חלום מאיר של בת טובה/ לאה כץ

חלום מאיר של בת טובה/ לאה כץ

חלום מאיר של בת טובה

לטובה יש בלב חלום. חלום מלא אור.

חלום על ים. מלח. אוניה. ארץ ישראל.

טובהל'ה, בת טובים. שומעת את סיפוריו של אבא לדרדקים בכיתתו, ובליבה ניצת חלום. מבטיח בימים ומטלטל בלילות: היא משתוקקת לראות בעיניה את ארץ ההבטחה.

אך בין המציאות ובין חלומותיה מפריד הסרטיפיקט.

כל נערה בבודפשט יודעת שבשביל לקבל את הסרטיפיקט המיוחל הרי שצריך להצטרף לקבוצות הנוער. גם בדרכה לעבר המרכול לקנות חלב, אוחזים בה חלומותיה על עלייה לארץ זבת חלב.

"פסססססטט" שומעת טובה קול מוכר מדי. היא מסתובבת לאחוריה ורואה בין הצללים את חיהל'ה, שכנתה לשעבר.

"טובה, מה אתך?" שואלת חיה בלחש לבל יגלו שדיברה עם טובה וישמיצו חס וחלילה את שמה של בת הטובים. נשימתה של טובה נעתקת לרגע, היא משתעלת, רוצה לומר לה שהיא רוצה להצטרף לקבוצה ולהיות גם היא בתור לקבלת סרטיפיקט.

החלום נראה בהשיג יד יותר מאי פעם.

הרי בת טובים היא. ולכן היא נושמת עמוק ועונה לחיה בגבורה: "ברוך ד' שלומי טוב, ואני ממהרת". אך מסיימת טובהל'ה את המשפט ונעלמת אל תוך שדרת העצים לצד השביל המוביל למרכול הקרוב.

טעם מר של החמצה ואכזבה עולה בה.

***

טובי מגיעה לבית התוכנה השוכן במרומי אחד מבנייני הבורסה שעל גבול רמת גן.

רוח רעננה של שעת בוקר פורצת מן החלון הפתוח מולה ומשיבה רעננות על פניה היגעות. שקט במשרד עדיין.

טובי אוהבת את השעות שהיא כאן לבד. יום יום באותו מחשב ואותן שפות תכנות מוכרות.

לאחרונה קשה לה עם השגרה, היא רוצה קצת לצאת ולהשתחרר.

היום היא מתכננת לצאת עם שולמית לסיבוב שישחרר אותן קצת.

"בוקר טוב" מתפרצת יפית לתוך מחשבותיה תוך שהיא סוגרת את הדלת. "איזו רוח טובה… טובי, מה קורה? את תשאלי מה קרה לי אתמול עם ליטל… אז טובי, את שומעת?"

יפית שופעת סיפורים כמו תמיד. מלהגת, משתפת, פתוחה לספר ולהקשיב.

אף שעברו כבר שלושה חודשים מאז התקבלה לעבודה במשרד, עדיין לא התרגלה לשיח הרצוף עם יפית. היא אוהבת לעבוד לבד, ויפית רוצה קשר, שיתוף, הדדיות.

טובי משתדלת לא לפגוע, מגיבה בנימוס אך גם שומרת על גבול ומרחק. זה קשה לה, אך העבודה טובה, המשכורת מתאימה לה וגם אתגר ההצלחה מספק אותה יותר מכל עבודה אחרת.

"טובי, אז חשבתי לעצמי שעבדנו קשה לאחרונה וביקשתי מהבוס שיממן לנו יציאה יחד לכל הצוות. הוא הסכים, היית מאמינה? על חשבונו, איזה אחלה בן אדם…"

טובה יודעת מה שכל נערה מבית טוב יודעת. עם עמיתיה לעבודה עובדים ולא מבלים. אבל היא כל כך רוצה. ובדיוק היום היא צריכה זאת יותר מתמיד, אחרי חודשים ארוכים של עבודה מאומצת ושל יובש פנימי המתחיל לפשוט בה.

תחושת המחנק מתעצמת וגורמת לטובי להילחם על כל נשימה.

"…אז את יודעת מה חשבתי? שפשוט נצא היום מיד אחרי העבודה. כבר קבעתי עם שמרית, לינוי ועופרי. אז נכון יש לך אוקיי?"

לא נעים לטובי, הייתה מרוכזת מדי בעצמה ולא שמעה את כל המשפט. אבל את התוכן הבינה גם הבינה.

כתמים ורדרדים עולים על לחייה ומסמיקים את פניה החיוורות מתמיד, מעידים יותר מכל על הבלבול בו היא מצויה.

היא נושמת עמוק, ממשיכה להקשיב לתכוניתה הפשוטה של יופית ליום כיף ושחרור.

רצון עז פושט בלבה של טובי, בועט ומפתה. הגורם לטובי לשכוח ברגע אחד כל מה שהחזיקה בו עד היום. היא נקרעת בין הצורך האנושי כל כך: להתאוורר, לבין הידיעה הברורה שיציאה עם יפית והצוות תפיל את הגבול שבנתה ביניהן בעמל רב כל כך. היא מרגישה קרועה בין שמים לארץ.

בבת אחת עולה בה ריח של ים. חלום. אוניה. טעם של סרטיפיקט שמעולם לא הגיע.

אלפי הסרטות דמיוניות וצבעוניות קופצות לתודעתה של טובי ומשתלבות בדרך בלתי אפשרית עם תמונות בשחור לבן של סבתא טובה על חופי ארץ ישראל הנחשקת.

התמונות מבולבלות, מטושטשות, אך הן מלאות כולן ביופי פנימי העובר ביניהן כחוט השני. בחירה בגבורה.

היום היא כאן, בבניין הבורסה ברמת גן. בארץ ישראל. חלומה של סבתא שהתגשם בדרך ניסית. משפחתה עלתה לארץ בדרך בלתי לגלית ללא סרטיפיקט אחד. בדרך מלאה בניסים שלוותה בסייעתא דשמיא גלויה.

הדרך סלולה. דרך העוברת אליה מליבה המאמין של סבתא טובה היישר ללבה שלה.

ואז ברור לה, לטובי, מה לומר ליפית.

"יפית, אני מעדיפה לחזור מיד בסיום העבודה ולא מתאים לי לצאת למסעדה. אני לא אוהבת לבלות".

זו היא שאמרה זאת. היא לא מאמינה.

כעת מרגישה טובי רטט פנימי הממלא אותה בהתרגשות של בחירה נכונה.

***

בלילה, מתיישבת טובי על קצה מיטתה. גלים שקטים של חרטה מציפים את ליבה, וגורמים לה להרגיש בודדה מאי פעם. החלטתה שהייתה ברורה ומאירה כל כך בבוקר נעשית מטושטשת ומטופשת לעת ערב. והאור שמילא אותה – נמוג ונעלם.

האמנם צדקה, ואולי החלטתה שגויה הייתה, ולו הייתה יוצאת עם הצוות הייתה מטעינה את עצמה בכוחות מחודשים לשגרה ברוכה שמחכה לה?

דמיון עתידי מכה בה גלים. נדמה לה שהיא רואה נערה צעירה הדומה לה עצמה בדמיון מדהים. נכדה תמימה בעולם קורץ ומפתה, המחפשת חברה וכיוון בחיים.

כעת כבר אוחזים בטובי חלומות מבורכים ומרגיעים.

היא בחרה היום, וילדי העתיד יבחרו את המחר. ואם ירצו בכך, יוכלו להתחבר לדרך הסלולה והמאירה מזה דורות.

השארת תגובה

גלילה לראש העמוד