
שעת סיפור מתוך הספר חכמים בלילה פרק א'
פֶּרֶק רִאשׁוֹן
וּבוֹ תִּקְרְאוּ עַל פְּעִילוּת שְׁקֵטָה
שֶׁבָּרְחָה מֵהַחֶדֶר
נֶאֱסַפְנוּ כֻּלָּנוּ, מִלְּבַד צִירִי הַתִּינֹקֶת שֶׁנִּרְדְּמָה כְּבָר, אֶל
הַמִּטְבָּח לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב, כְּמוֹ בְּכָל עֶרֶב.
אִמָּא אָמְרָה שֶׁלִּפְנֵי שֶׁנִּטֹּל יָדַיִם הִיא רוֹצָה לוֹמַר לָנוּ מַשֶּׁהוּ
חָשׁוּב.
הִיא נִגְּשָׁה לְרֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן. בִּמְקוֹם מִיקְרוֹפוֹן הִיא קֵרְבָה אֶל
הַפֶּה מְלָפְפוֹן, וְהִתְחִילָה לוֹמַר בְּקוֹל שֶׁל מַרְצִים חֲשׁוּבִים.
"יְלָדִים יְקָרִים", הִיא אָמְרָה. וּבְאוֹתוֹ רֶגַע הִרְגַּשְׁנוּ חֲשׁוּבִים
מְאֹד וִיקָרִים מְאֹד. הִנֵּה אִמָּא מְזַמֶּנֶת אוֹתָנוּ לִפְגִישָׁה חֲשׁוּבָה!
"הָחֵל מֵהָעֶרֶב לֹא תִּהְיֶינָה יוֹתֵר חֲגִיגוֹת!" הִמְשִׁיכָה לְדַבֵּר,
"כִּי הַחֲגִיגוֹת שֶׁהָיוּ עַד הַיּוֹם לֹא שִׂמְּחוּ אוֹתִי וְלֹא אֶתְכֶם,
וַדַּאי לֹא אֶת הַמְלַמְּדִים שֶׁלָּכֶם".
אוּלַי לֹא הֲבַנְתֶּם, אֲבָל אֲנַחְנוּ, שׁוּקִי )כְּלוֹמַר אֲנִי( וּצְבִיקִי
וְרִיקִי וְשַׁיְקִי, הֵבַנּוּ מְצֻיָּן אֶת כַּוָּנָתָהּ שֶׁל אִמָּא.
בְּכָל עֶרֶב קוֹרֶה לָנוּ מַשֶּׁהוּ מוּזָר. אִמָּא מְזָרֶזֶת אוֹתָנוּ לַמִּטּוֹת,
וַאֲנַחְנוּ מַרְגִּישִׁים פִּתְאוֹם מְלֵאֵי כֹּחַ.
לֹא מִתְחַשֵּׁק לָנוּ לָלֶכֶת לִישֹׁן! וַאֲנַחְנוּ נִזְכָּרִים בְּכָל מַה
שֶּׁרָצִינוּ לַעֲשׂוֹת בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם וְלֹא הִסְפַּקְנוּ, וְעוֹלִים לָנוּ כָּל
מִינֵי רַעֲיוֹנוֹת חֲדָשִׁים…
אִמָּא טוֹעֶנֶת שֶׁאֵלּוּ כֹּחוֹת מְזֻיָּפִים, וְלֹא יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁיְּלָדִים
שֶׁהוֹצִיאוּ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה מֶרֶץ בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם לֹא יִהְיוּ עֲיֵפִים.
הָאֱמֶת שֶׁאִמָּא צָדְקָה. לֹא אֶשְׁכַּח אֶת הַפַּעַם הַהִיא שֶׁהַמְלַמֵּד
שֶׁל אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם הֵעִיר אוֹתִי מִתּוֹךְ חֲלוֹם מָתוֹק בְּאֶמְצַע
תַּרְגִּיל חֶשְׁבּוֹן. הִסְתַּכַּלְתִּי עָלָיו וְעַל הַחֲבֵרִים כְּאִלּוּ צָנְחוּ אֵלַי
יָשָׁר מֵהַיָּרֵחַ, וְלֹא הֵבַנְתִּי מַה כָּל כָּךְ מַצְחִיק.
אִם הָיִיתִי רוֹאֶה אֶת הַפָּנִים הַדְּבִיקוֹת שֶׁלִּי וְאֶת הַכִּפָּה
הַקְּמוּטָה שֶׁכִּמְעַט הִתְגַּלְּצָ'ה לִי עַל הָאַף, וַדַּאי גַּם אֲנִי הָיִיתִי
צוֹחֵק.
אֲבָל לֹא רָאִיתִי, וְהִרְגַּשְׁתִּי שֶׁהַפָּנִים שֶׁלִּי כְּאִלּוּ נִשְׂרָפוֹת
מִבּוּשָׁה.
