"ליהודים ליהודים, הייתה אורה, ושמחה וששון ויקר"
הטייפ המשיך לזמר, מוישי בן השבע עשרה מחא בקבוק אל בקבוק ואבא הקיש על השולחן עם תוף המרים של אסתי הקטנה.
פתאום סיים הטייפ לשיר, היה שקט לרגע אחד, ודפיקה נשמעה מהדלת.
יהודי זקן וכפוף נכנס פנימה, נשען על המקל שלו.
הוא לא חיכה שיביאו לו מטבעות לצדקה, הוא נכנס ישירות אל תוך הסלון. הגיע עד אבא בראש השולחן ונעמד על כסא לצידו. הוא ליטף את הזקן האפור שלו, הטיב את המשקפיים השחורים והגדולים על אפו, ואמר בקול עייף וצרוד:
"אני צריך דמי פורים! דמי פורים אני צריך!".
כל היושבים מסביב לשולחן חייכו.
"למה אתה צריך דמי פורים?" שאלה אותו אמא. הזקן הושיט את היד הרועדת שלו. הקול שלו היה עוד עייף וזקן וצרוד כשהוא אמר: "כי ככה כתוב, כל הפושט יד נותנים לו! ואני צריך דמי פורים. צדקה, צדקה!" היד המושטת שלו רעדה. מוישי בן השבע עשרה ריחם עליו ממש, הוא קם מהשולחן לכיוון המטבח, וחזר משם עם… מקל סבא, מלא בסוכריות.
הוא הושיט את המקל לסבאלה שעמד רועד על הכסא. בטעות דחפה אותו היד יותר מדי, והסבא נבהל, משך את הזקן שלו והופס – כולם גילו מי מסתתר כאן מתחת לזקן האפור. זה היה יוסי בן השמונה!
הוא החזיר את הזקן שלו למקום ושאל בקול נעלב: "זה הדמי פורים שאתם נותנים לי? למה?".
"כי זה מתאים לך. תראה כמה סוכריות יש בפנים!" אמר מוישי.
סבא יוסי ליטף את הזקן שלו שקוע במחשבות, ואחר כך אמר: "בסדר. אני מסכים לקחת את מקל הסוכריות הזה, אבל אני רוצה שתברכו אותי בברכות. גם זה כלול בדמי פורים – כל הפושט יד נותנים לו!".
"בסדר, נברך אותך לכבוד פורים" הסכימו כולם.
"שתזכה לאריכות ימים" אמר אבא ולחץ ליוסי את היד.
"אתה יודע מה פירוש המלה זקן? זה – קנה חכמה!" אמר מוישי. "שתזכה לקנות הרבה חכמה!".
"שתרווה בנחת את כל הסבים והסבתות שלך!" אמר דוד אליעזר שעד עכשיו ישב ושתק. "וגם את הדודים, אם אפשר".
יוסי ענה אמן בכוונה על כל הברכות, והתיישב לאכול בתיאבון את הסוכריות שבתוך מקל הסבא.
רגע לפני שמוישי קם להפעיל את הטייפ,
קמה תינוקת אחת ונעמדה על הכסא שלה.
היה לה סינר גדול קשור על הצוואר, מוצץ גדול הסתיר כמעט את כל הפנים שלה וכובע צמר קשור על ראשה המתולתל.
היא עמדה על הכסא ובכתה בכי של תינוק.
"מה קרה, תינוקת?" שאלו אותה כולם בקול דואג.
"גם אני רוצה דמי פורים!" היא הושיטה את היד הקטנה שלה, וביד השניה הכניסה את המוצץ עמוק יותר אל תוך הפה. "ימה רק יוסי מקבל דמי פורים! גם אני יוצה!".
"קחי דמי פורים!" אמרה לה נחמי, והושיטה לה מטבע שוקולד מתוך סלסילת הממתקים ששמרה לה.
"ימה את נותנת לי מטבע לא אמתית? היא משוקולד!" אמרה התינוקת בפרצוף נעלב. "כי את תינוקת מתוקה כמו שוקולד" אמרה לה אמא.
