בני בן החמש עשרה החל לערוך דיאטת חלבונים קיצונית, הוא לא נוגע בפחמימות משבת לשבת וחי על חלבונים וירקות בלבד. שמעתי שדיאטות קיצוניות עלולות להשפיע לא רק על מערכת העיכול אלא גם על הנפש. שבירת השגרה החדה עלולה לגרום לבעיות בתחומים אחרים. האם זה נכון? האם דיאטה קיצונית עלולה להזיק? מהו הגבול שבין שינוי הרגלים נורמאלי לשבירה מסוכנת.
רוחמה פרנקל, מייסדת 'לרזות עם רוחמה', דיאטנית 'מכבי שירותי בריאות' בני ברק וירושלים, מאסטרנטית בריאות הציבור, משיבה:
הערנות שגילית בנוגע לשינוי התזונתי שעשה בנך הינה חיונית ומבורכת. לפני שאתייחס לדיאטת החלבונים, אני תמהה האם בנך אכן צריך לרדת במשקל. חשוב להבין שבגיל ההתבגרות ישנה עליה טבעית במשקל ולא מדובר בתופעה של השמנה אלא אם כן, העלייה שהתרחשה גדולה ואף חריגה. העלייה הטבעית הכרוכה בגיל זה נובעת השינויים הגופניים המתרחשים במתבגר, ביניהם צמיחה לגובה ולרוחב, שינוי במבנה הגוף, עלייה במסת השרירים והתרחבות הכתפיים. מדובר במהלך טבעי ואף רצוי של הגוף והוא אינו דורש התערבות של דיאטה או כל הגבלת מזון. נערים רבים מתרגמים את העלייה הטבעית במשקל כהשמנה ופוצחים בדיאטות הרזיה ותפקידן של האימהות לשוחח ולהסביר לבנים את מהות העובר עליהם.
במידה ואכן מדובר בעליה חריגה במשקל – מעבר לתגובה הצפויה והטבעית של הגוף, אכן מדובר בתופעת השמנה וחשוב מאוד למנוע את התפתחותה באמצעות דיאטה מאוזנת ופעילות גופנית. יש לזכור כי להשמנה בגיל ההתבגרות עשויות להיות השלכות בריאותיות והתפתחותיות בטווח הקצר והארוך. תהליך ההרזיה צריך להתבצע בייעוץ ובליווי של דיאטנית קלינית שכן תקופה זו הינה ייחודית וייעודית ודורשת תשומת לב מיוחדת לתזונה איכותית ומוקפדת על מנת לתמוך בתהליך הגדילה.
גיל ההתבגרות הינו תקופה של האצה בגדילה ואיתה עולים גם הצרכים התזונתיים של הנער. בתקופה זו התוספת המואצת של רקמות הגוף אצל הבנים מצריכה תוספת אנרגיה ואיתה גם תוספת ויטמינים ומינרלים. ידוע כיום על שלושה מינרלים הדרושים בתקופת ההתבגרות בכמויות גדולות במיוחד: סידן, ברזל ואבץ. הסידן דרוש לבניה המואצת של העצמות המתרחשת בגיל הזה. מחקרים מלמדים כי צפיפות העצם של האדם הבוגר נקבעת במידה רבה מהתפתחותה בתקופת הנעורים. עם זאת, הסידן אינו 'השחקן' היחיד שמשפיע על צפיפות העצם. יחד איתו נמצאים גם רכיבים תזונתיים נוספים אותם ניתן לקבל באכילת מגוון מזונות. הברזל דרוש לייצור חלבון ההמוגלובין שהוא נשא החמצן בתאים, וחלבון המיוגולבין שהוא קושר את החמצן בשריר. ואבץ הדרוש להתפתחות תקינה של המערכות השונות ומערכת החיסון.
דיאטת חלבונים קיצונית אמנם גורמת לירידה מהירה במשקל אך לרוב מיד לאחריה מגיעה עליה חדה במשקל. מחקרים שבדקו דיאטה עתירת חלבונים בהשוואה לדיאטות מאוזנות, הדגימו אמנם ירידה מהירה יותר במשקל אבל רק במהלך מחצית השנה הראשונה. לאחר שנה לא נצפה הבדל בכמות הירידה במשקל בין דיאטה עתירת חלבונים לדיאטות אחרות.
