נובמבר 2020

היה זה לילה סתווי, רוח נעימה נשבה, ואנחנו ישבנו סביב מדורה קטנה, ושרנו שירי נשמה. הרב שלנו, שמגיע מהעיר הסמוכה,

יומן מסע שייך למרים רייזל ואיידלהנא לא לפתוח. היומן פרטי!איידלה שכמוך! תמיד אחזת בשרביט המשוררים, אבל יומן מסע?! מחמאה גדולה

צצצצצצצצצצצצ… זזזזזזזזזזזזזזזזזזז….. יד עקוצה היטב התרוממה שוב בעמדת הגנה. שמיכת הפוך פתחה את פיה בצרידות מקורקרת: 'תנו קצת לישון!!! נודניקים!!!!!'

לפני שראו אותו – ראו אותן, את נעליו. גדולות, משופשפות, פותחות את פיהן כתנין העומד לבלוע את טרפו. לא ברור

"וּבְכֵן, תַּלְמִידִים", חָתַם הָ'רֶבֶּה' אֶת הַשִּׁעוּר. "נִזְכֹּר תָּמִיד אֶת הַזְּכוּת שֶׁלָּנוּ לָגוּר בָּאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה". הַצִּלְצוּל הַגּוֹאֵל סוֹף סוֹף נִשְׁמַע. שְׁלוֹשִׁים

הבייגלה והחור / ערב לבבות חנוש מספרת: אימא הייתה ממש באמצע לספר לי את הפרק השני בספר הספרייה המותח, ובדיוק

היא עלתה למונית. מכווצת כעלי הכרוב המצונפים, קרובים לקלח. מכורבלים על עצמם בלי אפשרות להימתח. חיוורים כמוה ברגע זה..  מסכה 

אמא וילד מול הכותל / פריידי לינדר אמא מתפללת מול כותל אבא. אני עומדת, מתפללת, כמעט מתבלבלת, לזהות את הכותל

אבא, קח מכאן את הקורונה! אבא, אני רוצה לספר לך על בן כיתתי איתמר. כמעט תמיד הוא כועס על כולם.

קרן האיל והקילוף שבקיר / חני אקשטיין                                י"ב תמוז תש"פ לירחמיאל בן דודי היקר!                         מה שלומך?