וּבוֹ תְּקַבֵּל חֵלוּשׁ שְׁתֵּי הַפְתָּעוֹת בְּתוֹךְ הַכָּרִית
"אֲנִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁהַכֹּל הָיָה לְטוֹבָה", אָמְרָה לָהּ הַיַּלְדָּה מֵהַמַּרְאָה בְּקוֹל שָׁקֵט וְחָכָם. "גַּם הַבּוּשׁוֹת הָאֵלֶּה שֶׁהָיוּ לָךְ, לָדַעַת שֶׁאִמָּא שֶׁל רִיקִי וְרִיקִי בְּעַצְמָהּ רָאוּ אֶת הַמִּכְתָּב שֶׁכָּתַבְתְּ. אַתְּ לֹא חוֹשֶׁבֶת?"
"יָכוֹל לִהְיוֹת", חֵלוּשׁ נִסְּתָה לְסַדֵּר אֶת הַקּוּקוּ שֶׁלָּהּ וְלֹא הִצְלִיחָה. הוּא הָיָה עָיֵף מִכָּל הַיּוֹם הַמְעַנְיֵן שֶׁעָבַר עָלָיו. "בִּזְכוּת הַמִּכְתָּב, רִיקִי גִּלְּתָה פִּתְאוֹם שֶׁהַהִתְנַהֲגוּת שֶׁלָּהּ פָּגְעָה בָּךְ. יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁהָיְתָה לָהּ סִבָּה, שֶׁהִיא הִרְגִּישָׁה לֹא טוֹב, וְזֶה גָּרַם לָהּ לֹא לָשִׂים לֵב אֵיךְ הִיא מִתְנַהֶגֶת אֵלַיִךְ. אֲבָל אוּלַי בִּזְכוּת הַמִּכְתָּב הִיא תָּשִׂים לֵב מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה?"
"נִרְאֶה שֶׁהִיא כְּבָר לָמְדָה. הַיּוֹם הִיא דִּבְּרָה אִתָּךְ לְגַמְרֵי אַחֶרֶת! הִיא כִּבְּדָה אוֹתָךְ כְּמוֹ שֶׁמַּגִּיעַ לָךְ!" אָמְרָה הַיַּלְדָּה מֵהַמַּרְאָה, וְגַם לָהּ הָיָה דָּחוּף לְסַדֵּר פִּתְאוֹם אֶת הַקּוּקוּ שֶׁלָּהּ. "אֲבָל אֲנִי לֹא בְּטוּחָה שֶׁבִּגְלַל זֶה זֶה קָרָה. יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁזֶּה בִּכְלָל לֹא קָשׁוּר לַמִּכְתָּב!" חֵלוּשׁ שָׁלְחָה לָהּ מַבָּט לֹא מֵבִין.
"יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁאַתְּ בְּעַצְמֵךְ הִתְחַלְתְּ לְהִשְׁתַּנּוֹת", אָמְרָה לָהּ הַיַּלְדָּה מֵהַמַּרְאָה, "אַתְּ בְּעַצְמֵךְ כְּבָר לֹא הָיִית מְבֹהֶלֶת מִכָּל מִלָּה שֶׁרִיקִי אוֹמֶרֶת לָךְ. הִרְגַּשְׁתְּ בִּפְנִים, בְּתוֹךְ הַלֵּב, שֶׁאַתְּ שָׁוָה, כִּי אַתְּ יַלְדָּה טוֹבָה וְאַתְּ יַלְדָּה שֶׁל הַשֵּׁם! וְהוּא אוֹהֵב אוֹתָךְ בְּלִי שׁוּם קֶשֶׁר לְרִיקִי!
כְּשֶׁהִרְגַּשְׁתְּ שֶׁרִיקִי כְּבָר לֹא מְשַׁנָּה לָךְ, הִתְחַלְתְּ לְכַבֵּד אֶת עַצְמֵךְ,
וּכְשֶׁהִתְחַלְתְּ לְכַבֵּד אֶת עַצְמֵךְ, רִיקִי הִרְגִּישָׁה בָּזֶה, וְגַם הִיא הִתְחִילָה לְכַבֵּד אוֹתָךְ!"
