
הצעד שקרע את הים, פרק ד' \ ל.פוטש
היד של בתיה לחצה בלהיטות על המתג הירוק. אמא'לה. את כל כך רחוקה עכשיו, אבל את אמא שלי.

היד של בתיה לחצה בלהיטות על המתג הירוק. אמא'לה. את כל כך רחוקה עכשיו, אבל את אמא שלי.

"מה קרה?" שאלה בתיה את ערמת הילדים שסביבה. אל תרימי את הקול ואל תלחצי יותר מדי.

דבי הייתה מאושרת בסרפן הבזאר שנקנה לה לכבוד חול המועד. בתיה התרחקה וסקרה אותה במבט ביקורתי.

הסלון הקטן היה נקי וחגיגי ומואר, והשולחן הקטן הערוך לא הזכיר בכלל את השולחן הארוך בבית של הניגמן, שאירחו אותם בשנה שעברה.

"אנחנו צריכים להזדרז, יוסלה צדיק" אמרה לי אמא. המשכתי ללכת לאט כמו נמלה.

על קנווס ענק: תכלת שולטת, שמים קרובים, פרחי בר ורודים צוחקים, שמש מפזזת על בתי אבן צחורות. כך נראית בעיני ירושלים.

לשון קטנה, צעירה ומתגלגלת, מותירה מולה הורים הלומים. מה יהיה עם הילד הזה?

עדן צמצם את עיניו המביטות בעדשת המשקפת. מולו השתרעו גלים כחולים לאינסוף, נמנמו כמו שמיכת פוך כחולה.

תביעה משפחתית על אחוזים, שמות בדויים ושרשרת טלפונים מצחיקה: הצצה משעשעת אל מה שקורה מאחורי הקלעים של כתבות הנופש.

שישים נפש, שלושה ימים והמקום הגבוה בארץ. נופש משפחתי רב גילאי בהר כנען, עם משחקים לדרך, פעילויות ביער, אטרקציות באזור וקברי צדיקים.