בס"ד

להרגיש את הרגש

"אאאא מא!!!! זה לא עובד!"

את ניגשת ליהודית, זאטוטה בת שלש וחצי שניצבת בפינת החדר, אדומה, מיוזעת, בועטת בשתי רגליה, ואינה מצליחה להסביר לך מה היא רוצה. "מה לא עובד?"

"זה!!!" מצביעה יהודית על הסנדל שלה, שמקפיץ לה את הרגל החוצה, בעקשנות.

"את לא מצליחה לנעול את הסנדל!"

הילדה מושכת בכתפיה. מגבירה את הבכי ומעיניה – אוקיינוס.

"זה לא עובד!!!"

"כואבת לך הרגל?" את מנסה לגשש. הילדה מהנהנת, ופחד גדול נשקף מעיניה. "את פוחדת שהרגל שלך לא תוכל לזוז, כמו הרגל של סבתא?" עיניה מתעגלות עוד יותר. אחר שוטפת הקלה גדולה את פניה. הילדה פוחדת, את מבינה. מבוהלת משיתוק הפתאום שתקף את סבתה, חוששת שזה יקרה גם לה, חלילה.

"ההגדרה המפורשת של מצבים" אומרת י. נתנזון, גננת שי"ח ומורת שילוב, "היא מבהירה ומקילה. כאשר ילד לומד לתאר את קשייו במילים ברורות הוא מרגיש פחות תסכול, ומסוגל להכיל את עצמו.

כשהבעיה מוגדרת וברורה, היא נראית פחות אימתנית. ל'מפלצת' שמאיימת עליו יש גודל ברור וגבולות מדויקים. כאשר יש לרגש שם, אזי 80% מהבעיה נפתרת: הוא מבין שהוא לא הראשון בעולם שמרגיש כך, היו בעולם לפניו ילדים במצב הזה והם הצליחו להמשיך ממנו הלאה.

כאשר יש בסביבה דמות שמסוגלת לקלוט את עוצמת וגודל הרגש: עכשיו אתה כועס, בטח נעלבת, זה באמת מאד מאכזב. כאשר הרגש נמצא תחת גבולות של הגדרה, זה מרגיע מאד, עוד לפני ההצעה להחליף את הרגש ברגש אחר.

אולם, לעתים כשילד נמצא בעומק רגשי עלום, ההזדהות גורמת לריאקציה:

במרכז הסלון ניצב שמוליק בן השנה, מדדה קדימה ברגליו השמנמנות, וסביבו מריעים כולם ומוחאים לו כפיים. "לבד!!! שמוליק הולך לבד!"

בצד, לוטש עיניים גדולות יהודה בן ה-6. אינו מצטרף למחיאות הכפיים, ובאופן מפתיע הוא פורץ בבכי.

"אתה בטח מאד מקנא" את אומרת לו. יהודה מגביר את בכיו וצורח: "אני לא מקנא!!! מה יש לקנא בתינוק הטיפש הזה, שאפילו לא יודע לדבר!!! ילדים בני 6 לא מקנאים בתינוקות".

– ריבי, אחותה הגדולה ממנה בשנה, התעוררה מהצעקות.

"נבהלת ממשהו? חלמת חלום רע?" שאלה את מירי. מירי הנידה בראשה, בוהה בתקרה בעיניים עגולות. "אני? פחדתי? מה פתאום? שום דבר לא קרה".

ריבי חזרה לישון. מירי הסתובבה לצד השני בפעם השלישית, עיניה לא הסכימו להיעצם. אריות ונמרים קפצו לה מכל כיוון. הלב שלה דפק-דפק. ברור שאלה דמיונות. אריות ונמרים לא נכנסו לחדר הילדים, הדלת נעולה והתריס מוגף. סתם שטויות של ילדים קטנים… והיא, כבר היתה לה יומולדת של גיל 10!

אז למה היא בכל זאת, עדיין לא נרדמת?

– יש מקרים בהם קשה לילד להזדהות עם הרגש, לא נוח לו להודות בכך שהוא מקנא, הוא מתבייש לומר כמה הוא מפחד, ואפילו בכיוון החיובי: לא נאה לו לספר כמה הוא שמח ומרגיש הקלה. 

לנישה הזו נכנס הסיפור המטאפורי – סיפור המתבסס על דמיון של פעולות אנושיות המתרחשות בעצמים או בעלי חיים. הוא מוציא את הילד מעצמו ולוקח אותו לעולמות אחרים. הוא מספר לו על דמויות שונות. הוא רואה מהצד את הקנאה שלהם, את השנאה, את השמחה הפשוטה ואת הפחדים. הוא רואה את דרכי ההתמודדות המגוונות שלהם ומתוך ההבנה הוא לוקח לו צידה לחיים. המטאפורה מסייעת לילדים להגיע לשני השלבים: שלב הגדרת הרגש – שיוך רגשי ושלב ההזדהות – הכלה.

