
בית ספר פגיה – פרק 4 \ ל.פוטש
מה מדברים עם תינוקת של קילו וארבע מאות? אמא אחת מוצאת שיר ישן של תקווה ושרה אותו בלחש אל תוך האינקובטור.

מה מדברים עם תינוקת של קילו וארבע מאות? אמא אחת מוצאת שיר ישן של תקווה ושרה אותו בלחש אל תוך האינקובטור.

שעת קנגורו שמסתיימת מוקדם מדי, אחיות שנוזפות בעדינות ועצות שמגיעות מכל כיוון. ומה באמת טוב לאמא בפגיה?

שבת ראשונה בבית החולים, שותפות לסעודה מעולמות אחרים ואשה אחת שמגיעה בדיוק ברגע הנכון עם מילים של אמונה.

מכתב למוכרת במכולת השכונתית, בת כיתה מימי הסמינר, שיודעת לשמוח בשמחת האחרות בלב שלם – גם כשהשמחה עדיין לא הגיעה אליה.

תאומות פגיות, מחלקת טיפול נמרץ ילודים ואמא שנזרקת לבית ספר חדש. פרק ראשון בסדרה על הימים הארוכים בפגיה.

ביקור תורנות אצל דודה מיר'לה, בת תשעים בבית האבות, הופך למקור של כוח. סיפור על שמחה, הודיה וחיוך שאין לו גיל.

מאחורי הקלעים של גיוס הכספים לתורה: נשות מנהלי כוללים מספרות על הקשיים, על מסירות הנפש ועל הניסים שמאפשרים לשלם מלגות בזמן.

מאחורי כותרות גזירת הגיוס עומדות אמהות לבני ישיבות. שבע נשים משתפות במה שעובר עליהן, בין דאגה, תפילה, אמונה וגם קצת הומור.

ר' שמעון בן חלפתא ישב ביום חם על ראש ההר, ורוח קלה נשבה. מתוך סיפור הגמרא נולד שיר קצר על הכרת הטוב, על הימים המעיקים ועל משב הרוח שבא אחריהם.

המלגה בכולל מתעכבת שוב ושוב, והאברכים מחליטים לצעוד בשמש הקופחת אל ציון שמואל הנביא ולשפוך שם שיח. רק אלעזר נשאר מאחור.