חלום רחוק מהמאדים / מלכי פולק

חלום רחוק מהמאדים / מלכי פולק

חלום רחוק מהמאדים,

המילים מהבהבות בעליזות, צבעי סגול ורוד מתחלפים בקצביות על חזיתות הבניינים, האספלט השחור, חלונות הראווה.

“ישראל עתידה להיכנס לאיחוד האפריקני, הודות לכוכב החדש”.

“טוב לפגוש אותך, נתי”

“מנדי גולדשטיין! לפגוש אותך מחזק את האמונה בהשגחה פרטית. אל תדאג, לא שכחתי את עזרתך”.

“אה, בשמחה”.

“מנדי, הכנסת אותי לפלונטר רציני. תחשוב ברצינות, אין לי מה להשיב לך!”

“די, בסדר, שמענו, זה הדדי”.

“מנדי, ברצינות, מה חסר לך?”

“חסרים לי הרבה דברים, אבל אינך יכול למלא אותם” השמים מתקדרים לרגע.

“יראת שמים, התמדה בלימוד, התנתקות מהטכנולוגיה”…

“נו, טוב”, ידו של נתי, המונפת בתנועה מבטלת, קופאת לרגע, ניצוץ כלשהו מבזיק בעיניו.

                                          ***

 שריר בכף ידו של מנדי מעקצץ, מאותת על הודעה חדשה.

 מנדי פותח את אגרופו הקפוץ חסר סבלנות, לבני אדם אין גבולות. כך, באמצע הלילה!

למזלם אני לומד עכשיו, כי אם לא…

האותיות הצהובות מסנוורות את עיניו “מדינת ישראל”

חריקת בלמים נשמעת מהחניון תת הקרקעי.

 “מנדי היקר!” נשמע רע, כך הם מתחנפים לכולם?

“מדינת ישראל שמחה לבשר לך על המינוי לחקירת הכוכב החדש מילטניום על מנת להכשירו לשימוש מדיני.

זכית להיות שותף בפרויקט שעתיד להוות גורם מכריע על הצטרפות ישראל לאיחוד האפריקני, אשר יסיר את הבושה בשימוש בכוכב המאדים, צור קשר בקרוב”.

‘מה מצאה בו מדינת ישראל, באברך פשוט?’

‘אתה יודע היטב, הרי כולם יודעים שנולדת עם איי קיו גבוה במיוחד. כבר בבדיקה שאחרי הלידה שברת שיא והצלחת להוציא את הרופאים הקשוחים ביותר מהכלים’.

טוב, זה לא בשבילי.

כף היד השמאלית התעוררה לחיים, מי החליט ‘לרדת לחיי’?

‘לשגע’ אותי על ימין ועל שמאל?

“וכמובן, נוכל להמציא עבירות פליליות למיניהן על מנת להעיף אותך למאדים אם לא תשיב בחיוב”.

המילים צרחו באוזניו כלהקת עטלפים. מאדים!!! חלחלה אחזה בו.

‘תפעיל את תוכנת הצילום!’ שידר המוח במצוקה. ‘אתה יודע שזה לא חוקי. אם רק תהיה לך הוכחה…’

המסך ריק! חלישות הדעת אחזה בו. איך – אני – יוצא – מזה???

למאדים! מצאו להם איום. אל תכחיש, אתה מפחד! נכון, מי רוצה לחיות בימי טרמפ, לקום בשביל כוס מים, לכבס בגדים במכונת כביסה, להתכתב עם מחשב ומקלדת? אפשר ‘להשתגע’! טוב, זה הרי לא יקרה.

למה לא?

“מנדי”??!!

ריקי נבהלה למראה בעלה היושב על הספה ללא נוע, ידיו תומכות בראשו.

“ריקי, אנחנו בצרות!”

ריקי מתיישבת בחולשה.

“מדינת ישראל מאיימת עלי. אם לא אחקור את כוכב המילטניום אשלח למאדים”.

“לא הבנתי”.

 “העניין הוא כך: מכיוון שישראל עדיין שולחת את הפושעים למאדים, היא נמצאת מחוץ ל’איחוד האפריקני’.

רק כאשר תפתח כוכב עצמי שישמש כבית כלא, כמו שאר המדינות המפותחות, היא תוכל לזכות בפריבילגיות הניתנות לשועי עולם.

“הכל טוב, יפה וידוע. אבל, למה זה גורם לך לשבת בלילה חשוך בתנועה מעוררת רחמים?”

