לפעמים דמעות הן סימן \ ל.פוטש
שלוש פעמים בכו הילדים השבוע ואמא דווקא שמחה. סיפור לילדים לתשעה באב על דמעות שהן סימן של חיים.
שלוש פעמים בכו הילדים השבוע ואמא דווקא שמחה. סיפור לילדים לתשעה באב על דמעות שהן סימן של חיים.
סיפור לעשרה בטבת על פי מעשה שהיה: אב חסר מנוחה בתחנת אוטובוס בצד הכביש, ופגישה מפתיעה שמזכירה את הגאולה שתבוא
ר' זלמן גולד, הנדבן הנערץ של המוסדות, מוקף כבוד ומחמאות אבל מרגיש בודד. ואז מתחילות השמועות על נפילתו. סיפור על
ימי החג חלפו, ואנו עומדים על מפתן הקיץ עם תרמיל על הגב. שיר על הפרידה מימי הפסח ועל הרצון לקחת
ליל ראש השנה בשדרה: יהודים לבושי לבן חוזרים מן התפילה, וניגונים בוקעים מכל חלון. ואז שיחה קצרה בין שני נערים
הזמנה טלפונית שיצאה משליטה, מכירת נעליים צפופה בירושלים ושקיות כפולות לחגים. רויזי ממשיכה לספר על הכנות לראש השנה, עם הרבה
אלול מגיע מתנשף, ועל גבו שקים כבדים מלאים ברגעים של שנה שלמה. טור אישי ונוגע לקראת הימים הנוראים.
נסיעה ארוכה לכותל המערבי עם דף מלא בקשות, ותחינה של אשה ירושלמית אחת שמשנה את כל התפילה. טור לימי בין
הסוכה הראשונה שנבנתה בקיבוץ בארי, והאש שנעצרה בדיוק בחיבור בינה לבין הבית.