נובמבר 2020

גרוזיה. שנת תרפ"א. אבא הביט בה, עיניו ממוקדות. "אם עד כה היו בתי הכנסת לב הקהילה- כעת הפכו הם לנשמת

–           (שמש) שלום ילדים! נעים מאוד להכיר, אני שמש. אתם שואלים איזו שמש? נו השמש בשמיים, הגדולה הזו. כמוני יש

"אמא!" מיד כשנכנס הביתה, ראו את ההתרגשות על הפנים של אפרים: "המלמד אמר שתהיה לנו קייטנה בחיידר!". "איזה יופי!" התרגשה

לכבוד גברת קורונה. מה שלומך? איך את מרגישה? אני קצת מצונן וקצת חלש. בגללך כמובן. הרי הגעת לבקר אותי לפני

שקיעה מרהיבה צבעה בגוונים מלאי השראה את הרקיע הפרוש מעלי כשטיח רבגוני. יום שישי, ערב יום הכיפורים. כל לב יהודי

חלות תודה / ל. א. מלח, קמח, שמרים, סוכר, אצבעות שלשות במרץ. מים, שמן, עיסה שתופחת ומעלה ניחוחות, חלות. שלום.

"נלך?" שאלתי, בערך בפעם האלף. ידעתי שתומר לא יענה. הוא הפסיק לעשות את זה אחרי שהבין שאני לא באמת שואלת

מה שרציתי באמת / ג. ברקן נטלתי ברעד את הצעיף הסגלגל שקרץ לי מתוך ערמת הצעיפים ועטיתי אותו בהתרגשות. זמן

סיפור חלומי/ מיכל שאער זמן אלול. תלמידי כיתה ז' יושבים בכיתה. מתפלפלים עם הרב על דף הגמרא. הוא שואל והם

שוב חלמתי /חני אקשטיין חלמתי לבצע כל משימה, ומושלם חלמתי לכתוב סיפור אלולי חלמתי לשנות את עצמי, את העולם חלמתי