טורים – מאת הסופרת לאה פוטש

איזו שורה בפיוט אדון הסליחות מדברת אלייך? נשים משתפות במילים שמלוות אותן בימי הסליחות.

מה מרגישה אשה שבעלה נוסע לראש השנה באומן? איטה שטיין משתפת בגילוי לב.

ילד שיודע שההורים סולחים לו אינו מתייאש מעצמו. טור לימי הסליחות על כוחה של הסליחה בבית ובחינוך.

מדור שאלות ותשובות: בחירת מסלול לימודים לבת שאוהבת ילדים, קריירה במוזיקה, זכויות לאזרחים אמריקאים ומניעת סוכרת. אנשי מקצוע עונים.

יומן עמוס, רשימת צריך שלא נגמרת ופסח בפתח. טור קצר שמזמין לעצור לרגע, לנשום ולהיזכר מי את באמת.

בין כביסות, מרק שבתי ותרגילי חשבון, ט"ו בשבט מזכיר שהשורשים זה את. ומה עושים כשגם השורשים צמאים?

מפגש קצר בתחנת אוטובוס עם אדם עיוור, ומחשבות על היבלות הנסתרות שכל אחד מאיתנו נושא, ועל איך מדברים בלי לדרוך עליהן.

צהרי יום שישי, הבית נקי, ופתאום צינור מתפרק מתחת לכיור. השרברב שמגיע לעזור מסרב לקבל תשלום, ומספר סיפור על מה שהשבת נתנה לו.

קוראות כעסו על הטור הקודם, והנה התשובה: על קשת רחבה של רגשות, על אנשים רגישים מאד ועל כך שכולנו לפעמים סביבונים ולפעמים שלהבת.

משפחת גרין מקוממיות: סבא וסבתא שמארגנים הסעות לכל שמחה, שבת משפחתית בבית חלקיה וסיפור הצלה מופלא מהונגריה של לפני המלחמה.

משפחת וייסרשטיין, מבט מלונדון: נעמי מתגעגעת לשמחות, לסבתא שליכדה את כולם, להצגה המשפחתית המפורסמת ולכרוב הממולא של פורים.

משפחת לוינגר מבני ברק: סבתא שלא מוותרת על אף שמחה, על שמלה כחולה אחת שספוגה בתפילות ועל טלפון שבועי מכל נכדה.

משפחת סילברג הירושלמית: סבתא שמגיעה בכל ראש חודש, מתנות שנאספות עשרים שקל בכל פעם, ובית שהדלתות בו תמיד פתוחות לאורחים.

הטור השני בסדרה על משפחות ומה שמחבר אותן: נחמי מספרת על סבתא שהיא החברה הכי טובה, על מפגשי ימי הולדת ועל השפע שכל ילדה הביאה איתה.

הטור הראשון בסדרה על משפחות ומה שמחבר אותן: נחמי שפירא מספרת על משפחה מאוחדת, על שוקו מצה במוצאי פסח ועל הבטחה של אבא שתמיד מקוימת.

עוד יום שישי הזוי, עוד הדלקת נרות ברגע האחרון. מבצע משפחתי קטן הופך חלום ישן להחלטה, ושבת אחת מגיעה סוף סוף כמו מלכה.

ליל שבת של חורף, מרפסת קטנה מול ההרים, ושיחה שקטה עם הנשמה שהוזנחה במרוץ של השבוע.

חזרה אחרונה לפני מסיבת הסיום בתלמוד התורה, ואח קטן שיושב בשורת הכסאות ומחכה לרגע שגם הוא יגדל.

יום ראשון בגן חדש, סמל שהלך לאיבוד ודלת חומה ומוכרת שקשה להיפרד ממנה. מירי מספרת על הרגע שבו גילתה שגדלה.

בוקר אלולי אחד של זריחה ותפילת שחרית מול החלון הוליד החלטה גדולה. המציאות התגלתה עקשנית יותר, אבל קבלה קטנה אחת דווקא החזיקה מעמד.

שיחה אקראית באוטובוס תקוע מביאה עצה מפתיעה: להתפייס עם השם. מסע אישי ונוגע ללב מהלב האטום אל שמחה פשוטה של קרבת אלוקים.

קבלה אלולית קטנה של עשרים דקות לימוד בערב נתקלת מיד בדפיקה בדלת ובצלצול טלפון. ואולי דווקא המכשולים הם הסימן שהדרך נכונה?

אמא אחת מגלה במראה את הזעף שהשתלט על חייה, ומחפשת חלוק מיוחד, חלוק של כעס, שיעצור את המילים החמות לפני שהן יוצאות החוצה. טור אלולי כן ומרגש.

בוקר הזוי אחד של שעון מעורר, גרביים רטובים ונעל קרועה, ושיר קטן של תקווה שנכתב על כוס קלקר. טור כן ומחויך על אמא שעוד תקדים את השמש.