"אֲנִי לֹא מְבִינָה עַד הַסּוֹף אֶת הַכַּוָּנָה שֶׁלָּךְ", חֵלוּשׁ אָמְרָה. "אֲנִי לֹא רוֹצָה לְהַעֲלִיב אוֹתָךְ, אֲבָל לִפְעָמִים הַדִּבּוּרִים שֶׁאַתְּ מְדַבֶּרֶת, לֹא כָּל כָּךְ מַתְאִימִים לַגִּיל שֶׁלִּי!"
"הֵם דִּבּוּרִים חֲכָמִים מְאֹד", הִסְכִּימָה אִתָּהּ הַיַּלְדָּה מֵהַמַּרְאָה, "אֲבָל אִם תַּחְשְׁבִי עַל זֶה, תְּגַלִּי שֶׁהַדִּבּוּרִים הַחֲכָמִים הָאֵלֶּה נִמְצָאִים אֶצְלֵךְ בִּפְנִים, בְּתוֹךְ הַלֵּב שֶׁלָּךְ…. אֲנִי לֹא מְסַפֶּרֶת לָךְ דְּבָרִים חֲדָשִׁים!"
"יָכוֹל לִהְיוֹת, אֲנִי אֶחְשֹׁב עַל זֶה בַּלַּיְלָה. לַיְלָה טוֹב!" חֵלוּשׁ סָגְרָה בַּעֲדִינוּת אֶת הַדֶּלֶת הַכְּפוּלָה, נוֹעֶלֶת אוֹתָהּ לְאַט בְּמַפְתֵּחַ הַקֶּסֶם. יָכוֹל לִהְיוֹת, שֶׁהַיַּלְדָּה מֵהַמַּרְאָה, הִיא בְּעֶצֶם הִיא בְּעַצְמָהּ?
שֶׁכָּל הַדִּבּוּרִים הַחֲכָמִים שֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת, הֵם דִּבּוּרִים שֶׁנִּמְצָאִים בְּתוֹךְ הַלֵּב שֶׁלָּהּ?
שֶׁכָּל הַחָכְמָה שֶׁהִיא שׁוֹמַעַת מֵהַיַּלְדָּה מֵהַמַּרְאָה, הִיא חָכְמָה שֶׁהַשֵּׁם נָתַן לָהּ בְּתוֹךְ הַמֹּחַ וְהַלֵּב?
חֵלוּשׁ נִשְׁכְּבָה בַּמִּטָּה שֶׁלָּהּ הַוְּרֻדָּה וְהַנּוֹחָה. הִיא הָיְתָה כָּל כָּךְ עֲיֵפָה! כְּבָר אָמְרָה קְרִיאַת שְׁמַע מִתּוֹךְ הַכָּתוּב, וְהָעֵינַיִם לֹא הִצְלִיחוּ לְהֵעָצֵם לָהּ.
הוֹפְּס!
מַשֶּׁהוּ קָשֶׁה הָיָה בְּתוֹךְ צִפִּית הַכָּרִית.
הִיא הִכְנִיסָה יָד פְּנִימָה אֶל תּוֹךְ הַצִּפִּית. הַיָּד שֶׁלָּהּ גִּלְּתָה רִבּוּעַ שֶׁל דַּף מְקֻפָּל, וְעוֹד רִבּוּעַ!
שְׁנֵי מִכְתָּבִים בְּבַת אַחַת! חֵלוּשׁ הִדְלִיקָה אֶת מְנוֹרַת הַלַּיְלָה מֵעַל הַמִּטָּה שֶׁלָּהּ. אוֹר רַךְ הִתְפַּזֵּר עַל שְׁנֵי הַדַּפִּים שֶׁיָּשְׁבוּ לָהּ בְּתוֹךְ הַיָּדַיִם. אֶחָד וָרֹד, אֶחָד צָהֹב. שְׁנֵיהֶם חִיְּכוּ אֵלֶיהָ חִיּוּךְ רָחָב. שְׁנֵיהֶם חִכּוּ שֶׁהִיא תִּקְרָא בָּהֶם.
