מכתב לאור המנורה: לך מוכרת \ ל.פוטש
מכתב למוכרת במכולת השכונתית, בת כיתה מימי הסמינר, שיודעת לשמוח בשמחת האחרות בלב שלם – גם כשהשמחה עדיין לא הגיעה
מכתב למוכרת במכולת השכונתית, בת כיתה מימי הסמינר, שיודעת לשמוח בשמחת האחרות בלב שלם – גם כשהשמחה עדיין לא הגיעה
מכתב לאשה ששמה אינו ידוע, אך חכמתה נצרבה בתודעה לדורות – זו שהצילה את ביתה מאש המחלוקת במילים פשוטות ובתחבולה
טובי מוצאת בילקוט של בתה מכתב שנראה כמו מכתב שנאה – ובתה לא סיפרה לה מילה. מה עושה אם כשהבת
שיר לפרשת שלח על הלשון הקטנה, שמפילה ומרוממת, שונאת ואוהבת, ובכוחה החיים והמוות. ועל השתיקה, החזקה מכל חומה.
פרק הסיום של הטור "העמוד": יום חג של לימודי קודש בסמינר, והעמוד ששמע הכול חולם על היום שבו יפתח את
יום הכיפורים כבר כאן, ואיפה הקבלות של השנה שעברה? נשים מספרות איך הן שומרות על עקביות, והרבנית אסתר טולידאנו מוסיפה
לילה חם, אחרי בר מצווה, ההמתנה לאוטובוס מתארכת והתלונות מתלהטות. רק יהודי מבוגר אחד בפינת הספסל רואה את הדברים אחרת.
מרחל אמנו ועד ימינו: נשים מספרות על ויתורים קטנים וגדולים שעשו בחייהן, ועל השכר שגילו בעקבותיהם, לפעמים רק אחרי שנים.
נר לאחד – נר למאה: כתבה לחנוכה על שלהבת המילה הטובה. נשים מספרות על מחמאה אחת שהדליקה אצלן דרך שלמה.
גיטי עייפה ממלחמת הפרנסה, והמקרר כמעט ריק. שיחה אחת על ספסל בגינה עם שכנה חייכנית מחזירה לה את האמונה –