד אתו, לא מאחורי הגב שלו…’

השיחה נותקה

אבא התיישב, התפלל בליבו שהכל יעבור בקלות, בעז”ה אנחנו נותנים הרגשה טובה למוטי שירגיש הכי טוב שיש… הוא ספר לאמא את המסקנה של השיחה עם ה’מלמד’ של מוטי,

ביחד קיווי שזה יעבור רגיל בלי תקלות…

 

יום למחרת בכתה בתלמוד תורה,

מוטי יושב במקום ליד חברו דודי, מחכה למוצא פיו של ה’מלמד’,

ה’מלמד’ מסתכל על הילדים, מעביר מבט נוסף על מוטי ועל כל הילדים,

‘ילדים יקרים, אהובים וחכמים, בואו תדמיינו לעצמכם, משהו הולך ברחוב ומתעלף לא עלינו, מה הייתם חושבים לעצמכם על האיש הזה?’ שאל המלמד,

אברימי הרים את האצבע, ואמר, ‘ הייתי חושב שאולי הוא היה מאד צמה ולא שתה הרבה זמן, לכן זה קרה לו…’

מוישי הוסיף, ‘אני הייתי בורח, לא מסוגל לראות מחזות כאלה..’

מוטי הקשיב לכולם, לכל המסקנות של חבריו… ה’מלמד’ גם כן הקשיב ושתק שתיקה ארוכה,

‘ילדים, מוטי חברינו האהוב רוצה לשתף אותנו בסוד שיש לו, אתם רוצים?’

הילדים הסתכלו על מוטי, על ה’מלמד’, חשבו קצת, אחרי דקה שתים הם אמרו ‘כן, אנחנו רוצים לשמוע… הוא חבר שלנו, זה מעניין אותנו מאד….’

ה’מלמד’ קרא למוטי לעמוד ליד השולחן שלו,

מוטי קם בהססנות, לאט לאט, ממקומו, התקדם לכוון השולחן של ה’מלמד’…

נעמד ליד ה’מלמד’, הרכין קצת את ראשו בביישנות,

ה’מלמד’ לחש לו באזנו- ‘איזה גיבור הכובש את יצרו…’

‘ילדים, אתם יודעים שיש אנשים שאסור להם לאכול יותר מדי סוכר, כי זה לא עושה להם טוב בגוף?’

שאל ה’מלמד’…

יוסי אמר, ‘בטח, אני מכיר! קוראים לזה ‘סכרת’… לבן דוד שלי יש את זה..’,

וחיים הוסיף ‘לאח שלי יש גם—’

‘ולדוד שלי יש,’ צעק אהרון…

מוטי שם לב שלא רק לו יש ‘סכרת נעורים’, הוא התחיל קצת להתאושש מהלם שאחז אותו בסוד שהוא שמר כל הזמן..

ה’מלמד’ הוסיף, ‘יופי, יש לנו חברים טובים למוטי שיכולים לעזור לו כשיצטרך עזרה…’

‘מוטי תרצה לראות לנו איך אתה מזריק לך את האינסולין ובודק את רמת הסוכר בדם..?’ הוסי, ה’מלמד’ לדבר…

מוטי התלבט קצת… ‘ אני… מאד רוצה… רוצה לשתף את החברים שלי…’

מוטי החל להדגים לחבריו מה הוא עושה לפני כל ארוחה שהוא אוכל, ומה קורה כשרמת הסוכר נמוכה…’ אחרי שגמר להדגים לספר לכל חבריו… הרגיש מאד הקלה בלב…

 

‘אה.. עכשיו אני מבין מה קרה שבוע שעבר בהפסקה כשנפל על הרצפה מוטי…’ אמר אברימי בביישנות קצת…

כך פותר הבעיה, וכל החברים התחילו להבין את מוטי,

מוטי מאד הודה ל’מלמד’ על היוזמה

 

 

לדירוג הפוסט!

0 / 5. Vote count: 0

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד