בס"ד

היד הארוכה של בתיה / ל.פוטש

90000 חניכות בלע"ה *  350 סניפים ברחבי הארץ * 71 ישובים * 2979 מדריכות בשנה החולפת.

תנועת נוער בתנועה מתמדת, מדן ועד באר שבע.

היינו כחולמים

שעת ערב מוקדמת, רוח קלילה מרככת את קרני השמש היוקדת. קבוצה קטנה של אנשים מאובקי בגדים עמדה בלב המדבר הדרומי. דומיה עטפה אותם, כשהרב ישעיהו ליברמן שיחי', האיש והחזון, ירד להניח את אבן הפינה. אגף נוסף של סמינר לבנות, עומד להבנות בעיר אופקים.

"היעה גדוש המלט היה בידי ובלי הכנה מוקדמת, התחלתי לבכות…" מספר הרב ליברמן, ואותות התרגשות ניכרים גם כעת על פניו.

"התאריך היה י"ז באלול, היום שבו פרצה מלחמת העולם השניה, לפני 79 שנים. השואה שמחקה שישה מיליון מבני עמנו… השונאים הכי גדולים שלנו, וודאי לא ידידנו הטובים, חלמו שנגיע לאן שנגיע. מי חשב אז על עם ישראל שיקום ויפרח? מי חלם שנזכה להקים במדבר הדרומי, סמינר המאכלס 700 בנות, ומי פילל שנזכה להניח היום אבן פינה, לאגף נוסף? עמדתי ודמעתי, ולחשתי תודה לה' על שהגענו עד הלום".

הרב ליברמן, ממשיך דרכו של אביו הגדול רבי הלל, שתקע את יתד בית יעקב בארץ הקודש, נושם את החזון והשליחות. פנינת הכתר בתוך יהלומי העשייה שלו היא תנועת בתיה.

מטרות התנועה

ארגון בתיה שם מול עיניו שתי מטרות:

האחת, להעסיק את הבנות בשעות הפנאי שלהן. כי בדורנו דור הטכנולוגיה המתפתחת, אסור שיהיו לבנות שלנו יותר מדי רגעי פנאי. אם בעבר, ילדה משועממת הייתה הולכת 'לעשות בייביסיטר' לילדי השכנים, כיום היא יכולה להתעסק בדברים הרבה יותר מסוכנים.

המטרה השנייה היא להעצים את הבנות שאינן מבריקות בלימודים. שלא קוצרות מאיות בכל המבחנים והישיבה על הכסא במשך שעות הלימודים הארוכות, עולה להן בקושי גדול. "בפעילויות בתיה הן הופכות פתאום להיות חברמניות. הן מגלות כישורים בשירה, בריקוד, בעבודות יד. כל מיני נישות שהן טובות בהן מזכות אותן בהכרה חברתית ובהעצמת הבטחון העצמי", אומר הרב ליברמן.

מי את, תנועת בתיה?

תנועת בתיה היא תנועת נוער חרדית, מטריה רחבה ואוהבת המכסה את פעילויות הנוער של כלל הבנות החרדיות בארץ הקודש, בלי הבדל בין עדה לעדה: ליטאיות, חסידות, בנות עדות המזרח, דוברות אידיש. כדי לסקר את העשיה של השנה האחרונה וכל שכן, של הקיץ האחרון, נאלצת הגב' אסתי כהן, הרכזת הארצית, לקחת נשימה עמוקה. היא מוציאה מאמתחתה את האוצרות היפים. אסטטיקה מרהיבה בוורוד זורח, יומן חניכה שלב ונשמה מושקעים בו.

כל מי שיש לה בנות בכתות א' ב' וג' התרשמה ועצרה את נשימתה מול התוצרים היפיפיים שהן הביאו הביתה במסגרת הקייטנות בקיץ האחרון. קייטנות כתות א' ב', זכו לארח השנה את מילי, בארץ המילים המופלאות. הן קיבלו ספר מרהיב ביופיו, משולב במדבקות מרהיבות רב פעמיות, מחקים ריחניים שהוזמנו מסין כבר בחודש שבט, תיקי אוכל ורודים זורחים קטיפתיים ובקבוקי מתכת לשתיה קרה.

"בעבר, הצורך באסטטיקה היה הרבה פחות קיים" אומר הרב ליברמן. "אבי זצ"ל היה מספר בגאווה על כיתות פשוטות, נטולות מזגן, שבהן למדו הבנות בזמנו, גדלו והחכימו.

