בס"ד

חזו חזו, בני חביבי/ ל. פוטש.

מה השיח המשותף בין נהרות אדם בכבישי ירושלים, אוטובוסים מלאים בואכה תל אביב, הדרכים לאוקספורד הבריטית, רכבים מחליקים בכבישי יוהנסבורג, טיסות פנים ארה"ב לכיוון ארגנטינה וכל הדרכים לאולם המרכזי בפריז?

 מהו זרם החשמל העובר בין כולם, מרטיט את הנשמה וזוקף את הגו, בתחושת שייכות שאין לה אח ורע בשום תרבות בעולם? 

יהודים בכל התלבושות, המגזרים והקצוות. לפיד יוקד בעיניים. חבל של זהב בלב, קושר את כולם זה לזה, חוליה אחר חוליה להר חורב. לכיוון אחד נוהרים כולם. רעבים ולא ללחם, צמאים ולא למים.

ובעורף, מאחורי ברק הלפידים וצלילי התורה המרטיטים, ניצבות נשות החיל, מציתות את האש ומזינות אותה.

תורה מחזרת אחרי אכסניה שלה.

יצאנו גם אנחנו לחזר אחרי האכסניה.

שורשים של אהבת תורה

אהבת תורה אינה נולדת ביום אחד… ספרי לי מניין ינקת אותה?

חנה וינבך היא עקרת בית ערדית, משויכת לחסידות גור: את האהבה הלוהטת לתורה ינקתי מבית ההורים. אף שאבא היה איש פשוט ולצערו הגדול הוא לא הצליח ללמוד, הוא כל כך התגעגע והעריץ לומדי תורה. ידעתי שתורה היא מתיקות החיים אבל ידעתי שהיא אינה מובנת מאליה.

 לא אשכח את אמא ז"ל עומדת מול נרות השבת מדי שבוע ובוכה את נשמתה. כשהייתי קטנה, שאלתי אותה מה כל כך עצוב לה? האם התנהגנו לא יפה? האם לא עזרנו מספיק? אמא נשקה אותי ואני זוכרת איך דמעותיה הרטיבו את לחיי. 'אני מתחננת להשם', סיפרה לי', שיתן לנו את התורה. אני בוכה על איציק שלנו, על מוישי ועל סנדי, שיאהבו את התורה. שיבינו את מילותיה ויהיו מחוברים אליה עד סוף ימיהם.

'ואני, מה יהיה איתי?' שאלתי את אמא. עיניה המצועפות הביטו בי באהבה גדולה. "גם עליך אני בוכה, ילדה שלי, שתזכי להקים בית של תורה.

מה זה ארגון דרשו בשבילך?

הגשמה של חלום. זכיתי ובעלי שליט"א מוסר שיעור בדף היומי בשטיבל המקומי מזה 15 שנים, ומאז סוף המחזור הקודם, לפני כשבע שנים, הוא החליט להצטרף למבחני דרשו. תמיד הקפיד ללמוד את הדף היומי, אולם ההשתתפות בתכנית דרשו מזכה אותו השנה הזו לסיים את הש"ס כולו, לראשונה בחייו.

ללמוד ולהבין

החלום שלו לדעת את הש"ס באמת וגם להבין אותו, יתגשם השנה בזכות מבחני דרשו. המבחנים המסכמים נותנים לו מרץ וחשק ללמוד, דוחפים אותו לעוד מסכת, עוד דפים, תורמים המון להרגשה האישית שלו: לא רק אגרתי דפים, גם הבנתי אותם. יעיד הציון הגבוה במבחן.

אודה ולא אבוש, גם התגמול הכספי עוזר לדחיפה הזו. מסתבר שלא רק תלמידים בגיל בית ספר לומדים טוב יותר, כאשר יש מבחנים וגם תגמולים בסוף הטיפוס המייגע.

המבחנים הם לא קלים, הם דורשים שעות רבות מאד של הכנה. כל הילדים שותפים לה, גאים באבא שלהם ורוצים לגדול בדיוק כמוהו.

איך אתם מתכוננים לסיום הש"ס?

בהתרגשות פנימית גדולה מאד. הרגשה ששמחה גדולה מתקרבת. בעלי אינו אוהב חגיגה גדולה מדי. לכן, נציין את הסיום במסגרת ערב הלביבות המשפחתי שלנו עם כל הנכדים והילדים הנשואים, נכין מאכלים מיוחדים מתמיד. המנה העיקרית תהיה כמובן, 'הדרך עלן'. במהלך המסיבה אמצא לי רגעים של שקט במטבח ואשא תפילה קטנה ודומעת. שנמשיך לזכות. שהתורה תמשיך להיות חיינו ואורך ימינו. שלא ימוש הספר הזה מפינו. ותיגענה דמעותיי בדמעות של אמא.

