לכתך אחרי \ ל.פוטש
איך הלכת ילדתי במדבר כשרחק לך ההר, הכוח נגמר. איך הלכת במדבר אחרי, בידך הקטנה החזקת אמונה.
איך הלכת ילדתי במדבר כשרחק לך ההר, הכוח נגמר. איך הלכת במדבר אחרי, בידך הקטנה החזקת אמונה.
הקפה רעד בידיו של גדליה, ונתזים קלים ממנו קשטו את העיתון היומי. "קרה משהו" אמרה רעייתו גיטה ולא טרחה להניח סימן שאלה בסיום המשפט.
"את עגלת הציוד הזאת צריך להעביר למחסן" אמרה דבי מעם הדלפק. שתי האחיות הסתובבו אליה לשבריר שנייה, אחר המשיכו הלאה, שותקות וממהרות.
"אין לנו ברירה" אמרה המנהלת, טורקת את קלסרה עב הכרס. כולן הנהנו סביב שולחן העץ הרחב. חגית לא הנהנה.
שקט. מבורך. צלול כזה ונקי, מילא סוף סוף את הבית.
גררתי את העגלה הישנה קדימה, מסוחררת קלות. טוב שיש לי על מה להשען עד שנגיע להצללה בפינת הספסלים.
"טבעות היהלום הן כאן" הצביעה גיסתי על כספת עטופה בבד קטיפה בורדו. "תזהרי להתנהל בעדינות עם הכספת הזו" לחשתי לברכי.
"החביתה מתקררת" הזכרתי לו והמשכתי במלאכת קילוף הירקות. הוא קם ליטול ידיים, והצעדים שלו היו כבדים ואיטיים, נושאים איתם משקל עצום של דאגה.
הביקור השבועי אצל סבא הפך למנהג בל יעבור בעשר השנים האחרונות. איני מוותר על יום שני שלי ושל סבא.
חניתה אוהבת דגים, את זה רואה כל מי שמעז ונכנס אל הבית שלה. אקווריום אמתי וענק ממלא את קיר הכניסה.