כוויות שיבא / ל. פוטש
בס"ד
שלש שכבות המשלימות זו את זו, כלי דם ועצבים, הגנה מפני פולשים, זקיקי שערות, בלוטות זיעה, שומן ואלסטיות הם רק חלק ממרכיבי עור האדם.
אריזת מתנה מופלאה מידיו הרחומות של בורא העולם, איש לא הצליח לחקות אותה, הגנה פלאית שעוטפת את האדם.
מה קורה כשחלק ממנה נפגע?
היחידה לכוויות ילדים בבית החולים שיבא מספקת הצצה אל עולם שהלוואי ולא נכיר.
כוויות.
"הייתי בן ארבע כשהעולם שלי השחיר", מספר מאיר דוידוף, (שם בדוי) כיום בן שמונה עשר, במבט לאחור. "מאז, השתנו חיי".
מאיר עמד יחד עם אביו ואחיו, כאשר לפתע – כנראה ממיכל לחץ כלשהו שהושלך, התפוצץ הכול ואש אכזרית לפתה אותו.
"הובהלתי לבית החולים 'שיבא' במצב אנוש, עם תשעים וחמשה אחוזי כוויה. מי שראה אותי, לא האמין שאשרוד את הפגיעה הזאת, אבל רק בורא העולם נותן חיים".
"זה אומר רק זוג כפות ידיים וברך אחת". כך קבל אותי הצוות המסור בשיבא את מאיר, ילד פעוט שנשרף כולו.
לאחר שבעה עשר ניתוחים מורכבים הצליח צוות בית החולים לייצב את מצבו של מאיר ולהציל את חייו. גופו הקטן היה מכוסה כולו בתחבושות לחץ, ובעזרת שאריות העור הקטנות שנותרו שלמות בגופו, הצליחו הרופאים לשחזר את העפעפיים שלו ובכך להציל את ראייתו, לשחזר את שפתיו ובכך להציל את מערכת הפה שלו".
בנק העור
האם הוא מתנהל בדומה לבנק הדם, המכיל מנות דם מסוגים שונים?
"השתלת עור מחייבת תאים חיים של המושתל, אחרת, הגוף ידחה את העור", מסביר פרופ' יוסי חייק, מנהל מערך פלסטיקה וכוויות בשיבא ומרחיב:
"בנק העור מכיל מעבדה מיוחדת, שלוקחת פיסת עור בריא של האדם הנפגע ומגדלת אותו עד ליכולת כיסוי האיבר הפגוע, באופן הזה הגוף לא ידחה את העור החדש שיושתל בו, והוא יזהה בו חלק ממנו.
במהלך השנים, עם ריבוי המקרים והתקדמות הרפואה, פותח גם עור מלאכותי העשוי מחלבון 'קולגן', שאותו משתילים כבסיס לצמיחת תאי עור חדשים, במקרי הצורך. עור ממקור חיצוני משמש כתחבושת זמנית לפני השתלת העור. כלומר הוא אינו מחליף את השתלת העור האמתי אלא מסייע לטיפול בשלב הראשון, לפני שעוברים לתהליך השתלת העור".
מאיר שהה במשך שנה וחצי בשיבא, במרכז הרפואי המוביל גם בפטיפול בכוויות קשות.
"מאיר הוא גיבור" מציין פרופ' חייק, "לאחר השריפה היה חשש שגופו יישאר מעוות והכוויות הרבות יעצרו את הגדילה של הגולגולת, המפרקים ועמוד השדרה, אבל לשמחנו, בסיעתא דשמיא, מאיר זכה בחיים חדשים".
"יחידת הכוויות בשיבא הינה המרכז המוביל לכוויות בישראל, מטופלים בה כשלש מאות נפגעים בשנה, כאשר מחציתם ילדים". מספר פרופ' יוסי חייק, מנהל מערך פלסטיקה וכוויות בשיבא".
"שישים אחוז ממקרי הכוויות הקשות בארץ, ברמה של למעלה מארבעים אחוזי כוויה, מופנים לשיבא כאשר שיבא עומד בחוד החנית של הטיפול בכוויות בעולם המערבי, עם צוות רפואי מקצועי ומכשור מתקדם שבחלקו אינו קיים במקומות אחרים בעולם".
טיפול ביתי בכוויות.
"העור מהווה הגנה מפני פולשים זרים. כשהילד נכווה, נפגעת מערכת החיסון שלו, לכן הצורך בסטריליזציה הוא קריטי.
אם אנחנו מתעכבים ממתן ריפוי, לא שומרים על מקום נקי, ומורחים משחות לא סטריליות, כאלה שלא נבדקו ואושרו ממשרד הבריאות, הנזק עלול להיות קשה".