“חכי, ריקי, עדיין לא הגעתי לעיקר! הם פנו אלי בהצעה להצטרף לשירות החקירה הישראלי לפיתוח כוכב המילטניום”.

“סירבת, כן?”

“הייתי מסרב, אבל הם רוצים לשלוח אותי למאדים, אותי!

שעבירת החוק החמורה ביותר שעשיתי היא תלישת עלה מעץ בסכנת הכחדה”.

שריר קפץ בלחיו השמאלית “מדינה של גיהנום”!

המילים ניתזו מפיו בכעס, יללת תן בודד נשמעה מרחוק.

לא יקום ולא יהיה!

“אולי עדיף כבר לטוס למאדים”

“את לא רצינית!”

“אני דווקא כן. תחשוב, יש שם כבר קהילה מפותחת של יהודים ‘עבריינים’.

נכון שהתנאים שם לא ‘מי יודע מה’. אולם הכל עדיף מפריקת עול”.

“ריקי, אל תיסחפי. אני בחיים לא אהיה במאדים, את שומעת?” מנדי מטיח אגרוף בשולחן.

“איני מסכים לחיות בפרימיטיביות, ללא תנאי מחיה מינימליים”.

“ברור שלא מלכתחילה”.

“אני אסביר לך משהו, למה כל המדינות עזבו את המאדים לאנחות, ועברו לשימוש בכוכב עצמי? חשבת על זה פעם?”

“האמת שלא”.

“מימון מחיה עולה הון תועפות, כי צריך לייבא מים, חמצן, אוויר… לשבויים הכלואים שם”.

 השמש מתקדמת בצעדים קצובים בלי להתרגש.

“טוב ריקי, אני הולך לוותיקין”

הכל משמים, אין מקרה בעולם. רגע! הוא קופא באחת.

 אם הכל משמים, אולי זה ניסיון שבשבילו התגלגלה נשמתך חמש מאות שנה, שבעה רקיעים, לרגע הזה!

זה הרגע שלך! הניסיון שלך! תוכל לפתח שם מרכז רוחני! המקום יהפוך לקהילה יהודית משגשגת! תוכל להשפיע, להקים בית כנסת, מקווה טהרה, בית דין. אסור לך לוותר כי רק אתה תוכל להישמר ולא להיסחף. לך הגמרא מחכה, כן, היא תחכה! הרי לעולם לא תעזוב אותה!!!

 אבל… אני??? דיייי זה לא בשבילי!!!! לחיות יום יום בחברה כזו? מה יהיה עם שבת, כשרות, לימוד? לאף אחד אין ביטוח!

                                               ***

“מנדי אתה לא מרוכז היום, נכון?”

“כן”.

“זה לא מתאים לך, אתה יודע?”

“כן”.

“אתה פשוט לא לעניין היום, שמת לב?”

“כן”.

“אתה מוצא עניין במונולוג הזה?”

” כן”.

“אתה יודע כמה פעמים אתה עונה לי כן?”

“כן”.

מנחם שומט את ידיו. “אתה מתכנן טיסה למאדים???”

“מאדים!!!” שאגה נפלטה מפיו של מנדי. “מי אמר כאן מאדים?”

 “התבלבלת!” ציין ביבושת. קולו יבש כעלי שלכת.

“מי, מה? סליחה שלא הקשבתי לך, מצטער. נצטרך לסיים את הלימוד”.

 “ה’, תודה! חשבתי שלנצח תענה לי תשובות בעלות הברה אחת… תתאושש מהר חבר, ניפגש מחר!”

השמים מעוננים, עננים אפורים נשרכים בכבדות, מתלבטים האם הגיע הזמן להזיל את דמעותיהם.

“מנדי, מה קרה”? חבטה נוחתת על כתפו ומאיימת למחוץ אותו.

“אני מבין שרצית להשקיע בנדל”ן, אבל לסחוב את כל הבניינים על גבך, זה עדיין לא שמעתי”.

“מה????”

“אם כן, כיצד אתה מסביר את הכתפיים השמוטות?”

“נתי, אל תתבדח, בבקשה. לא תצליח להעלות חיוך על פניי”.

קמט קל התאזרח בין גבותיו של נתי ‘אולי הגזמתי?’

“מנדי, יש לי בשבילך רעיון מצוין!”

“נו, בסדר בוא נשמע”.

“תזמין חלום מפותח ללילה אחד ותראה מה המניעים שלך”.

“נתי, אתה אומר משהו! אך מה יעזור לי לדעת מה נמצא בתת מודע שלי? הרי אני יודע מה הבעיות שלי!”.

“אני מממן לך את השירות”.