חגית גילמן מבני ברק, מכנה את עצמה 'חסידת ליטא' בנשמה.

ספרי לי על אהבת התורה שלך, מנין ינקת אותה?

מנגינת לימוד הגמרא הוא הדבר המתוק ביותר שאני מכירה, מאז פתחתי את העיניים בכל בוקר, מגיל ינקות מוקדמת מאד. ספגתי את המנגינה הזו אל עומק הרמ"ח והשס"ה.

הרבה לפני שנולד 'דרשו', אבא שלי שליט"א היה 'ש"ס איד' בכל המהות שלו. הוא סיים את הש"ס יותר מפעם ויותר מפעמיים. בימים שזה קרה, אמא הייתה נוסעת לכותל להתפלל ולהודות, ואומרת את כל ספר התהילים. בארוחת הצהריים אבא היה פותח בקבוק יין, מוזג לכולנו כוסיות ואומר את נוסח 'הדרן הלן'. לא זכורות לי חגיגות מעבר לזה.

התורה הייתה מציאות החיים, לא הכרתי מציאות אחרת. גם לא רציתי להכיר.

מה זה בשבילך ארגון דרשו?

הצלת חיים כפשוטו.

עיניה של חגית מצטעפות כשהיא חוזרת שבע וחצי שנים אחורה, לתקופת חיים לא קלה.

בעלי שיחיה עבר תקופת מחלה לא פשוטה, ההתאוששות ממנה הייתה קשה מאד. דווקא אחרי שהמחלה עזבה אותו, נכבה בו כוח הרצון ורוח הלחימה דעך. הוא שכב במיטה שעות רבות ולא רצה לצאת ממנה, הוא לא הצליח להתרכז בלימוד אפילו שעה אחת, הלך ונבל.

ביום אירוע סיום הש"ס ביד אליהו, פנה אליו ידיד בעל לב זהב וסיפר לו שיש לו כרטיס מיותר וגם מקום ברכב. כמעט הכריח אותו לקום, להתארגן ולהצטרף אליו. בעלי קם מהמיטה בעל כורחו. ומאירוע הסיום חזר לי אדם אחר.

"נרשמתי לתוכנית המבחנים של דרשו!" סיפר, זיק החיים של פעם שוב בער לו בעיניים.

למיטה הוא כבר לא חזר. הספרים המתינו לו על שולחן הסלון, המבחן הראשון נשף בעורף, ובער לו להצליח בו. כולנו התגייסנו לעזור לו. משהו חדש היה באוויר. ויתרתי על עזרה מצידו, כולנו שמרנו על השקט כשאבא למד. המבחן הראשון, והציון הגבוה שהתנוסס אליו, היו מבחינתו כרטיס חזרה לארץ החיים.

מאז, היו ימי עליות והיו ימי ירידות. לעתים המיטה שוב הזמינה אותו, ענן שחור רצה לשאוב אותו שוב ולקחת אותו אחורה. אולם זה לא היה לזמן רב מדי, כי המבחן הבא של דרשו שוב רדף אחריו, גירש אותו מהמיטה אל עולם העשיה. בשבילו דרשו היה ההבדל, בין להיות או לא להיות. ותמיד אחרי הלימוד הוא הרגיש טוב יותר.

מתכוננים לסיום הש"ס

סיום הש"ס בשבילנו הוא סעודת הודיה על החסד שגמל איתנו בורא העולם. הוא הודיה על העבר ותפילה לעתיד. כי אחרי מה שעברנו, אני יודעת להודות על כל רגע של חיים, יודעת שהוא לא מובן מאליו.

צירה בוימל היא גננת ותיקה, תושבת שכונת כנסת הירושלמית, ומכנה את עצמה 'חסידת ירושלים'.

מנין ינקת אהבת תורה?

התורה בביתנו היא כל העולם. היא החיים בעצמם. היא השמחה האמתית ומעולם לא חשבתי שיכול להיות אחרת.

אמא של מלכות

הקדוש ברוך הוא זיכה אותי בשנים עשר בנים, כן ירבו. כל ילד, הוא הבנזין שלי! (זין = בן באידיש, ל.פ.) ואני אומרת, אם יש לי רק בנים, שלפחות יעשו מה שצריך! כי מה יש לנו בעולם אם לא התורה? ומי ילמד אותה אם לא אנחנו?