כשאנו שואלים את פרופ' חייק על הטיפול הביתי בכוויות הוא מגיב בכאב ובדאגה: "יש מטפלים שכוונתם טובה, אבל הם פועלים בניגוד לחוק, מטפלים בכוויות בכל מני דרכים ושיטות שעלולות לגרום לנזקים גדולים. לא פעם, אחרי טיפול ממושך שכזה מגיעים אלינו לשיבא ילדים במצב לא טוב, ונזקי הכוויה, לצערנו, הם כבר בלתי הפיכים", אומר פרופ' חייק בכאב ומסביר:
"לא מזמן הגיע אלינו לשיבא מטופל עם ארבעים אחוזי כוויות ושוק ספטי (הלם זיהומי) כתוצאה מזיהום חמור, שהתפתח לאחר כוויה שטופלה בבית במשך שבוע.
כאשר המשפחה ראתה שאין הטבה אלא להיפך, הם פנו ליועץ רפואי שהתקשר אלי, תיאר את המצב והוריתי להם חד משמעית: לבית החולים ובאופן מיידי.
"הילד ההוא הגיע במצב הלם, הורדם והונשם כדי שתהיה אפשרות לטפל בו, ורק אחר כך התחיל מסע של ניתוחים ושיקום העור. ללא ספק, שבוע של טיפול ביתי – דרדר את המצב לאין ערוך!".
מלבד הנזקים בטווח הארוך והקצר שטיפול חובבני עלול לגרום, הוא מסב לילד סבל מיותר. הילד צורח מכאבים איומים עם כל החלפת תחבושת, אני עם הילד שלי, לא הייתי פונה למטפלים האלה", אומר פרופ' חייק חד משמעית.
"במרכז הכוויות בשיבא אנחנו מטפלים בילדים בטשטוש יומיומי, כדי שהם לא יזכרו לא את הכאבים ולא את החלפת החבישות, פעולה שעשויה לגרום לכאב עצום. החבישות בשיבא הן מהמתקדמות בארץ ובעולם, וחשוב לפרופ' חייק להדגיש: בורא העולם הוא זה שמבריא ומצמיח את העור חזרה, אנחנו רק מנסים לעשות את החלק שלנו, ומתמסרים למלאות בנאמנות את התפקיד המוטל עלינו…".
כוויה היא הפגיעה הכי מורכבת וקשה שגוף האדם יכול לספוג", מציין חייק. ומאיר הוא עדות חיה לדבריו..
מהלך האשפוז
כל אחוז כוויה, דורש, בין יום לשלשה ימי אשפוז. בחשבון פשוט, ארבעים אחוזי כוויה דורשים מאה ועשרים ימי אשפוז לפחות.
הטיפול הקלאסי במקרים של כוויה שלא הגיעה עד העומק של השכבה הפנימית, היא החלפת תחבושות, כאשר כאמור, בורא העולם מצמיח תאי עור חדשים. אך עלינו לדעת כי לכל גוף קצב אחר.
במקרים קשים, כאשר הפגיעה היא בעומק התחתית של שכבת העור הפנימית (דרמיס), העור הרוס לחלוטין, ואז אין מנוס מניתוח להשתלת עור.
"אנחנו לא ממהרים לנתח, משום שרוב פגיעות הילדים הם ממים חמים, שלא מצליחים להגיע בדרך כלל למלוא עובי העור. במקרים האלה המתנה לריפוי טבעי תוך החלפת חבישות יומיומית מספקת, בייחוד אצל ילדים שיכולת ההחלמה שלהם היא גבוהה".
כוויות ילדים
כל ילד שמגיע אלינו עם מעל עשרה – חמשה עשר אחוזי כוויות המכסים את גופו, מופנה מיידית למחלקת טיפול נמרץ כוויות. כי ברגע שהפגיעה גדולה, היא פוגעת ברוב מערכות הגוף: בלב, בכבד, בכליות, בריאות, הרי כוויה מכוס קפה עלולה לשרוף חצי גוף של תינוק…".
"יחידת הכוויות בשיבא היא המקום היחיד והראשון בארץ שמצטיין בטיפול כוויות בילדים, ומרכז את כל נושא הכוויות בילדים במקום אחד", מציין ד"ר מוטי חרץ, מנהל יחידת כוויות בשיבא. "ביחידת הכוויות מטופלים בין ארבעה לשנים עשר מטופלים לשבוע".