**

ארי דחף את הצלחת וסובב את הראש לכיוון הקיר. השניצל, שהוא כל כך אוהב בדרך כלל, איבד את טעמו. הבטן התהפכה לו. ההמנון החדש ששמולי שר לו היום, התנגן בתוך אוזניו באלפי קולות לועגים. אז מה. זה לא איכפת לו בכלל. שהם כולם ינצחו את עצמם בתחרויות ריצה. שהם כולם ירוצו להם כמו איילות וייהנו. הוא ישאר ארי השמן, בדיוק כמו המילים של השיר. הוא ימשיך לדדות מאחור.

שיהנו להם, זה לא איכפת לו בכלל. מצידו שיבואו גם  ויאכלו את השניצל שלו. 

– במענה לצורך זה, נכתב ספר לילדים, ראשון מסוגו בציבור החרדי, המכיל תובנות רגשיות ומחנך למודעות והבנה רגשית, שהם כאמור, מחצית הפתרון במקרים רבים. הספר נותן לילד את האפשרות לקרוא על מצבים רגשיים ללא התנגדות פנימית ומאפשר לו כניסה – ובמילים אחרות – צלילה לתוך עצמו. שם הספר: "צוללים" בו הקורא צולל למי הים העמוקים, שוקע בעלילה המרתקת, ומזדהה עם העצמים והחיים במים, שם מתגלה לו ידע עולם נרחב על מגוון היצורים שנמצאים בקרקעית הים.

לפניכם דוגמא קטנה מתוך העלילה:

שונית מקנאה בסנפריונים! מאד מאד מקנאה! האמת? אפשר להבין אותה.

"יוֹצְאִים לָכֶם לְטִיּוּל!" אָמְרָה שׁוּנִית, וּכְבָר לֹא הִרְגִּישָׁה טַעַם טוֹב בַּפֶּה. "יוֹצְאִים לָכֶם!! לְאָן?"

"לַמּוֹשָׁבָה הַסְּמוּכָה" גִּלְּתָה אִמָּא סְנַפִּירְיוֹנִית אֶת הַסּוֹד. "הֵם רוֹצִים לְשַׂמֵּחַ אוֹתָם, לִרְאוֹת מַה שְּׁלוֹמָם", הִסְבִּיר סַבָּא מוֹגְמוֹן, וְאַחַר כָּךְ הִמְשִׁיךְ בְּקוֹל רַךְ: "אַתְּ בֶּטַח מְקַנְּאָה בַּחֶסֶד שֶׁלָּהֶם, שׁוּנִית? תֵּדְעִי שֶׁהֵם שְׁלִיחִים שֶׁלָּנוּ, וְהַמִּצְוָה הִיא גַּם שֶׁלָּנוּ".

"שְׁלִיחִים, שְׁמִיחִים" רָטְנָה שׁוּנִית. "נִמְאָס לִי מִכָּל הַשְּלִיחֻיּוֹת הָאֵלֶּה. נִמְאָס לִי לִהְיוֹת תְּקוּעָה בַּקַּרְקָעִית כָּל הַיּוֹם! אֲנִי רוֹצָה לִשְׂחוֹת! לָעוּף לַשָּׁמַיִם! לְהִתְרוֹמֵם!"

"וַאֲנִי רוֹצֶה לִבְנוֹת אַרְמוֹן עַל חוֹף הַיָּם", אָמַר סַבָּא מוֹגְמוֹן בְּשֶׁקֶט. "חוּץ מִזֶּה, שָׁמַעְתִּי שֶׁמֵּעַל הָאוֹקְיָנוּס הַגָּדוֹל, הַרְבֵּה הַרְבֵּה מֵעַל, יֵשׁ יָרֵחַ. הָיִיתִי רוֹצֶה לָגַעַת בּוֹ וְלִקְטֹף אוֹתוֹ".

רוצים לספק את יצר הסקרנות ולהכיר את בעלי החיים והיצורים החיים מתחת למים? רוצים לקרוא עלילה מרתקת ולחוות חוויה רגשית קסומה? רוצים להיכנס למים בלי להירטב?

מוזמנים לצלול לתוך הספר וליהנות מדפי קומיקס חביבים, מחלונות מידע מחכימים, ומסיפור מלא רגש וערכים של התנהלות משפחתית וחברתית זורמת.