שמחת חיים תוססת, יצירתיות אינסופית. בית של תורה.

סביב מעגל השנה תוססים חיים שמחים מאד בבית משפחת בוימל, כיאה וכיאות לבית יצירתי שכולם בו בנים. הכל סובב סביב ציר אחד, מספרת בוימל.

בשמחת תורה היו כאן כלי זהב, לקראת שבת בראשית הכינו הבנים הכנסת ספר תורה. בנו ארון קודש ענק בסלון, רכב פלסטיק מהחצר קושט בנורות מהבהבות ובוקסה השמיעה שירי תורה עליזים. מוטות פלסטיק נשלפו ממחזיקי הלולבים, ריבוע אל – בד חובר ביניהם והיה לחופת קטיפה. ששת ספרי התורה הקטנים שלנו היו מחובקים בידי הבנים הצדיקים שלי שרקדו פיזזו לכבוד התורה. נגיל ונשיש בזאת התורה כי היא לנו עוז ואורה. בתופים ובמחולות הוכנסו הספרים לארון הקודש.

במהלך השבת כולה היה כאן בית כנסת חי ופעיל ותוסס. היה גבאי, היו כיבודים ועליות. היו טליתות והייתה קריאת התורה.

שולחן השבת בזמני שגרה

לכל אחד מהבנים יש כובע שונה שאיתו הוא יושב בשולחן השבת. בעלי הוא האדמו"ר ולצידו ניצבים שני גבאים. כל אחד מהבנים אחראי על פרוייקט אחר. חברת שיר השירים בערב שבת, תהילים בשבת. ותחרות תמידית ביניהם מי ידע הכי הרבה יארצייטים של צדיקים.

מה זה בשבילך ארגון דרשו?

אוהו, נתח עצום מהחיים!

בעלי מוסר שיעור 'דף היומי' בבית כנסת מקומי, צמוד למבחנים של דרשו. על השיעור הזה הוא אינו מוותר באש ובמים. גם כשעבר ניתוח קטן, לקח מונית היישר מבית החולים אל השיעור הקבוע, מסר את השיעור, וחזר לבית החולים.

גם את חגיגות הסיום עצמן אנחנו חוגגים רק אחרי השיעור הקבוע.

כל סיום מסכת הוא סיבה למסיבה גדולה בביתנו. עם חומרי גלם כמו קמח, מים ושמרים,  אנחנו יוצרים חלות ספרי תורה. בצק עלים ונקנקיות – בורקס בצורת ספרי תורה.

ליל שבת הוא הזמן האידיאלי עבורנו לכל החגיגות האלה. הבנים כולם נמצאים בבית ואנחנו עורכים 'זיץ' עם סיומים מרגשים. במקביל אני שולחת למשתתפי השיעור במהלך השבוע דבר מאכל מושקע. לעתים אלו בלינצ'ס, לעתים טשולנט מושקע.

כל הבית נושם 'דרשו'!

דרשו הוא נתח נכבד מהחיים, אמרנו?

זכיתי וכל בניי הם מיושבי בית המדרש. אחד מהם חיבר קיצור מכל ההלכות שלמדו בדרשו, השני מוסר שיעור דרשו לעת ערב, אחרי סיום הכולל, והשלישי תורם את מילגת דרשו, ומקדיש את סכום הכסף לרכישת מתנות גדולות, לזוכים במסגרת ההגרלה החודשית שאנחנו מקיימים, בין כל נבחני דרשו במשפחה.

הפרסים החודשיים, שנרכשו מכספי מלגת דרשו, הם יוקרתיים ונחשקים: כסא נוח, מיקסר יוקרתי, סט 'מצווה קינדער' ענק לילדים, ועוד. מדי חודש מתאספים כאן כולם, הבנים הנשואים, הבנים והנכדים, הופכים את כובע ה'סופר' של אחד הבנים, מערבבים את הפתקים ומריעים לזוכה המאושר.

גם אני מעודכנת בציוני המבחנים של כולם, ולוגמת מלוא חופני נחת.

סבא חוגג סיום הש"ס

הנכדים מכינים מתנות

החל מארבעים יום לפני סיום הש"ס הבית נכנס לכוננות. הקמנו קו וואצאפון משפחתי שפותח כל יום עם שיר מרגש של תורה. אחד הבנים הכריז על תחרות איסוף משניות בין כל הנכדים, ועם סכום פרקי המשניות שידעו בעל פה, יביאו לסבא מנחת אהבה.

