השמים מעלי נעכרו. ענן אפור ומתפקע מטייל מעלי, נמוך נמוך. פניו זעופות והוא מחפש על מי להוציא את חמת זעמו.
אני פסימי היום, מצב רוחי מעונן, יחד עם השמש שברחה לה ומסתתרת מתחת לעננים ברח גם מצב רוחי, התנדף לו ונעלם.
למה? ככה!
כל שנה אני נדהם מחדש מהמהירות בה עוברים החגים. התקופה הנהדרת הזו, הצבעונית, מלאת הקולות והריחות, הניגונים והניחוחות… לא רוצה שהיא תעבור. היא מפיגה ממני כל רגע של שעמום וממלאה אותו בתוכן. אך מה אעשה ולזמן המתקתק קצב משלו. והרגעים עוברים, תיק תק, כמו טיפות הגשם אשר מתחילות לזרזף ולהרטיב כעת את כולי.
כה מהר מתקפלות להן הסוכות ומורדות הקרשים עלי מחסן, מותירות את המרפסות ריקן, ואת פחי האשפה מתפקעות מעומס.
כה מהר חוזרת השגרה החדגונית, האפורה, לשכון אל הרחוב הלובש בגדי חורף מתכרבלים ואל פרצופי האנשים העוברים לידי, ממהרים איש איש לעיסוקיו הרבים.
אני מחפש בהם את אותם ניצני ההתחדשות שהחלו להיפתח בהם, ואיני מוצא. ואולי, בהיות לב אבן לי, איני משכיל דיי להבחין בשינויים ברי תוקף המתרחשים בבני אנוש?
אך מה אעשה, וזה אשר רואות עיני. עולם כמנהגו נוהג… החיים בסמינר שמולי מספרים לי זאת.
סוד התגלה היום בין כתלי הסמינר. האווירה המחשמלת הנושבת מן השער החורק מגלה זאת אפילו לי.
"זמן כה רב ניסיתי לנחש מיהי הכותבת המסתורית של 'בקיעים'. אם הסיפור הזה לא היה כובש כל חלקה בי ומניע אותו בסערה, לא הייתי סקרנית כל כך" מסיטה נערה קווצת שיער מעיניה ומילותיה נרגשות.
"מעניין כיצד נוצרו 'הבקיעים' במעטה הסודיות הכבד שעטתה על שמה? היא שמרה עליו מכל משמר. וכעת, כאשר נודף סודה החוצה ומתפזר לכל עבר, היא אינה מרוצה, המורה מרגלית- השקטה והצנועה מטבעה מכל הדברת שסביבה"
"תפסו אותה 'על חם' והיא חשה כי אין לה עוד טעם להכחיש את האמת… לחצו אותה לקיר, במידה מסוימת…"
"היית מאמינה כי בדיוק היא, טיפוס שקט ובסך הכול מורה למקצועות המתמטיקה, אחראית לכל הריצות שלי לתיבת הדואר, להוציא משם מהר מהר את העיתון השבועי ולבלוע את 'בקיעים' עוד לפני שבקעתי בקיע בפרוסת הלחם של ארוחת הבוקר?"
"היא אכן נראית כל כך לא יומרנית, כל כך פשוטה וכלל לא מעמיקה וצבעונית כמו כל הטיפוסים ותתי הטיפוסים שהיא מתארת בסיפורה תוך חדירה לנשמתם באומנות מדהימה שכזו? זו תחושה, כאילו מצאנו את האוצר מתחת לתנור, והאוצר לא נראה קוסם כל כך…"
"תיארתי לי תמיד את הסופרת, זו שעומדת מאחורי הסיפור הבלתי אפשרי הזה, כאחת גבוהה ותמירה, עיניים חולמניות וגדולות לה מכוסות דוק מסתורי ומהורהר… שפה מליצית וגבוהה… מה אומר ומה אדבר. לא המורה מרגלית היא הדמות שאותה ציירתי לי, היא שגרתית מידי…"
"כולנו נדהמות מן הגילוי הזה. מופתעות עד אימה…"
"ואין זה סוד, כי אנו גם מעט מאוכזבות…"
"אם המורה מרגלית היא הסופרת של 'בקיעים', כנראה כל אחת יכולה להיות סופרת…"
"אכן, כל אחת יכולה להיות סופרת"
המילים האלה מתגלגלות, שקטות ונחרצות, ומותירות את זוג הבנות הלומות ועומדות דום.
הן מסתובבות בבהלה. ופניהן מוריקות כשהן מגלות כי מולן עומדת לא אחרת כי אם… המורה –סופרת בעצמה ובכבודה שהתגלה במאוחר.
שתיקה נופלת עליהן. סמיכה ומביכה, שתיקה מתביישת ומסמיקה. עיני השתיים מחפשות על מה ליפול, סורקות אותי, מלמעלה למטה, אולי תמצאנה עלי איזו מודעה מעניינת עליה תוכלנה להוציא מפיהן אי אילו מילים מתגמגמות…
"כן, כל אחת יכולה להיות סופרת," ממשיכה היא ומגלגלת את מילותיה לכיוון זוג הבנות הסמוקות מאוזן אל אוזן. "כמו שכל אחת ואחד יכול להיות מורה, וכל אחד יכול להכות בפטיש ולהיות לנגר… כל אחד יכול כל דבר…" ממשיכה המורה חני, ופתאום מגלות הבנות כי מילותיה של המורה חני יפות הן וחכמות. נאות הן לסיפור הקסום.
"כל אחד יכול לאחוז בפלך אותו חשקה נפשו ואליו נמשכות נטיות ליבו. ואולי הגיע הזמן לגלות, כי סופרות הן נשים רגילות, כמוני וכמוכן. אולי הגיע הזמן להסיר את ההילה הזוהרת והמסתורית הנרקמת, לשווא, סביב דמותו של סופר?"…
זוג הבנות מהורהרות, נרגשות מן הפוזה המעניינת…תוהות בליבן מה מפריע לה, למורה חני, מה רע לה עם אותה הילה וכבוד, לו היה נופל בחלקן…
"רק זאת נשגב מבינתי להבין…" מותירה המורה מרגלית מילים נוספות כחומר למחשבה, כאשר נהמת האוטובוס מתקרב כבר מרחוק, "נשגבת מבינתי ההנאה הזאת. השמחה הפורצת גבולות: הנה. גילינו כאן סוד! חשפנו את שמו של אדם שחפץ בעילומו! ומדוע שלא לכבד את רצונו של אדם- כבודו? מתפלאת אני עליכן. ומרמת ההנאה שלכן, אם כי ההתעניינות הרבה סביב הסיפור עדיין מחמיאה לי…" ובמילותיה אלה מהנהנת היא לתלמידותיה לשלום וממשיכה בדרכה.
"אמיתית היא המורה מרגלית. אמיתית וכנה ונוקבת בדיוק כמו המילים שהיא מעבירה דרך קולמוסה"… אומרת ידידה אחת לרעותה. טרם מעלה היא את רגלה הימנית על מדרגת האוטובוס.
…"וצודקת בכל מילה" מחרה מחזיקה רעותה אחריה. ואת המשך שיחתן, המעניינת בוודאי, כבר איני זוכה לשמוע.
"חטא הוא לפגוע ברצונו של הזולת, ואם אדם חפץ שישמר סודו, הרי המגלה אותו פוגע ברצונו"…(נצור לשונך הלכות רכילות, פרק שמיני סעיף ה')