לֹא רַק לְהֵרָדֵם בְּאֶמְצַע שִׁעוּר הָיָה לֹא נָעִים. זוֹ גַּם הָעֲיֵפוּת
שֶׁלִּוְּתָה אוֹתִי בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם, וְהַמַּחְשָׁבוֹת שֶׁהִתְבַּלְבְּלוּ וּבָרְחוּ
לְכָל כִּוּוּן וְלֹא הִצְלִיחוּ לְהִתְרַכֵּז כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ, כְּמוֹ שֶׁקּוֹרֶה
לַאֲנָשִׁים שֶׁחֲסֵרָה לָהֶם שֵׁנָה.
"מֵהָעֶרֶב, לְטוֹבַת כֻּלָּנוּ!" הִמְשִׁיךְ הַקּוֹל שֶׁל הַמַּרְצֶה הֶחָשׁוּב
לְהִתְגַּלְגֵּל מִתּוֹךְ הַפֶּה שֶׁל אִמָּא אֶל תּוֹךְ הַמִּיקְרוֹפוֹן – מְלָפְפוֹן
וְהִתְפַּזֵּר בְּרַחֲבֵי הַמִּטְבָּח הַלֹּא גָּדוֹל, "מֵהָעֶרֶב כֻּלָּם בַּמִּטּוֹת
בְּשָׁעָה שֶׁבַע!"
"כָּל כָּךְ מֻקְדָּם???" שָׁאֲלוּ רִיקִי – צְבִיקִי. "שֶׁבַע זוֹ שָׁעָה
שֶׁל תִּינוֹקוֹת!" קָפַץ גַּם שַׁיְקִי, וּמֵרבֹ קְפִיצַת הַהַפְתָּעָה נִבְהֲלָה
כּוֹס הַשּׁוֹקוֹ שֶׁלּוֹ וְהִתְהַפְּכָה אַפַּיִם אַרְצָה, יוֹצֶרֶת שְׁבִיל חוּם
דָּבִיק עַל הָרִצְפָּה.
רַק אֲנִי שָׁתַקְתִּי. יָדַעְתִּי שֶׁכָּךְ לֹא מְדַבְּרִים לְאִמָּא, וַדַּאי לֹא
כְּשֶׁהִיא כָּל כָּךְ צוֹדֶקֶת.
הִיא כָּל כָּךְ עֲיֵפָה מֵהַתַּעֲלוּלִים שֶׁעוֹלַלְנוּ עַד הַיּוֹם. לֹא
אֲפָרֵט לָכֶם אוֹתָם, כִּי אֵינֶנִּי רוֹצֶה לָתֵת לָכֶם רַעֲיוֹנוֹת. רַק
כְּדֵי לְסַבֵּר אֶת אָזְנְכֶם אֲסַפֵּר לָכֶם, שֶׁעֶרֶב אֶחָד הִתְקַשְּׁרָה
אִמָּא לְאַבָּא וְשָׁאֲלָה אוֹתוֹ אִם יוּכַל לַחֲזֹר הַיּוֹם מֻקְדָּם יוֹתֵר
מֵהַכּוֹלֵל עֶרֶב, וְעָדִיף שֶׁיַּגִּיעַ עִם כּוֹבַע שׁוֹטֵר…
אִמָּא הִתְכּוֹפְפָה בַּאֲנָחָה לְנַגֵּב אֶת הַשְּׁלוּלִית הַחוּמָה,
שֶׁהֵחֵלָּה לִגְלֹשׁ לְכִוּוּן אֲחוֹרֵי הַמְקָרֵר. "שָׁעָה שֶׁל תִּינוֹקוֹת?"
הִיא שָׁאֲלָה וְחָשְׁבָה.
"בְּסֵדֶר", הִסְכִּימָה, "אַתֶּם תִּהְיוּ בַּמִּטּוֹת בְּשֶׁבַע, מוּכָנִים
לְשֵׁנָה, וְעַד שֶׁבַע וָחֵצִי תּוּכְלוּ לְהִתְעַסֵּק בַּחֶדֶר בִּפְעִילוּת
שְׁקֵטָה. בְּשֶׁבַע וָחֵצִי – כִּבּוּי אוֹרוֹת. סִכַּמְנוּ?"
סִכַּמְנוּ.
אִמָּא חִיְּכָה בְּסִפּוּק וְהֵחֵלָּה מְחַלֶּקֶת חֲבִיתוֹת אֶל תּוֹךְ
הַצַּלָּחוֹת שֶׁלָּנוּ. נָטַלְנוּ יָדַיִם וְאָכַלְנוּ בְּשֶׁקֶט יַחֲסִי, שְׁקוּעִים
אִישׁ אִישׁ בְּהִרְהוּרָיו.
בַּתְּחִלָּה זֶה הָלַךְ בְּדִיּוּק כְּמוֹ בַּתָּכְנִית.
בְּשֶׁבַע וְחָמֵשׁ דַּקּוֹת הָיִינוּ כֻּלָּנוּ מְפֻגָּ'מִים וּשְׁטוּפִים, אֲבָל
בִּכְלָל לֹא עֲיֵפִים, בְּתוֹךְ הַמִּטּוֹת.