תמיהה מתפשטת על פניו של מנדי.

“כן, מתנה ממני כחבר”.

“תודה!”

הדרך התארכה והתפתלה.

“השתכללנו כבר”, פקידה נמרצת מצוות ‘חכמי חלום’ עונה בערנות.

“אדוני, אין צורך להזמין חלום, אנחנו מצמידים מעקב לחלום שלך וניתוח התת מודע נשלך אליך כעבור שש עשרה שעות”.

“טוב מאוד, ברצוני להזמין ניתוח ללילה זה”.

“אין בעיה, מקווה שתהיה מרוצה מהשירות היעיל שלנו”.

תוצאות הניתוח של אדון גולדשטיין

אתה משתוקק מאוד להיענות להצעה של מדינת ישראל, מנסה למצוא אמתלות שונות להצדיק זאת.

אני רוצה!!! החדר מסתחרר, מנדי נאנק, אני, אחד מהאברכים החשובים, המרוממים,

פשוט רוצה, עם כל הכיעור של המילה. זה לא אני!!!! ליבו צורח בעוצמה. ליבו נלפת בצבת רותחת, המותירה שתי כוויות עמוקות בכל צד.

מי אתה בכלל? מנדי גולדשטיין?

עוד פרחח שאינו שווה מאום!

כן, זה מה שאתה. מסתנוור מכבוד, כסף, מעמד. מפחיד כיצד אדם יכול לשקר לעצמו.

חשבת שהתקדמת, קיבלת קבלות, התמדת בלימוד,

הקול הרסני, מלגלג, מלא בוז, חסר התחשבות! לא ניסיון, לא ייעוד, פחדת מהמאדים!

אתה יודע להסוות טוב את רצונך מנדי. בחילה אחזה בו, אישיות כה בזויה הוא נושא בתוכו.

בעלת תאוות, מאוויים שפלים כל כך. אתה יודע טוב מאוד למה אתה מבוקש. האיי קיו הנדיר שלך מעמיד אותך ב’מעמד נעלה’. מי נתן לך שכל? האיי קיו המקולל! מנדי מטיח את אגרופו באוויר.

תעשה משהו עם עצמך, דחוף!!!! לך, תעשה משהו עם המתנה האדירה של אלוקים, תן משהו לריבונו של עולם!

מנדי רץ כאחוז תזזית, מתיישב בבית המדרש, פותח גמרא. אתה יודע שאם תשקיע קצת תוכל להגיע לגדולות.

עד מהרה שקע עמוק במילים הקדושות, המרוממות…

וואו, זה אדיר!!!

הלומדים הביטו בתימהון באברך המוחא כפיים בעיניים בורקות כמי שהגיע אל פסגת האושר. מיד חשדו בו.  איזה אדם בריא בנפשו יכול לשבת יומיים באותה תנוחה?

מנדי קם בתנופה. “ר’ איד, אתה זקוק לעזרה?”

“לא”, מנדי דילג בעליזות, מאיר באור יקרות.

 יהיה מה שיהיה. מאדים, בית סוהר, כאן מקומך, בבית המדרש.

 פשוט גאונות! כל השטויות מתגמדות מול החוכמה האדירה שפגש זה עתה.

 חקר כוכבים? הכול הבל! מעולם לא הייתי צריך להתאמץ כל כך.

 נהרה פשטה על פניו, הכל ברור, מחוור, השטויות שלהם אינן מעניינות אותי,

 אין לי צורך בבדיקת חלומות כדי לדעת זאת.

 אולי אפילו טוב שאחיה במאדים.

מנדי מקיש בכף ידו את הכתובת של נתי, רוצה לשתף אותו במפנה שיחול בחייו,

תוך שנייה מוצא את עצמו ברחפן המגורים של נתי.

“אתה משמח אותי כשאני רואה אותך כך” פותח נתי בעליזות.

“רק רציתי להיפרד ממך. אני נוסע למאדים, אבל אומר לך בכנות הסיפור הזה היה משמעותי בחיי. מתנה משמים”

“אכן, מתנה. זכיתי להיות השליח, חבר. אתה לא טס למאדים. אני שמח שהצלחתי להחזיר לך כגמולך הטוב…”

אתה???!!!

“כן, נתתי לך מתנה שתוכל לקבל את הדברים שחסרים לך. ידעתי שתצליח לעמוד בכך, מתנה

שכל אחד זוכה לה ברגעים נדירים בחייו, רגעי התלבטות וקושי. רק אחד מאלף  מכיר בכך שקיבל מתנה…”

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד