ובו נתעצבן חזק בספרדית.
אמא התכופפה אלי. שאלה מה קרה, הביאה לי טישו, הגישה לי כוס מים, שטפה לי את הפנים, ובכל הזמן הזה לא הצלחתי לענות לה. "משהו כואב לך, הני? קבלת מכה? תסמני לי עם הראש כן או לא!" אמא ממש דאגה, הזזתי את הראש בתנועה לא ברורה, שאומרת קצת כן וקצת לא. "אולי את צריכה קצת זמן להרגע, לכי למרפסת לנשום קצת אוויר" לא היה לי כוח לקום, אמא הרימה אותי בידיים כמו איזו תינוקת, לרגע שכחתי לבכות. היה טוב לשכב בתוך הידיים של אמא. איזה כיף לתינוקות! גם אין להם שום דאגות, וגם יש להם נדנדה כזאת נוחה בידיים של אמא שלהם.
אמא הניחה אותי על הכסא הנוח במרפסת. הציעה שהיא תחזור לילדים במטבח לארוחת הערב, (באמת התחלנו לשמוע מהבית רעשים חשודים, לכו תדעו מה דבורי ומאיר מספיקים שם בינתיים) ובעשר דקות הבאות אנסה לחשוב בצורה מסודרת מה קרה כאן ומה גרם לי להתנהג פתאום ככה.
ישבתי על הכסא הנוח שלא היה לי נוח בכלל מרוב שהוא ענק עלי. המרפסת התחילה להסתובב לי, הייתי חייבת לעצום עיניים ולשכב. כמה שתיתי היום? אולי שתי כוסות, אולי אחת. והדמעות שיצאו לי עכשיו יכולות למלא שלש כוסות לפחות. אמאלה אני בטח מיובשת! אבל לא אלך למטבח עכשיו. לא יכולה לראות את העציץ עם החבצלת היפה שכבר בטח התייבשה שם, מציצים מהפח, לא יכולה עם האחות המעצבנת הזאת! הלוואי והיא הייתה גרה בבית אחר!
באותו רגע נפתחה דלת המרפסת. אמא החזיקה כוס קפה ביד אחת, וביד השניה סירופ אקמול.
"הני מה קורה איתך?" הקול שלה מיהר, בטח יש לה עוד אלף ואחד דברים לעשות הערב.
צִ'ייְקִי, מִי הֶרְמָנָה, מֶה מוֹלֶסְטוֹ מוּצ'וֹ.
(חייקי אחותי עצבנה אותי מאד.)
אמרתי בספרדית ששרהלה לימדה אותי בחופש. אמא הסתכלה עלי. "מה אמרת?"
"לָה פְלוֹר מוּרְיוֹ פּוֹר אֵיָה (הפרח מת בגללה)" המשכתי לומר בספרדית. מרוב שהייתי עסוקה בשפה המעניינת הזאת כבר לא בכיתי.
"תסבירי לי בעברית?" אמא בקשה, "מה בדיוק אמרת? ובאיזו שפה?"
"אמרתי בספרדית שחייקי אחותי הגדולה עצבנה אותי מאד"
אמא החביאה חצי חיוך, נושמת לרווחה. "אז לא כואב לך משהו מאד?" היא הניחה את בקבוק האקמול על גדר האבן, "כבר לא ידעתי מה לחשוב".
"כן כואב לי, כואב לי כאן בלב" הנחתי יד על לבי. עכשיו אמא לא לגמרי הצליחה להחביא את החיוך שלה. "מעניין" היא אמרה, "יש הבדל גדול מאד של שנים ביניכן, בדרך כלל אחים קרובים רבים ביניהם…"
"אני באמת לא יודעת נוֹ סֶה מה יש לה נגדי…" תקעתי שוב מילה בספרדית.
"הנוש אני לא מצליחה להבין חצי מילה ממה שאת אומרת" הקול של אמא מיהר מאד. בום, טראח! גלון גלון גלאנג!
קולות נפילה ושבירה של לא יודעת מה נזלו אל המרפסת, "הני אני רוצה לצאת איתך להליכה עוד שעה, ותסבירי לי הכל, טוב מותק?" הנהנתי מהר, עכשיו אני לא יכולה להכנס הביתה לראות מה נפל ונשבר, חייבת לחכות שהרוח תייבש לי את הדמעות.
בטח הפנים שלי מלאות שבילים אדומים. בכלל לא רוצה להכנס לחדר עם חייקי, אולי אשן היום במרפסת וזהו.
אחרי שעה הקטנים כבר ישנו, אמא נעלה נעלי הליכה, מילאה בקבוק במים והזמינה אותי לדלת.
"לאן אתן הולכות?" חייקי ורבקי צמחו פתאום משום מקום.
"למקום שאנחנו צריכות ללכת" אמא לא נבהלה.
"למה רק עם הני? הני, הני והני! בגלל הברוגזים וכל השטויות שהיא עושה היא צריכה פרס?"
"אפשר לבוא איתכן גם?" רבקי הציעה, אמא סרבה בנימוס. "היום אני יוצאת עם הני, וכל מילה נוספת – מיותרת!"
שקט ענה לה מהמטבח. חייקי הסתכלה עלי במבט סקרן, אולי היא ראתה את השבילים הוורודים על הפנים שלי, אולי לא. מה שברור – היא הבינה מה היה כאן, בדיוק כמו שהיא מבינה ספרדית.
יצאנו לדרך.
המשך יבוא…