דיאטת חלבונים קיצונית אינה מאוזנת ואינה מכילה את כל הוויטמינים והמינרלים להם הגוף זקוק, ולכן מתבגר שעושה דיאטת חלבונים יכול להיקלע למצב של חסרים תזונתיים שעלולים לגרום לפגיעה במערכות השונות ובתפקוד התקין של הגוף. הפגיעה יכולה להתבטא בפגיעה בצמיחה לגובה, נשירת שיער, פצעים וירידה בתפקוד מערכת החיסון.
כמו כן, היעדרות פחמימות בתפריט עשויה להביא להשלכות לא רצויות על המצב הנפשי של האדם וליצור תופעות של אי שקט, עצבנות, ירידה בריכוז וביכולת הלימודית, ירידה במצב רוח וגם דיכאון. במקרים קיצוניים עלולה חלילה להתעורר פגיעה בכליות כתוצאה מעומס החלבונים על מערכות הגוף.
יחד עם זאת חשוב לציין שיש אנשים שמגיבים טוב יותר לדיאטה שמכילה יותר חלבונים ופחות פחמימות ועבורם דיאטת חלבונים מתונה עשויה להיות אפשרות מתאימה.
שורה תחתונה: דיאטת חלבונים קיצונית אינה מאוזנת ועשויה להזיק חלילה למתבגרים בטווח הקצר והארוך. יחד עם זאת, ניתן להפחית מעט את כמות הפחמימות בתפריט לטובת החלבונים אך פעולה זו צריכה להיעשות בייעוץ עם דיאטנית קלינית.
רוחלה למברסקי, מטפלת ומנחה בפסיכודרמה, מחברת הספר 'דיאטה זה קשה לרזות זה קל', מוסיפה על הדברים ומרחיבה:
ראשית, אבקש להדגיש כי הידע עליו מתבססת תשובתי אינו ידע תזונתי אלא דווקא רגשי, תוך התמקדות בנושא של התמודדות רגשית עם דיאטות, משקל עודף והפרעות אכילה.
אולי דווקא משום כך, חשוב לי להקדים ולומר כי כל שייכתב להלן, יוצא מנקודת הנחה שאכן, הסיבה היחידה מחמתה החליט הנער לפתוח ב'שביתת רעב' הינה הרצון העז לירידה מהירה במשקל. חשוב לדעת כי לפעמים, ישנן סיבות אחרות הגורמות להחלטה פתאומית על הרזיה דרסטית, ובמקרים אלו, ישנה חשיבות רבה לטיפול רגשי שיתמקד בשורש, ולא בסימפטום.
בהנחה ואכן מדובר ברצון עז לירידה במשקל ותו לא, הרי שכפי הנראה הנער התלהב מתכנית הרזיה שמבטיחה תוצאות משמעותיות ומהירות בטווח הקצר במיוחד, בשונה מתכניות הרזיה קלאסיות. אכן, אין ספק, שצמצום דרסטי של כמות הפחמימות עשויה להוביל לירידה מהירה מאד בשבועות הראשונים לדיאטה, ירידה שיכולה להגיע עד ל3-4 ק"ג לשבוע ואפילו יותר. במקרים רבים, מדובר בתגמול שמפצה על הסבל הכרוך בהתנזרות המוחלטת מפחמימות ומעורר מוטיבציה להמשך.
מאידך גיסא, למרות הירידה המהירה אין ספק שכמו בכל הקצנה, גם דיאטה קיצונית ובלתי מאוזנת גורמת לנזקים לפחות ברמה הגופנית, ולא מדובר במערכת העיכול… התופעות הפיזיולוגיות שעלולות להתרחש בעקבות דיאטה לא מאוזנת, עשויות להשפיע על הגוף למשך שנים. זאת ועוד, כמות האנרגיה הרגשית שנדרשת בכדי להתמודד עם דיאטה קיצונית כמו זו שתיארת נגרעת מסך האנרגיה הרגשית שעומד לרשותנו, וכך, לפחות באותה תקופה, התפקוד הרגשי שלנו עלול להיפגע, מה שעשוי להיות בעל השלכה לעתיד.