לְחֵלוּשׁ שֶׁלִּי, מֵאִמָּא הָאוֹהֶבֶת, אָמְרוּ הַמִּלִּים הָעֲגֻלּוֹת עַל הַמִּכְתָּב הַוָּרֹד.
לַחֲבֶרְתִּי הַטּוֹבָה בָּעוֹלָם, מֵרִיקִי חֲבֶרְתֵּךְ הָאוֹהֶבֶת, אָמַר לָהּ הַמִּכְתָּב הַצָּהֹב.
אֵיזֶה מִבֵּין הַמִּכְתָּבִים הִיא תִּפְתַּח קֹדֶם? אוּלַי תַּעֲשֶׂה אֶנ – דֶּן – דִּינוֹ? אוּלַי לְפִי הַצֶּבַע? וָרֹד הִיא אוֹהֶבֶת הַרְבֵּה יוֹתֵר מִצָּהֹב! וָרֹד הוּא צֶבַע שָׂמֵחַ, צֶבַע שֶׁל פְּרָחִים!
אֲבָל גַּם צָהֹב הִיא אוֹהֶבֶת. צָהֹב הוּא הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁמְּאִירָה אֶת הַשָּׁמַיִם, גַּם אֶת הַלֵּב שֶׁלָּהּ כְּשֶׁהוּא שָׂמֵחַ. צָהֹב זֶה פִּרְחֵי חַמָּנִיּוֹת מְשַׂמְּחִים.
אֶצְבְּעוֹת הַיָּדַיִם שֶׁלָּהּ הִמְשִׁיכוּ לְהִתְלַבֵּט עוֹד רֶגַע קָטָן, וּמִיָּד פָּתְחוּ אֶת הַמִּכְתָּב הַוָּרֹד. רִיקִי הִיא רַק חֲבֵרָה, לָחֲשָׁה לָהּ בְּשֶׁקֶט הַיַּלְדָּה מֵהַמַּרְאָה מִתּוֹךְ חוֹר הַמַּנְעוּל. חֲבֵרָה בָּאָה, חֲבֵרָה הוֹלֶכֶת. יוֹם יַגִּיעַ, וְאוּלַי תִּשְׁכְּחִי אֶת רִיקִי וְהִיא תִּשְׁכַּח אוֹתָךְ.
אֲבָל אִמָּא הִיא אִמָּא שֶׁלָּךְ, לְעוֹלָם!
הַכְּתָב הֶעָגֹל שֶׁל אִמָּא חִיֵּךְ אֵלֶיהָ תַּחַת הָאוֹר הָרַךְ שֶׁל מְנוֹרַת הַלַּיְלָה.
חֵלוּשׁ שֶׁלִּי, יַלְדָּה אֲהוּבָה שֶׁלִּי.
סוֹף סוֹף קָרָאתִי אֶת הַמִּכְתָּב שֶׁכָּתַבְתְּ לִי מִדַּם לִבֵּךְ! הַמִּכְתָּב הַזֶּה שֶׁה' רָצָה שֶׁהוּא יִתְגַּלְגֵּל לְאָן שֶׁיִּתְגַּלְגֵּל, שֶׁהוּא וְאַתְּ תְּחַכּוּ בְּלִי סַבְלָנוּת עַד שֶׁיַּגִּיעַ אֶל הַיַּעַד שֶׁלּוֹ.
כִּי לְכָל אֶחָד יֵשׁ מַסְלוּל מְיֻחָד שֶׁנִּגְזַר עָלָיו מֵהַשָּׁמַיִם לַעֲבֹר. כֵּן, גַּם לְמִכְתָּב שֶׁיַּלְדָּה טוֹבָה אַחַת כּוֹתֶבֶת לְאִמָּא שֶׁלָּהּ!
קָרָאתִי אֶת הַמִּלִּים שֶׁכָּתַבְתְּ וְצַעַר גָּדוֹל מִלֵּא לִי אֶת הַלֵּב. הִרְגַּשְׁתִּי אֶת הַצַּעַר שֶׁלָּךְ, יַלְדָּה שֶׁלִּי!
