לקחתי לי עוד פרוסה מכובדת של עוגה, מהצלחת המרכזית בבר מצווה. "כדי להיות בטוח שאכלתי כזית, כדי לברך ברכה אחרונה" אמרתי ואבא צחק. "אתה נוהג שיעורים כמנהג החזון איש". הוא אמר. לא הבנתי, ואבא הסביר לי בקצרה, שבהלכה היהודית יש כמה וכמה מידות ושיעורים. יש גודל של כזית, של זרת ועוד.
מבין השיטות השונות של גדולי ישראל, בלטה השיטה של החזון אי"ש בשיעורים גדולים יותר מכל השאר.
סיימתי את העוגה, בירכתי על המחיה, ובכל הדרך סיפר לי אבא על האי"ש הגדול.
היכן ומתי נולד? בי"א חשוון תרל"ט, נולד בעיירה קוסובה שבמחוז סלונים, בן לרב העיירה רבי שמריהו יוסף קרליץ והרבנית ראשה לאה, ויקרא שמו בישראל אברהם ישעיהו.
מתי נפטר? בליל שבת, ט"ו בחשון תשי"ד.
היכן נקבר? בעיר התורה בני ברק.
ספרים שהשאיר אחריו: במשך חייו הוציא לאור 23 חיבורים בהלכה. ביניהם חזון איש – הערות על התלמוד ועל השולחן ערוך, אמונה ובטחון, קובץ אגרות חזון איש, ועוד.
מעט על ילדותו
את ימי ילדותו לא בילה הילד בחיידר וכשגדל לא עלה לישיבה… אביו הגדול, הרב שמריהו יוסף, הוא זה שהשקיע בו ולימד אותו, וכן שכר לו מלמד פרטי בשם רבי משה טוביה. כוונתו הטהורה של אביו הייתה שלא ייתפס הילד הקדוש לפטפוטים של דא והא, ויקדיש את כל חייו ללימוד התורה הקדושה.
מגיל קטן ניכרה בו אהבת תורה, הוא למד בהתמדה שלא ידעה שובע. בדרשת בר המצווה שלו אמר שהוא מקבל על עצמו להקדיש את כל כוחותיו ללימוד התורה.
כנער נסע הרב אברהם ישעיהו לבריסק ללמוד תורה מפי הרב יוסף דוד הלוי סולבייצ'יק זצ"ל, לאחר מכן חזר לקוסובה ומאוחר יותר נסע לוילנה, ללמוד בחבורה עם רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי. הוא התחתן עם בתיה, בתו של ר' מרדכי, סוחר ידוע מהעיירה כווידאן שבליטא. אשתו בתיה קבלה על עצמה את עול הפרנסה כדי שבעלה יוכל לשבת וללמוד תורה ללא כל עול, זו הייתה תקופה יפה אצל רבי אברהם ישעיהו, שבה שקד על לימוד התורה בלי כל הפרעה.
אי"ש שהוא צדיק נסתר
שנים רבות התנהג רבי אברהם ישעיהו כצדיק נסתר, וכתב את ספריו בעילום שם: בשנת תרע"א יצא ספרו הראשון על נושאי: "אורח חיים", "קדשים" ועוד, שם הספר היה "חזון איש" ולא צוין עליו שם המחבר. לא היו הקדמות והסכמות לספר והוא ציין שם רק את שם המוציא לאור, הרב משה קרליץ (אחיו). על שם ספריו זה כינה אותו העם בהמשך "החזון אי"ש", כאשר אי"ש מקבץ בתוכו את ראשי התבות של שמו – רבי אברהם ישעיהו.
תורה, גם בתוך ענני המלחמה
בזמן מלחמת העולם הראשונה ברחו הרב ואשתו אל העיירה סטויבץ, אשר בשליטת הרוסים. שם שקע החזון איש בלימוד התורה המתוקה עליו מכל סחורה, ואשתו הצדקנית פתחה חנות לבדים ואריגים.