קמו 'מוקדי איסוף' לשינון פרקי משניות בערים השונות בהן פזורה משפחתנו החמה. מעפולה ועד אחיסמך.

מתנה נוספת וסודית מאד, הכינו הילדים והנכדים בהפתעה גמורה לסבא, ביוזמתי המלאה.

כתבתי שני שירים, הלחנתי להם מנגינות. הנכדים כולם, מגיל שלש ועד אחת עשרה, באו והתאספו כאן כדי ללמוד את השירים. אחר טיילנו כולנו לאולפן הקלטה והקלטנו את המקהלה בעשרים ומשהו קולות כן ירבו". במהלך הראיון המרתק שכל כך הרבה מתיקות שזורה בו, אני זוכה לשמוע את שני השירים. התווים חורשים פנימה, המילים מביאות איתן צמרמורת. ודמעה אחת מטפטפת אל המקלדת במהלך כתיבת השורות. (ציטוט קטן מאחד השירים בתרגום חופשי מאידיש – במסגרת).

הגזרה מתחממת

החל מארבעים יום לפני סיום הש"ס הגדול, נכנס הבית לכוננות גבוהה. משהו נרגש עומד באויר, האוירה המתחממת מזכירה מעט את מסדרון הסמינר לקראת מחנה, להבדיל.

הבית עטור פלקטים ובמרכז הסלון נמצא הלוז: הילדים הדפיסו תמונה ענקית. התמונה מכוסה בכל ספרי הש"ס ובכל יום מתגלה חלק נוסף ממנה. בכל יום מורידים מהתמונה עוד ספר, עוד מסכת. התמונה הענקית מתגלה: אבא שלנו יושב סמוך לשולחן הסלון ולומד ש"ס, מתוך ספרים רבים שפתוחים לפניו. בתחתית התמונה כתוב באותיות של זהב: אשרי מי שבא לכאן, ותלמודו בידו.

לקראת היום הגדול, הילדים לא נחים ולא שוקטים. מאז שחוזרים מתלמוד התורה ועד אישון לילה הם עסוקים בחיבור מנורות צבעוניות מהבהבות על ספרי הש"ס בתוך ארון הספרים, הכנת שער ענק מבלונים, ופלקט ענק עם שער בצורת ארון קודש, בעדו יפציע אבא שלנו בעת כניסתו לסלון ביום חגיגת סיום הש"ס,

הילדים מכינים על פלקט ארון הקודש מנגנון מיוחד שיפעיל שירת "שאו שערים ראשיכם" מיד עם פתיחת השער הזה, על ידי אבא שלנו באירוע הגורלי. הם עסוקים בניסויים אין סופיים בעוד אני שקועה במטבח בהכנת מטעמים, מזמרת פסוקי תהילים.

מירי דוידוביץ, מנהלת משפחתון ומשויכת לקהילה כלל חסידית בירושלים.

התורה בשבילי:

תענוג הכי גדול בעולם.

מה זה בשבילך ארגון דרשו?

בעלי הוא נציג מבחנים במרכז שוקק בירושלים.

בית של נציג דרשו, זה בית שנושם את המבחנים. כל הילדים יודעים, שאלו לא סתם הררי ניירת. אנחנו ניגשים אליהם בחרדת קודש. יודעים שמאחורי כל מסמך קדוש כזה יש שעות לאינסוף של עמל ויגיעה.

המבחנים החודשיים מתקיימים על פי רוב בימי שישי, לעתים יש שלשה מוקדי מבחן רצופים והם מתקיימים בימי חמישי – שישי וראשון.

ימי המבחן נזכרים ונעשים בלוח הזמנים המשפחתי שלנו. זמני המבחן הם קודש והתכניות סובבות סביבם בלי לגעת. לא פעם שינינו תכניות או יצאתי בגפי לחתונות, כי בעלי נקרא אל הדגל.

כנציג דרשו הוא עסוק המון בעניינים הטכניים של המבחנים ואף אחראי במקום בעת ביצוע המבחנים.

הילדים נושמים תורה

בימי מבחן, הילדים אינם חוזרים מהחיידר הביתה אלא צועדים ישירות למוקד המבחן. שם הם סופגים את האוירה וההווי המיוחדים. מאות לומדי תורה בכל הגילאים ומכל העדות והתפוצות רכונים על דפים, כמה אהבת תורה סופגים ילדי בשקט ההדור הזה.

