כל הפוסטים של לאה פוטש

זיכרון אחרון |  אסתי דרעי תום צועד לאורך השביל הצבעוני, כפכפי העץ שלו משקשקים במנגינה נוגה. הוא יוצא אל האוויר

בס"ד פסנתר כנף/ אביגיל קייקוב תמיד היא חלמה שבביתה יישמע קול הניגון של לימוד תורה שמתמזג עם צלילי פסנתר נעימים

נניח שיהיו לי… הרהורים – נחמי אפל קריאה או מחשבה על המילה כנפיים, גורמת לי להרים עיניים כלפי מעלה. אולי

בס"ד מפתח אפס/ פניני צישינסקי המדרגות לא נגמרו והוא התנשף, עוצר בכל חצי קומה. הוא נבלע במסדרון 'שלו' בקומה שלישית,

כנף אחת בשבילך // רחלי שרייבר   כמה רגעים חשובים נמחקו לי מהמוח. אני נעצרת. מהדקת אחיזה בידה הרזה של

בס"ד מֵעֶבְרָה לְאֶבְרָה/ דינה גַּבֵּךְ כְּמוֹ נִשְׁבַּר מֵעוֹד קַשׁ וּבְחַיַּיִךְ שׁוּב אַכְזָבָה לֹא נְטִיפֵי חָלָב וְלֹא דְבַשׁ כִּי אִם מִלִּבֵּךְ

איש עם כנפיים/ נעמי חזן   "זאב נולד להיות טייס", כך אמרו תמיד סבא וסבתא מרמת גן, וההורים שלו היו

בס"ד "עוד ארגז אחד, ואני הופכת בעצמי לאיזה קרטון או קופסא", חיה צוחקת, תוך שהיא מניחה את סירי המטבח בקרטון

בדרך לטרקלין… דיאל בפתח. הוא נכנס באיטיות לחדר האישי ומתיישב על כורסת המנהלים מול המיליונר האמריקאי. התנהגותו אינה מפתיעה את

 בצל כנפיה\ עטי לוין הן ישבו יחד בחדרה הממוזג של רות לויזון. גילי פתחה ראשונה את המונולוג, כדרכה, ורות הקשיבה