ואחרי כל הבעיות שמניתי, לדעתי הבעיה הקשה ביותר בתכנית הרזיה כמו זו שתיארת, זו העובדה שהתוכנית נדונה במרבית המקרים לכישלון מראש. חשוב להבין שבשבועות הראשונים – יתכן שהירידה במשקל תהיה משמעותית מאד, אך הירידה תתמתן ככל שיחלוף הזמן. ברור שקצב הרזיה של 3-4 ק"ג לשבוע אינו יכול להמשך לנצח, שאילו כן הרי שממשקל של מאה וחמישים ק"ג ניתן היה בתוך שנה לחזור למשקל הלידה…
בדרך כלל, לאחר מספר שבועות של ירידה משמעותית קצב הירידה מתמתן עד לעצירה מוחלטת. בשלב זה, המוטיבציה שליוותה את התהליך בתחילתו מתפוגגת כמובן, ואז מתבררים ממדי הקטסטרופה. כל תוספת על התפריט היומי האפסי מובילה לעליה במשקל! הגוף, שהתרגל לצרוך כמות אפסית של קלוריות ולהחזיק מעמד, מפרש כל תוספת כ'עודף', וצובר אותה במצבורי השומן כ'רזרבה' ליום סגריר מה שמביא לעליה מידית מאוד במשקל.
כך, לאחר תקופה, נוצר מצב שבו הגוף כבר אינו 'מתגמל' על הדיאטה הקיצונית מחד, ומאידך דורש להמשיך בה בכדי שלא לעלות במשקל. זוהי בדרך כלל נקודת השבירה שגורמת לחזרה מהירה להרגלי התזונה הקודמים ולהשמנה עד לנקודת המוצא ומעבר לה. לכך יש כמובן מחיר רגשי כבד מאד בדמות רגשות תסכול ופגיעה בדימוי העצמי ובאמון העצמי.
בני התרגל לשגרת הרגלים מסוימת ואני רוצה לשבור אותה ולהקנות לו הרגלים חדשים, כאשר אני מדברת, כמובן, על הרגלים טובים יותר. איך נכון לעשות זאת?
מרים בריס, מנחת הורים, חברת נבחרת ב'מרכז סוויטש לשינוי', משיבה:
את מדברת על הרגלים ואני מנסה לנחש מבין השורות למה את מתכוונת. האם את מתכוונת לילד שהיה מפונק ועכשיו צריך להיגמל מהמצב? את מתכוונת לילד שקיבל שירותים מיותרים – כגון שהגישו לו את האוכל ועכשיו הוא צריך להכין לעצמו, או שהסיעו אותו לבית הספר ועכשיו הוא צריך ללכת ברגל?
מכיוון שרוב מצבי שינוי ההרגלים הם כרוכים בביטול הרגלי פינוק אתייחס למצב כזה ואני מקווה שאענה בכך על שאלתך.
ובכן, התשובה בקצרה היא: עידוד עידוד ושוב עידוד.
התשובה הארוכה קצת יותר מורכבת. ילד מפונק צריך לעבור שלב של גמילה מפינוק. שלב זה קשה הן לילד והן להורים. התהליך צריך להיות הדרגתי כאשר בכל שלב הילד לומד שהוא בעל ערך דווקא בעשיה שלו ולא בהתפנקות.
כאשר ניגשים לגמול ילד מהרגלי פינוק חשוב להיות במודעות שהפינוק מחליש. ילד מפונק חושב את עצמו לחלש ובלתי מסוגל והמטרה שלנו בשינוי ההרגלים היא ללמד אותו שהוא דווקא חזק ומסוגל.
ניקח לדוגמא ילד שהורגל לכך שאמו בוחרת את בגדיו בכל בוקר ועכשיו מתבקש להיות אחראי בעצמו על לבושו. בשלב הראשון הילד יהיה בטוח שהוא לא מסוגל, אמא שלו תמיד אמרה לו אילו מכנסיים ואיזו חולצה ללבוש, איך ידע בעצמו מה מתאים? ומה יקרה אם יטעה?