גם הבנות זוכות לקחת חלק. הן מסדרות את המבחנים, ממיינות אותן לפי נושאים. כולנו מודעים לגודל האחריות; ששום דף לא ילך לאיבוד ולא ילך אל הערמה הלא נכונה. העיסוק הטכני סביב הדפים וכל השיח סביבם, נעשה מתוך יראת כבוד.

במסגרת עבודת הקודש, נפגש בעלך עם יהודים יקרים מרקעים שונים, האם תוכלי לספר לי עליהם?

מירי נעתרת בשמחה.

ירון הוא רופא משפחה, בין קליינט לקליינט הוא צבר לימוד 'דף היומי' ונבחן עליהם במסגרת דרשו, "שבע דקות בכל יום" מספר הרב ירון. "הביאו אותי להגשמת חלום חיי – לסיים את הש"ס".

כיום הרב ירון, שזכאי ביושר לשאת את התואר הזה, עבר את גיל השמונים עמו"ש ועדיין נבחן במבחני דרשו. "על תעודת הדוקטורט שלי איש כבר אינו מסתכל" הוא אומר, "על הקליניקה שלי אבד הכלח. אבל התורה חיה בי ונושמת. את לימודי הרפואה אני מתחיל לשכוח, אבל את לימודי הש"ס איני שוכח, בזכות מבחני דרשו, שמחזיקים אותם בתוכי.

ידיעות התורה הן חלק ממני, התורה היא בשבילי רפואה לגוף ולנפש.".

ר' מנדל הינו משגיח כשרות, במסגרת עבודתו הוא טס לעתים קרובות ליעדים שונים ברחבי העולם. כשהדבר מתאפשר, הוא מסדר את לו"ז הטיסות שלו לפי מועדי המבחנים. וכשזה לא מתאפשר, והוא נמצא באחד החורים בחו"ל בעת קיום המבחן, בעלי שולח לו את טופס המבחן במייל, (באישור ההנהלה כמובן) והוא ממלא אותו ומחזיר במועד.

"המבחנים האלה מחזיקים אותי כשאני כל כך רחוק מהבית. הם ממש מחיים את נפשי" מספר ר' מנדל.

הרב כץ הוא אברך כולל ותיק שמשתתף בתכנית דרשו וכך הוא מגדיר את המבחנים: זה אתגר מענג, מחייב, ונעים. גם מפני שמתן שכרו בצידו, וזו גם האוירה המיוחדת ששוררת במקום המבחן. כל כך הרבה יהודים מכל הגוונים נמצאים איתך באותו מקום גבוה, נשמות רבות כל כך שעמדו איתך יחד בהר סיני. זו תחושת שייכות ממגנטת".

לקראת סיום הש"ס

אנחנו נושמים את ההכנות לסיום הש"ס במשך שנה שלמה! כי ככל שהזמן עובר, שעון החול אוזל ואנחנו מתקרבים אל המבחן שלפני האחרון. אלו הם מבחני 'קנין ש"ס', מבחנים מסכמים על כמויות עצומות של חומר ומעטים מתוך כלל הנבחנים מצליחים לעבור אותם.

השנה האחרונה מזכירה אולי את השלבים האחרונים של טיפוס אל האוורסט, הטיפוס המייגע והמענג של כלל ישראל, שאנחנו זוכים ללוות מהצד, הולך ומתקרב אל הפסגה. פסגה נוגעת לשמים. זו התרגשות שמביאה לי דמעות.

חלק מהשיר המשפחתי לכבוד הסיום בבית משפחת בוימל, תרגום חופשי מאידיש:

שמחה פורצת גבולות

נרים הקול במקהלות

הדרן עלן, הדרן עלן

רוצים ללמוד עוד ועוד.

ביתר שאת וביתר עוז

רוצים ללמוד עוד ועוד

את הש"ס נסיים

את העולם נזכה לקיים

אשרי מי שבא לכאן

ותלמודו בידו

מסגרת:

דרשו במספרים:

14 תכניות לימוד ומבחנים

673 מוקדי בחינה בעולם היהודי

2524 ימי לימוד מצטברים במשנה ברורה

250000 דפי גמרא נלמדו על ידי נבחני דרשו בני הישיבות

219000 נבחנים מאז הקמת ארגון דרשו

9066 נבחנים בתכנית 'דרשו בכולל'

80338 נבחנו במסלולי ההלכה של דרשו,

352 מספר המוקדים של 'דרשו בכולל'