כיום הדור הוא אחר. היום הילדה צריכה תיק יפה לסידור, סידור 'מנחה מעריב' לשבת עם כריכה מרהיבה. הדברים האלה נותנים לה גאוות יחידה, ממלאים אותה בחשק ובשמחה של מצווה. היום אי אפשר בלי זה".

יומן התלמידה מונח על השולחן, אבן אומנותית במרכז הכריכה שלה וצדף אמתי משתלשל ממנה. "בכל שנה מחדש אנחנו שוברים את הראש" מחייכת הרכזת הארצית, "איזה חידוש נביא הפעם, איזה עיצוב שטרם נראה".

 קנקן אסטטי, מלא בתוכן משובח

כשהרב ליברמן מזכיר את ארגון "אתנחתא", שמרכזת את פעילויות החופשה, נראה שמדובר בילד טיפוחיו. "לפני ארגון אתנחתא, היה המוסד הלימודי סוגר את שעריו ופותח אותם חזרה רק עם תחילת הלימודים. חודשים ארוכים של לימודים והחדרת מסרים טובים ויראת שמים, נמחקו באבחת השבועות האלה. הבנות לא ידעו כלום על החורבן היהודי, על ההיסטוריה היהודית של עם ישראל, וגרוע מכל היה השיעמום.

כיום, במסגרת ארגון 'אתנחתא', מגיעות הבנות פעמיים בשבוע אל הסניף. הן מקבלות צ'ק ואיתו הן משתתפות בפעילויות השונות. ב'אתנחתא', מקבל עניין הבין אדם לחברו תנופה אדירה.

מדהים לראות את נחילי הבנות מגיעות בעיצומו של החופש אל הסניף, מתמלאות וחוזרות הביתה בשמחה. לאחרונה ערכנו כנס לזכרו של מרן ראש הישיבה הרב שטיינמן זצ"ל, ישבו 12000 בנות במשך ארבע שעות, הקשיבו להרצאות בלי לזוז, ואיש לא הכריח אותן לעשות את זה". אומר הרב ליברמן בהערצה.

גם כאן, מתנטרלות תלמידות רבות מתחרות תמידית של לימודים וידע, ומוכיחות את עצמן בשירה, ריקוד ושאר תחומי פעילויות, וזוכות להעצמה ועידוד.

"באחד מימי החופשה האחרונה, קיבלתי טלפון מאחת האחראיות בתנועה, שסיפרה לי כי ברגעים אלו נמצאות שלושים אלף מתלמידותינו על כבישי הארץ: חלקן לכותל המערבי, חלקן לקבר רחל, חלק לחברון וחלק לצפון ולדרום. מובן שאמרתי כמה פרקי תהילים של תפילת הדרך, שתסענה לחיים ולשמחה ולשלום", מספר הרב ישעיהו ליברמן.

כל כך הרבה תועלת: המינהלת.

איך אפשר לדבר על ארגון בתיה בקיץ, בלי לספר על המנהלת?

המינהלת היא קורת גג ארצית שמרכזת את כל הטיולים של בנות בתיה, מכל מקום לכל מקום בארץ. דואגת למסלולים, לתיאומים עם אתרים, לתשלומים מסודרים, לליווי ושמירה, לרישוי ורשיונות ולכל האישורים הנדרשים. המנהלת דואגת לארגון מצוין של הפעילות.

כדי להבין את התועלת של המנהלת, ניתן הצצה למה שהיה לפני שהמינהלת הגיעה לעולם:

באחת משכונות ירושלים יצאה כתה לטיול. המורה דיברה עם הנהג, סידרה את כל הפרטים הטכניים. הילדות הגיעו בהתרגשות בבוקרו של יום, מביאות איתן את סכום הכסף הנדרש לטיול. המורה עמדה עם שקית ניילון וכל הבנות שלשלו פנימה את כספן.

הטיול התחיל. הנהג שאל את המורה: אספת כסף מהתלמידות? אם תתני לי עכשיו את הכסף במזומן, אקזז לך הנחה של חמישים ₪. המורה שמחה על החיסכון והעבירה את שקית הכסף לנהג האדיב. הטיול המהנה הגיע לסיומו והנהג אמר: גיברת מורה, מה עם תשלום?

המורה ענתה לו, נדהמת: מה זאת אומרת מה עם תשלום? שילמתי! אפילו קבלתי הנחה של חמישים ₪!

