במה לבוגרות

חוזרת אל האור בעבודת הקודש במדרשה המיועדת לבנות שגילו את האור ושבו אליו, נפגשת אורית בסיפורים מאירים ומעוררים. מוגשים כאן

לפרגן לעצמי אור הסטיקר המוארך של "לשון הרע לא מדבר אליי" שעל הידית מתקלף עוד קצת לכבודו של מני. הוא

הָאוֹר הַגָּנוּז יֵשׁ הָרוֹצִים לָדַעַת הַכֹּל לַחְפֹּר, לִנְבֹּר, לְחַטֵּט, יֵשׁ הָרוֹצִים לָדַעַת הַכֹּל מְצִיאוּת בְּרוּרָה לְשַׂרְטֵט לְהָסִיט וִילוֹן וּלְהָסִיר לוֹט

בְּבֵין הָעַרְבַּיִם שֶׁל הָאֶתְמוֹל לֹא פָּסַקְתְּ עַל עַצְמֵךְ לַחֲמֹל דָּבְקָה מוּעָקָה הָיִית לְבַד מְיֹאֶשֶׁת, יְקוּם הֶחְשִׁיךְ מְגַשֶּׁשֶׁת וְרוֹצָה לְהַמְשִׁיךְ וּבִטָּחוֹן

נולדתי בחנוכה, בנר הראשון של חנוכה. יש נתונים בחיים שמעוררים בנו גאווה, יש כאלה שפחות. מאז ומתמיד שמחתי לבשר ולהזכיר

אִמָּא שֶׁלִּי, רָצִיתִי לְכַבְּדֵךְ וְכָבְדוּ עַל גַּבִּי מַטָּלוֹת אֵיכָכָה אוּכַל לְהַרְבּוֹת לְבַקְּרֵךְ?! עַל שְׁלוֹשָׁה אוֹטוֹבּוּסִים לַעֲלוֹת… בֵּיתִי מְבֹרָךְ וּמַתִּישׁ לְמַדַּי,

כשהגענו לכאן, בורחים מהקורונה בעירנו הצפופה אל יישוב קטן בצפון, אבי התאמץ ככל יכולתו לשמח אותנו. אמרתי תודה להשם שאבא

היא עלתה למונית. מכווצת כעלי הכרוב המצונפים, קרובים לקלח. מכורבלים על עצמם בלי אפשרות להימתח. חיוורים כמוה ברגע זה..  מסכה 

חלום ממוצא תימני תשי"א, מחנה עולים- תחנת מעבר למחנה נוער בוקר. השמש שחדרה לתוך הצריף סנוורה את עיניו של סעדיה

עת לחלום / רחלי פרנקל פגשתי אותו בצומת. מאחורי השביל, לפני פרשת דרכים. הוא הנהן לי לשלום, זקנו הארוך בן