בשלב זה עלינו לחזק קודם כל את עצמנו, ביכולת של הילד לעשות את המוטל עליו וגם להתגבר על קושי. בשלב הבא יהיה עלינו לחזק את אמונו הוא ביכולתו לעשות זאת. בשלב זה כדאי לדבר עם הילד ולהודיע לו על הסידור החדש. בשיחה נחזק את ערכו העצמי; נאמר לו שאנחנו סומכים עליו שיסתדר, נשאל אותו אם יש משהו שהוא צריך כדי שיוכל לעמוד במשימה החדשה ונאמר לו שאנחנו תמיד כאן בשבילו ויחד עם זאת סומכים עליו במאת האחוזים.
למחרת בבוקר, כאשר הילד יתלבש לבד ניתן לו חיזוקים, לא על התוצאה אלא על המאמץ. מכאן והלאה צריך לחזק כל בדל של התנהגות רצויה ואף להתאמץ למצוא אותה מתחת לאדמה. לצד זאת יש להיזהר מאוד מלפגוע באמונתו כי הוא יכול לעשות את הדברים כשורה, גם אם הצבעים שהוא התאים לא היו הצבעים שהיינו אנחנו מתאימות.
מדובר בתהליך מורכב שיכול לראות עליות ומורדות, כאשר לאורך כל התהליך הילד חייב לעשות את תפקידיו אבל בהחלט אינו חייב לעשות אותם בחיוך. אם אינכם יכולים להיות אמפטיים לקשייו שימרו על זכות השתיקה והיזהרו מהחלשתו בכל ביקורת שהיא וכן בהגנת יתר, אלו מונעים התקדמות.
אני ילידת חו"ל וגרה עם משפחתי בארץ. מכיוון שכל משפחתי מתגוררת בחו"ל יוצא שאני נדרשת לפחות אחת לשנה לטוס אליהם. למרות תדירות הטיסות אינני מצליחה להתמודד עם הג'ט לג. חצי מזמן הביקור שלי בחו"ל עובר עלי בעייפות נוראה ובמשך שבוע שלם לאחר שאני חוזרת אני עדיין עייפה ולא מצליחה להתרגל לשעות השינה של הארץ. האם יש דרך להקל על המצב?
ד"ר דנה פלורנטין , מומחית ברפואת המשפחה של שירותי בריאות כללית בפתח תקוה, משיבה:
ג'ט-לג (ובעברית: יעפת) נגרמת משינויים באזורי הזמן. ההפרעה נעוצה בעקבות שיבוש של פעילותה של בלוטת ההיפתולמוס במוח האחראית על ייצור הורמון השינה (מלוטונין).
בנוסף להפרעות השינה והעייפות יכולים להתלוות אל הג'ט-לג גם בחילות ומיגרנות, כתוצאה משינויי שעות התאורה בין אזור אחד לשני .
באופן כללי טיסות מערבה קלות יותר מטיסות לצד מזרח, מכיוון שלגוף קל יותר להאריך את שעות היום ולא להיפך (טיסות לכיוון מערב גורמות להארכת שעות היממה ואילו טיסות לכיוון מזרח מקצרות את היממה .(
ישנם כמה טיפים שיכולים להקל על הג'ט לג:
בזמן הטיסה מומלץ לא לאכול אוכל כבד מידי המשבש את איכות השינה. כמו כן מומלץ לנסות לישון בעת הטיסה וכך להקל את הסדרת השינה .
לפני ואחרי הטיסות מומלץ להיחשף לאור שמש בזמן היום ולא להישאר זמן ממושך במקום חשוך. החשיפה לאור מעודדת את ייצור הפרשת המלטונין באופן טבעי .
אם כל אילו לא עוזרים, ניתן ליטול טבליות של מלטונין סינטטי למשך מספר ימים. נטילת מלטונין חיצוני מרגילה את הגוף להפריש מלטונין טבעי בשעות הלילה. במידה ונוטלים את הגלולות מומלץ להתחיל ליטול אותן כבר ביום בו נוחתים במקום היעד.