הנהג בשלו: לא קיבלתי שום תשלום. אם לא תשלמי לי עכשיו, אתן נשארות על האוטובוס. המורה בכתה, הבנות צעקו, המורה המבוהלת פנתה למנהלת שלא הבינה מה לה ולצרה הזאת, בסופו של דבר הגיע הסיפור לידי דיין ונקבע כי על המורה לשלם שוב לנהג עד הפרוטה האחרונה.

סיפור נוסף שארע לפני עידן המינהלת: בפעילות שגרתית באחד מבתי הספר, קרסה טרמפולינה ענקית, תלמידות אחדות נפצעו קל ופונו באמבולנס. מחיר האמבולנס היה כ800 ₪, התחיל פולמוס, מי ישלם על האמבולנס?

"כיום, במסגרת המנהלת, לא קורים דברים כאלה" מספרת גב' כהן, האחראית הארצית. "הכל מתועד ומשולם  מראש, עם קבלות מסודרות. אין יציאה בלי ליווי, שמירה וביטוח. היום אין איסוף כסף בשקיות ניילון… הכל ממוחשב, מתועד וחתום עם התאריך ועד אחרון הפרטים.

המינהלת היא כמו חדר פיקוד כלל ארצי שרואה הכול בזמן אמת מול מסכי המחשב. היא דואגת למסלולים נוחים והגיוניים במחירים סבירים. לתכנון טוב של זמן, ויש לה גם יכולת תמרון: הסניף הזה הגיע באיחור לאתר איקס?  יש לדאוג שהסניף הבא, שאמור להגיע לשם בשעה הבאה, יתעכב גם הוא.

מעבר ל80000 חניכות בתיה, נותנת המינהלת שירות גם למוסדות נוספים: לתלמודי תורה,  לישיבות קדושות ועוד. וביניהם תלמידי ישיבות בארץ.

השבת היא השמירה שלנו

"הבטחנו להרב אלישיב זצ"ל, שלא ניקח את הבנות לאתרים שאינם שומרים על השבת" מספר הרב ליברמן, "והרב אלישיב אמר לנו בלהט: דער שבת איז א שמירה!.

לצערנו, לא לכולם הכלל הזה מובן מאליו. התקשרה אלי רכזת, סיפרה לי שהיא קבעה טיול לאתר מסויים, שומר שבת, ומסיבות מסויימות היא רוצה להחליף אותו לאתר אחר, שאינו שומר שבת. היא מבקשת את האישור שלי, כי אם איני מאשר לה אין לה רישוי… 'שאלתי את הרב והוא אמר לי, שאם אין ברירה אפשר להקל!' היא טוענת, ואני עונה לה: " תגידי לרב בשמי שאני לא עושה מסחרה עם הקב"ה. אם הוא רוצה לעשות את זה, שיעשה. אני לא שולח את התלמידות שלי לאתר שאינו שומר שבת. אני רוצה את השמירה שהשבת נותנת לנו".

בחירת מדריכות לתנועת בתיה

"מדריכה, חובה שתהיינה לה תכונות מתאימות לתפקיד: עליה להיות מחוננת בכישורים רטוריים ויצירתיים, חדורת תחושת שליחות ודוגמא אישית", אומר הרב ליברמן, "אין שום פרוטקציה. אני אישית מעולם לא ביקשתי על בת או נכדה שלי שתהיה מדריכה. נערה שאין לה את הכישורים להדריך, עלולה להרוס את הקבוצה!

תנועת בתיה מכשירה את המדריכות בסמינריונים מיוחדים. בקיץ האחרון יצאו למעלה מ3000 מדריכות למקומות שונים ברחבי הארץ, לחמישה ימי הכשרה מיוחדים. סניפי סמינר הרב וולף, סמינרים חסידיים, ויז'ניץ, כל המגזרים. היה סמינריון בחפץ חיים, היו סמינריונים בצפון. מערך אדיר שנתן פוקוס לכל זרמי האוכלוסייה החרדית. בסיום ימי הסמנריון התקיים כנס ענק מצורף לכולם בבנייני האומה. הרב ליברמן השתתף בכל אחד מהסמנריונים האלה והרעיף על המדריכות דברי חיזוק.

בסיום הסמינריון מקבלת כל בת תעודת מד"ץ, תעודה המוכרת על ידי משרד החינוך וברשויות השונות, המאפשרת להדריך בקייטנות רשמיות ועוד.

קיץ תשע"ח היה מבורך!

קיץ תשע"ח התעטר בלמעלה מ350 מפעלי קיץ.

