טורים – מאת הסופרת לאה פוטש

אמא צעירה פוגשת ברחוב את המורה מהסמינר ומבינה מה היא חסרה בעמל היומיומי. מכתב גלוי לב על ההשקפה, הבית והיצר שמתעדכן.

רינה סיימה ארבע שנות לימוד ורוצה לגדול, ואמא על ספסל בגינה מגלה שגם היא רוצה. טור לימי אלול.

מה הקשר בין לחם למצה, בין חמץ לפסח ובין טוב לרע? מחשבה לחודש ניסן על ניגודים שקרובים מאוד זה לזה.

לקראת פסח הכותבת מביטה בפינות הבית שהתחדשו, ומגלה שעם כל לכלוך שנושר מתנקה גם פינה בנפש.

מה באמת קורה בבית של סופרת ילדים? טור מחויך על שרוולים, עטים ואמא שמתעייפת בערבים.

איך הופכים את הבית למקום של הקשבה והכלה? משחקי קלפים משפחתיים שפותחים שיחה על רגשות בין הורים לילדים.

אמא יושבת ליד מכונת הכביסה ומהרהרת בתפילות, במילים טובות מהמחשב ובקושי שבמעבר מהבית אל הכתיבה.

איזו שורה בפיוט אדון הסליחות מדברת אלייך? נשים משתפות במילים שמלוות אותן בימי הסליחות.

מה מרגישה אשה שבעלה נוסע לראש השנה באומן? איטה שטיין משתפת בגילוי לב.

ילד שיודע שההורים סולחים לו אינו מתייאש מעצמו. טור לימי הסליחות על כוחה של הסליחה בבית ובחינוך.

מדור שאלות ותשובות: בחירת מסלול לימודים לבת שאוהבת ילדים, קריירה במוזיקה, זכויות לאזרחים אמריקאים ומניעת סוכרת. אנשי מקצוע עונים.

בוקר הזוי אחד של שעון מעורר, גרביים רטובים ונעל קרועה, ושיר קטן של תקווה שנכתב על כוס קלקר. טור כן ומחויך על אמא שעוד תקדים את השמש.

אמא דאגנית בגן השעשועים מגלה, בשיחה עם מרפאה בעיסוק, שהסיבובים המהירים בקרוסלה מפתחים שיווי משקל, תחושה ואפילו יכולות לימודיות.

הילדים בטוחים שגם אמא צריכה חופשה, והופכים את חדר השינה לבית מלון ביתי עם חדרניות, טבח ותוף מרים במקום פעמון. טור מחויך על מנוחה אמיתית.

מכתב למוכרת במכולת השכונתית, בת כיתה מימי הסמינר, שיודעת לשמוח בשמחת האחרות בלב שלם, גם כשהשמחה עדיין לא הגיעה אליה.

מכתב געגועים לסבתא, הרבנית מטשערנאביל ע"ה, נסיכה עד יומה האחרון, שידעה להעביר לדורות את "אל תטוש תורת אמך".

מכתב לאשה ששמה אינו ידוע, אך חכמתה נצרבה בתודעה לדורות, זו שהצילה את ביתה מאש המחלוקת במילים פשוטות ובתחבולה נבונה.

ר' שמעון בן חלפתא ישב ביום חם על ראש ההר, ורוח קלה נשבה. מתוך סיפור הגמרא נולד שיר קצר על הכרת הטוב, על הימים המעיקים ועל משב הרוח שבא אחריהם.

מכתב תודה לאמא, שנכתב בלילה ללא שינה, כשהבת שגדלה מגלה שעכשיו היא זו שקמה לילדים הבוכים.

ילקוט חדש ונוצץ לקראת שנת הלימודים, וילקוט ישן ומבויש בארון הפינתי. מכתב קטן על התחדשות, על הבטחות ועל דף חדש בחודש אלול.

שיר לפרשת קורח, שנפתח בסיפור הגמרא על הצרעות שהתווכחו כל ימיהן על טיפת דם אחת, ומזכיר כמה יקר הזמן שלנו.

שפרינצה חלמה כל חייה להשאיר חותם ולהיות מנהלת. טור הומור לפורים על אמא אחת, כאב ראש אחד וקייטנה אחת שכמעט קרתה.

הזמנה טלפונית שיצאה משליטה, מכירת נעליים צפופה בירושלים ושקיות כפולות לחגים. רויזי מספרת על הכנות לראש השנה, עם הרבה הומור.