
בית ספר פגיה, פרק 4 \ ל.פוטש
מה מדברים עם תינוקת של קילו וארבע מאות? אמא אחת מוצאת שיר ישן של תקווה ושרה אותו בלחש אל תוך האינקובטור.

מה מדברים עם תינוקת של קילו וארבע מאות? אמא אחת מוצאת שיר ישן של תקווה ושרה אותו בלחש אל תוך האינקובטור.

ל"ג בעומר במירון, לפני החלאקה של הנכד הראשון. במערה הצפופה מבקשת אשה מבוגרת לומר יחד תהילים, והאמירה הזו משנה הכל.

שיר לאשה שמתמודדת לבד עם בוקר לחוץ, כדי שבעלה יוכל להגות בתורה, ובפינת ביתה הקט מלקטת יהלומים.

ירושלים של פעם, חורף שחון וערב פסח עם מים במשורה. ליבה פערל מתגעגעת לאחיה היתומים, ויוצאת לשוק עם כל חסכונותיה ותקווה גדולה.

שעת קנגורו שמסתיימת מוקדם מדי, אחיות שנוזפות בעדינות ועצות שמגיעות מכל כיוון. ומה באמת טוב לאמא בפגיה?

לפני פסח מקרצפים כל פינה, אבל מה עם ניקיון הכפיים והלב? כתבה על יושר בבית, בין שכנים, בעבודה ובכיתה, בצירוף דעת ההלכה.

שבת ראשונה בבית החולים, שותפות לסעודה מעולמות אחרים ואשה אחת שמגיעה בדיוק ברגע הנכון עם מילים של אמונה.

מכתב למוכרת במכולת השכונתית, בת כיתה מימי הסמינר, שיודעת לשמוח בשמחת האחרות בלב שלם, גם כשהשמחה עדיין לא הגיעה אליה.

איפה עובר הגבול הדק בין אהבה לפינוק? הפסיכותרפיסטית יפה בלומנטל מסבירה איך מעניקים לילדים חום ואהבה בלי לגדל ילד מפונק.

מכתב געגועים לסבתא, הרבנית מטשערנאביל ע"ה, נסיכה עד יומה האחרון, שידעה להעביר לדורות את "אל תטוש תורת אמך".