אֵין לִי מֻשָּׂג מָה גָּרַם לַחֲבֵרָה שֶׁלָּךְ (וְכָל הַכָּבוֹד שֶׁלֹּא כָּתַבְתְּ אֶת שְׁמָהּ!) לְהִתְנַהֵג כְּפִי שֶׁהִיא הִתְנַהֲגָה אֵלַיִךְ.
אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁהָיְתָה לָהּ סִבָּה,
אֲבָל אַתְּ הִרְגַּשְׁתְּ צַעַר גָּדוֹל בְּתוֹךְ הַלֵּב. צַעַר מְאֹד מְאֹד גָּדוֹל.
כְּשֶׁחֲבֵרָה שֶׁתָּמִיד אָהֲבָה אוֹתָךְ וְכִבְּדָה אוֹתָךְ, פִּתְאוֹם הִתְהַפְּכָה אֵלַיִךְ וְהִפְנְתָה לָךְ גַּב – זֶה כּוֹאֵב. כּוֹאֵב מְאֹד מְאֹד!
וְאַתְּ, יַלְדָּה יְקָרָה שֶׁלִּי, לָקַחְתְּ אֶת הַכְּאֵב הַזֶּה, וּבִמְקוֹם לְהַשְׁאִיר אוֹתוֹ בַּלֵּב – עָשִׂית אִתּוֹ מַעֲשֶׂה כָּל כָּךְ חָכָם: כָּתַבְתְּ אִתּוֹ מִכְתָּב!
אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁאַחֲרֵי שֶׁכָּתַבְתְּ אֶת הַמִּכְתָּב הַזֶּה הִרְגַּשְׁתְּ טוֹב יוֹתֵר.
הוּא עָזַר לָךְ לְרוֹקֵן אֶת הָעֹמֶס בְּתוֹךְ הַלֵּב,
כִּי הַלֵּב הוּא לֹא מַחְסַן גְּרוּטָאוֹת!
אַחַר כָּךְ חִכִּית בְּסַבְלָנוּת יוֹם, וְעוֹד יוֹם, וְעוֹד יוֹם וְעוֹד יוֹם, וְלֹא קִבַּלְתְּ תְּשׁוּבָה עַל הַמִּכְתָּב שֶׁלָּךְ.
אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁהָיָה לָךְ קָשֶׁה מְאֹד מְאֹד לְחַכּוֹת. הָיָה לָךְ צַעַר גָּדוֹל.
אֲבָל מֵהַצַּעַר הַזֶּה, בִּמְקוֹם לִפֹּל – גָּדַלְתְּ!
גָּדַלְתְּ מִמֶּנּוּ, יַלְדָּה שֶׁלִּי. הִקְשַׁבְתְּ לְקוֹלוֹת חֲכָמִים מִתּוֹךְ הַלֵּב שֶׁלָּךְ. לָמַדְתְּ אוֹתָם.
וַהֲכִי מֵהַכֹּל – אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁלָּמַדְתְּ אֵיךְ לְהִתְנַהֵג לַחֲבֵרוֹת שֶׁלָּךְ, וּבְעִקָּר – אֵיךְ לֹא לְהִתְנַהֵג.
אוֹהֶבֶת אוֹתָךְ מְאֹד, וְנֶהֱנֵיתִי לְהִתְכַּתֵּב אִתָּךְ! (וּבַפַּעַם הַבָּאָה תַּכְנִיסִי בְּבַקָּשָׁה אֶת הַמִּכְתָּב יָשָׁר לְתוֹךְ הַצִּפִּית שֶׁל הַכָּרִית שֶׁלִּי, כָּךְ הַמִּכְתָּב לֹא יִתְבַּלְבֵּל וְיָעוּף לְאִמָּהוֹת אֲחֵרוֹת.)
שֶׁלָּךְ,
אִמָּא
שְׁאֵלַת מַפְתֵּחַ: הַאִם גַּם אַתֶּם מֻפְתָּעִים לִפְעָמִים מִקּוֹלוֹת חֲכָמִים שֶׁעוֹלִים לָכֶם מִתּוֹךְ הַלֵּב?