כ 80 מסגרות של תכנית חינמית מרהיבה לכיתות א' ב' ברחבי הארץ, (מי לא מכיר את ארץ המילים המופלאות של מילי?). כל הרשויות תפעלו את מערך ההפצה שטרם היה כמותו.

שני אירועי ענק בהיכל הארנה בירושלים לזכרו של מרן ראש הישיבה הרב שטיינמן זצ"ל,

קייטנות לכתות הגבוהות ומחנות יום, תופעלו במערך מורכב מאד, תוך עמידה בתקנית מחמירים של משרד החינוך.  

נפתחו 380 קייטנות.

יציאות לטיולים תוך עמידה בתקנים מחמירים של ליווי ושמירה.

זה הצ'אנס להציץ ב"יש לנו צ'אנס"

במסגרת "נותנים לי צ'אנס", בנות יקרות עם תקינות קוגנטיבית אשר כבולות בגוף מוגבל וחולה: השנה הן יצאו לשישה ימי מחנה. בנות שסובלות מעיוורון, מדיס אוטונומיה, ספינה ביפידה, נכות קשה, שיתוק, מחלות שונות ומשונות וחלקן בסכנת חיים תמידית.

המחנה מלווה על ידי מערך לוגיסטי מורכב, צוות רפואי, הרב ליברמן והרבנית (המכונה בפי כולן "אמא ליברמן") מלווים את המחנה ועוקבים מקרוב אחר כל מה שקורה שם.

לראות באיזו אהבה המדריכות מחבקות אותן, מטפלות בהן פיזית ורגשית, רוחצות אותן ומנשקות, זה מחזה שאי אפשר להשאר אדישים מולו.

להוציא את הבנות האלה לשישה ימי מחנה זה מערך לא פשוט מלווה בצוות מתוגבר של רופאים, חובשים, אמבולנסים…

"נכחתי באחת משבתות המחנה של 'צאנס'" מספר הרב ליברמן, "אחת הבנות החולות ביקשה לומר לי שבת שלום. וכה אמרה לי: "הרב ליברמן, אני חולה סופנית, ואני רוצה להגיד לך גוט שבת, ולבקש שתתפללו עלי!".

לראות את האושר של הבנות האלה, שמשתתפות בפעילויות השונות, מתאווררות ושוכחות לרגעים מכל הצרות שלהן, זה משהו שבשבילו הכל היה שווה.

פעילות נוספת של תנועת בתיה מרכזת את כל בנות החינוך המיוחד תחת הכותרת "בלב אחד". בנות חינוך מיוחד בעלות קושי קוגנטיבי ותקינות גופנית, מקבלות מענה לצרכים שלהן באהבה רבה.

פותחים שנה עם בתיה

תנועת בתיה פתחה את שנת הפעילות עם קרוב לתשעים אלף חניכות יקרות. עם פעילות כוללת של פעמיים בשבוע: בשבת ובאמצע השבוע. התנועה חותרת לרכז את פעילות אמצע השבוע ליום שלישי כיום קבוע. הקביעות הזו תקל עם כל הגורמים במוסדות הלימוד, עם קביעת המבחנים, העבודות ושיעורי הבית.

ממשיך דרכו של אבא, ר' הלל ליברמן זצ"ל

 הרב ישעיהו ליברמן שליט"א, מנכ"ל תנועת בתיה וסמינר מרכז בית יעקב, על סניפיה הרבים ברחבי הארץ, מספר על אביו ר' הלל בהערצה. "אבא ניהל את הסמינרים בפשטות אופיינית ובתחושת שליחות גדולה. הוא היה המנכ"ל הראשון של החינוך העצמאי בארץ. היה מיטלטל לבאר יעקב באוטובוסים, לעצמו לא דרש כלום.

בלוויה שלו הספיד אותו הרב מנחם פרוש ז"ל, שגר בשכנות איתנו ואמר: "אני ראיתי איך הגיעו פקידי ההוצאה לפועל, ולקחו מהבית שלך כרים ושמיכות, בגלל ההלוואות שלחקת כדי לבנות את בית יעקב! במו עיני ראיתי, איך אשתך עמדה בצד ובכתה, ואיך עמדת והסתכלת".

הרב ישעיהו זוכר כי במוצאי שבת אחד, היה רעד והמולה בבית. התבטאה אחת הבנות שלי ואמרה: הבלגן הזה!

הסתכל עליה אבי זצ"ל ואמר לה: "מי נתן לך רשות לקרוא לנחת שלי – בלגן???".