לאחר מכן עבר החזון אי"ש לעיר מינסק, גם שם ישב בביתו ולמד תורה יומם ולילה. לאחר מכן נדדו לעיר ווילנא. הרב אהרן בינה סיפר כי בווילנא, אמר לו הגאון רבי חיים עוזר גרודזינסקי זצ"ל: "לך לבית הכנסת ושם תמצא יהודי בשם ר' אברהם ישעיה. הוא יהיה גדול הדור ותזכור שאמרתי לך את זה היום". בח' תמוז תרצ"ג יצאו הרב אברהם ישעיהו ורעייתו ברכבת לעבר העיר ורשה, משם נסעו לעיר הנמל הרומנית קונסטנצה ומשם הפליגו באניה לנמל יפו שבארץ ישראל.
עיר התורה והחסידות, בלב המדבר
בימיו הראשונים בארץ ישראל, התגורר החזון איש בעיר תל אביב. לאחר מכן קיבל הצעה לעבור למושבה חדשה מזרחית לתל אביב. שהייתה, לימים, העיר בני ברק. "ירושלים מלאה צדיקים וגדולי תורה, בישוב החדש מצאתי מדבר. רציתי לשתול בו נטיעות של תורה, לפיכך באתי לבני ברק. אם לא אצליח לשתול, אזי אלך לגהינום עם יושביה כאחד". אמר. עם בואו הפכה בני ברק למעוז הציבור החרדי בארץ ישראל. חקלאים התייעצו איתו רבות והוא הרים את קרן המצוות התלויות בארץ.
והאי"ש עניו מאד
באחד הפעמים שבהם טייל בחוץ לצורך בריאותו, יחד עם בן ישיבה צעיר, נפתחו פתאום השמיים והחלו לשפוך עליהם גשם זלעפות, כאשר אין עליהם כל מחסה.
משאית עברה במקום ועצרה לצידם. הנהג שירבב את ראשו החוצה: "כבוד הרב יעלה על המשאית!" ביקש. "האם אינך שכיר יום?" שאל הצדיק את הנהג, מתרחק מכל חשש של גזל. "אני עצמאי" ענה הנהג. החזון איש הנהן, דחף את הבחור הצעיר לכיוון המושב שליד הנהג, כשהוא עצמו עולה במאמץ אל… הארגז הפתוח מאחור. "אוי לא!" הבחור הצעיר נבהל ופינה את מקומו לרבו ומורו. רק אחרי תחנונים ובקשות הסכים החזון אי"ש לעלות אל המושב הקדמי, כשהוא לא מפסיק להתנצל בפני הבחור הצעיר, שנרטב בגשם, ולהרעיף ברכות ותשבחות על נהג המשאית.
העט שאבד
החזון אי"ש התהלך ברחוב חתם סופר, פתע נפל לו העט ששימש לכתיבת חידושי התורה, ונעלם. חיפש אותו הצדיק, משלא מצא אותו, נפנה לחזור הביתה. קרוב לביתו הופיע פתאום מהצד בחור, העט האבוד בידיו והוא מגיש לו אותו בחיוך, מבלי לבקש סימנים…
"התייאשתי מהעט הזה, והוא כבר לא שייך אלי" אמר לו החזון אי"ש. רק אחרי שהבחור הבטיח שהוא לא התכוון לזכות לעט, והרי הוא הפקר, הסכים הצדיק להחזיר אותו לידיו הקדושות.
שלא לבייש
אשה באה אל החזון אי"ש כדי לשאול "שאלה" בהלכה, השאלה הייתה כל כך פשוטה ומגוחכת… אולם הצדיק לא רצה שהאשה תרגיש בכך ותעלב. לכן לא ענה לה מיד, אלא עשה את עצמו מהרהר בסוגיה עמוקות, ורק לאחר מכן ענה לה את התשובה המתבקשת.
כאשר עמד החזון אי"ש בחדר מדרגות בבניין כלשהו, שמע פתאום צעקות של מריבות מתוך אחד הבתים. החל הצדיק לברוח בבהלה גדולה, שמא יראו אותו בני הבית, יגלו ששמע את חרפתם ויתביישו…
הגענו הביתה, אבא סיכם את הדמות הגדולה בכמה מילים.
התורה ומצוותיה, האמונה התמימה והזכה והבטחון בבורא העולם, הם אלו שהמתיקו את חייו של מרן החזון איש. גדול הדור שסבל ממכאובים רבים במשך כל חייו, ולא זכה לילדים משלו. למרות הכל היה משרה סביבו חיוך של שמחה וטוב לב ונהג לומר: "אין כל עצב בעולם, למי שמכיר את אור האורות של האמת".