התינוקת הנהנה בראשה. "בסדר" היא אמרה בקול של תינוקות. "אני מסכימה. אבל בתנאי שתתנו לי ברכות, כמו שנתתם ליוסי! גם זה דמי פורים!".
"שתמשיכי להיות מתוקה כמו שוקולד, ותעשי לכולם טוב על הלב" אמר לה אבא.
"שכל החיים יהיו לך מתוקים ושמחים" אמרה לה אמא.
"שתגדלי להיות צדיקה וצנועה ותרווי את אבא ואמא בנחת" אמר לה "הסבא" יוסי.
התינוקת אמרה אמן בכוונה, והנהנה כל כך חזק בראש שלה, עד שהכובע הגדול נפל וגם המוצץ, וכולם גילו מתחת לתחפושת את ציפי בת החמש. ציפי החזירה לעצמה את הכובע, והתיישבה לאכול את מטבע השוקולד.
הטייפ עוד לא נדלק בחזרה, ואיש עסקים אחד נעמד על אחד הכיסאות. היו לו משקפי שמש ענקיים על העיניים, היה לו שפם שחור ומסולסל, כובע שחור על הראש, עניבה מוכספת, וביד שלו הוא החזיק תיק ג'יימס בונד, צמוד לחליפה השחורה היוקרתית.
"מה איתי?" שאל איש העסקים בקול חשוב. "אמרתם שכתוב, כל הפושט יד נותנים לו. אז מה שאני איש עשיר? לא מגיע לי דמי פורים?".
"מגיע לך, בטח מגיע!" אמר דוד אליעזר ושלף מכיס החולצה שלו שטר של מאה דולרים. איש העסקים קיבל את השטר בחשיבות, ובדק אותו מול הפלורוסנט: "אההההמממ" הוא אמר בקול עסוק ועבה. "אני חושב שהשטר הזה הוא מזויף, או שהוא פשוט שטר של משחק מונופול. מה אתם חושבים, שאפשר לרמות איש עסקים כמוני?".
"זה באמת שטר של מונופול. לכבוד פורים" אמר לו דוד אליעזר את כל האמת. "ואם לא תתנגד, יש לנו גם ברכות לכבוד פורים, לאיש העסקים המצליח!"
"אני רוצה, בטח רוצה!" הנהן איש העסקים, המשקפיים הכהים נפלו לו והפנים שלו התגלו לרגע אחד. זה היה אלחנן בן העשר! אחרי שכולם גילו את הסוד, הוא הטיב את המשקפיים על אפו כאילו כלום, ונזהר שלא להנהן חזק מדי.
"אני מברך אותך" אמר לו אבא, "שתהיה עשיר כקורח במצוות ובמעשים טובים!"
"ואני מאחלת לך" אמרה לו אמא, "שיהיה לך שפע כל החיים: שפע של שמחה, שפע של מצב רוח טוב, שפע של חברים טובים!"
"ושפע של אוכל שאתה אוהב" אמרה ציפי, מאחורי תחפושת "התינוקת".
"שכל משאלות לבך יתמלאו לטובה" אמר יוסי "הזקן" בקול רציני וצרוד.
"שלהורים ולמלמדים שלך, יהיה ממך שפע של נחת!" אמרה נחמי.
"ושאף פעם לא יהיה לך חור בארנק" אמרה אסתי, "ולא שום חור במכנסיים. זה לא מתאים לאיש עסקים עשיר".
"אמן!" אמר אלחנן – איש העסקים, הטיב את הכובע על ראשו, את המשקפיים על אפו, התיישב בחזרה במקום, יישר את השטר היקר והכניס אותו אל תיק הג'יימס בונד.
וסוף סוף קם מוישי להדליק שוב את הטייפ.
כולם מחאו כף אל כף או בקבוק אל בקבוק או תוף אל תוף, (היה שם גם מצלתיים) ושרו בכל מיני קולות: ליהודים ליהודים הייתה אורה.
והייתה שם הרבה אורה בסלון, ושמחה, וששון ויקר.
הברכות נשפכו כמו יין,
ודמי הפורים גם כן – כי כל הפושט יד נותנים לו.
והיה שם פורים באמת שמח.