"אַתֶּם נֶהְדָּרִים!" אָמְרָה לָנוּ אִמָּא וְחִיְּכָה. "אֶפְשָׁר לִקְרֹא
לְזֶה מַמָּשׁ מִבְצָע. אִם תַּמְשִׁיכוּ כָּךְ בְּמֶשֶׁךְ שָׁבוּעַ, אֶקְנֶה לָכֶם,
בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם, פְּרָס".
"עוֹד עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ דַּקּוֹת בְּדִיּוּק אֲנִי בָּאָה לְכַבּוֹת אֶת
הָאוֹר", הִזְכִּירָה לָנוּ. סָגְרָה אֶת הַדֶּלֶת וְהָלְכָה לָהּ לְעִנְיָנֶיהָ,
וְנִשְׁאַרְנוּ אֲנַחְנוּ וְעִנְיָנֵינוּ.
בַּתְּחִלָּה הִתְעַסַּקְנוּ בִּפְעִילוּת שְׁקֵטָה שֶׁקּוֹרְאִים לָהּ פִּטְפּוּט.
רִיקִי סִפְּרָה לָנוּ עַל הַגַּנֶּנֶת צַפְרִירָה שֶׁהָיְתָה הַיּוֹם בַּגַּן וְעָשְׂתָה
לָהֶן תַּרְגִּילֵי הִתְעַמְּלוּת. )צַפְרִירָה – שֵׁם בָּדוּי, וְתֵכֶף תָּבִינוּ
גַּם לָמָּה(.
אַחַר כָּךְ הֶחְלַטְנוּ שֶׁאֲנַחְנוּ חַיָּבִים לִרְאוֹת אֶת הַתַּרְגִּילִים
הָאֵלֶּה בְּמוֹ עֵינֵינוּ כְּדֵי לְהָבִין אֵיךְ מְבַצְּעִים אוֹתָם.
"חוּצְמִזֶּה, בָּרִיא מְאֹד לַעֲשׂוֹת פְּעִילוּת גּוּפָנִית לִפְנֵי הַשֵּׁנָה,
זֶה עוֹזֵר לְהֵרָדֵם מַהֵר יוֹתֵר", אָמַרְתִּי אֲנִי, כְּדֵי שֶׁלֹּא תַּחְשְׁבוּ
שֶׁאֲנִי שַׁתְקָן גָּדוֹל אוֹ מַשֶּׁהוּ.
רִיקִי הִדְגִּימָה לָנוּ, וְכֻלָּנוּ עָשִׂינוּ אַחֲרֶיהָ. קְפִיצוֹת בְּרֶגֶל יָמִין,
סִיבוּבִים, קְפִיצָה בְּרֶגֶל שְׂמֹאל, סִיבוּב. עָשִׂינוּ אֶת הַפְּעִילוּת
הַזּוֹ מַמָּשׁ בְּשֶׁקֶט.
"זֶה תַּרְגִּיל שֶׁל שִׁוּוּי מִשְׁקָל", אָמְרָה לָנוּ רִיקִי אַחֲרֵי שֶׁגָּמַרְנוּ
לִקְפֹּץ מֵאָה פְּעָמִים בְּכָל רֶגֶל וּלְהִסְתּוֹבֵב עוֹד חֲמִשִּׁים סִיבוּבִים
לְכָל צַד. הִיא מָתְחָה אֶת שְׁתֵּי יָדֶיהָ לַצְּדָדִים וְעָמְדָה עַל רֶגֶל
אַחַת בְּלִי לָזוּז.
"אִם תִּסְתַּכְּלוּ עַל נְקֻדָּה אַחַת בַּקִּיר שֶׁמִּמּוּל, יִהְיֶה לָכֶם קַל
יוֹתֵר לֹא לִפֹּל", אָמְרָה רִיקִי.
וּמָתַחְנוּ יָדֵינוּ לַצְּדָדִים,
וְעָמַדְנוּ עַל רֶגֶל אַחַת.
בַּהַתְחָלָה קְצָת הִתְנַדְנַדְנוּ, אֲבָל לְאַט לְאַט מָצָאנוּ נְקֻדָּ —
זֶה אֲנִי שֶׁכַּנִּרְאֶה לֹא מָצָאתִי נְקֻדָּה. אִבַּדְתִּי אֶת שִׁוּוּי הַמִּשְׁקָל
וְנָפַלְתִּי עַל שַׁיְקִי, שֶׁנָּפַל עַל צְבִיקִי שֶׁהִפִּיל אֶת רִיקִי שֶׁעָמְדָה
רִאשׁוֹנָה, בַּקָּצֶה שֶׁל הַמִּטָּה.
קִירוֹת הַבַּיִת רָעֲדוּ מֵעָצְמַת הַ'בּוּם', וְהַצְּוָחָה שֶׁרִיקִי
הִשְׁמִיעָה גֵּרְשָׁה לְגַמְרֵי אֶת הַפְּעִילוּת הַשְּׁקֵטָה מֵהַחֶדֶר.