"הנטייה היא לחשוב שמדובר בסך הכול באיבר שמכסה את העור, אבל כוויה פוגעת הרבה יותר מהשכבה החיצונית של הגוף. היא משליכה על מערכות מרובות בגוף, יכולה להגיע לזיהומים, לצורך בקטיעת איבר, בדיכוי חיסוני וישנם גם מקרים מסכני חיים".
"המענה הראשוני שלנו לכוויות הוא נתינת תנאים אופטימליים לגוף לרפא את עצמו, תוך הפחתת כאבים והצטלקויות בתוספת מעטפת רחבה ומענה רב מערכתי של עובד סוציאלי, פסיכולוג, דיאטן, מרפא בעיסוק, ופיזיותרפיה לשמירת התפקוד של האיבר הפגוע".
יחידת כוויות מותאמת לילדים.
"רוב הילדים נכווים מתאונות ביתיות: מרק חם, קפה רותח, בעיקר נוזלים חמים. בשונה ממבוגרים שנכווים על פי רוב מאש".
"בתקופה האחרונה פתחנו כאן בשיבא יחידה נפרדת לכוויות אצל ילדים, בה מאוגדים כל הגורמים המטפלים יחד, החדרים שבה נבנו באופן מותאם לילדים, היא כוללת צוות ייעודי לילדים וכמובן ציוד מתאים.
קשר המשך
פרופ' חייק: "הצוות הרפואי מעודכן בסיפורי הצלחה והתקדמות של 'בוגרי' מחלקת כוויות".
"מאיר דוידוף, מהסיפור בתחילת הכתבה, עבר תהליך ארוך, כיום הוא תלמיד מצטיין, אמנם מצולק קשות, אבל אנחנו לא מסתכלים על הקנקן אלא על מה שבתוכו. הרי העור שלנו הוא רק ציפוי למה שבפנים…"
יש תקווה
לשמחתנו, רוב הילדים שנכוו מטופלים, עוברים את התהליך שלהם, אמנם לעתים נשארות צלקות כמזכרת, והן לא פשוטות עבור הילד וההורים. אבל בסופו של דבר חוזרים לחיי שגרה ומתמודדים בעזרת ה' עם המזכרת.
פרופ' חייק מסיים עם סיפור מעודד:
. ססי אייל, עבד בחברת החשמל ונכווה מקו מתח גבוה, ברמה של חמישים אחוזי כוויה".
"עשרים החייאות הוא עבר אצלנו ביממה הראשונה, עקב הפרעות בקצב הלב. ברוך ה' אחרי תקופת שיקום ארוכה הוא חזר לתפקוד מלא, כיום הוא כבר סבא לנכד".
לא מומלץ להיכוות, לסיכומה של כתבה…
"לא מומלץ בכלל" מציין פרופ' חייק, "אני הייתי מנסה להימנע ממנה…"
ונשמרתם!
…"
פרופ' חייק מונה רשימת עצות פרקטיות העשויות למנוע את הכוויה הבאה, בעזרת ה':
- על המיחמים של שבת להיות מצוידים בתקן, עם מכסה מוברג ולא מונח.
- שלא יהיו כבלים חשמליים וחוטים מאריכים העלולים להסתבך עם רגלי הילדים.
- ברז בטיחות בבר המים.
- לא להניח בשום אופן פלטות של שבת על הרצפה, לא פלטות ולא קדירות.
- את המיחם יש להרחיק מקצה השיש; שיהיה לו סגר בטיחות אטום וסגור; שהוא יעמוד ישר ולא יתנדנד על רגליים; שום חוט שלא יבצבץ החוצה באופן שעלול להיתקל בידיים או ברגליים של ילדים. (אולי מומלץ למקם את הממתקים בארון נמוך יותר. ל.פ.).
את התקנים האלו תיקנתי בחוק, עם אחד מחברי הכנסת", מציין פרופ' חייק, "על מנת להכניס אותם למודעות ציבורית, ולמנוע את המקרים הבאים".
האם אתם רואים שיפור אחרי התקנים? הפגיעות פחתו?
"אנחנו מנסים לראות שיפור…", תקווה בקולו של פרופ' חייק, ורצון כן לשמור על הילדים בריאים ושלמים, בלי שום כאב או צלקת.
עזרה ראשונה במקרי כוויה
ד"ר מוטי חרץ, מנהל יחידת כוויות בשיבא:
"הילד נכווה?
הדבר היחיד והחשוב שניתן לעשות במקרה של כוויה זה לשים את האזור הפגוע במשך עשר דקות לפחות, תחת זרם מים פושרים – הכוונה למים קרים מהברז. הפעולה הזו מקררת את האזור שנפגע ותורמת לזירוז הריפוי ולשיפור צלקות בהמשך.
כאשר האזור הפגוע הוא קטן (פחות מגודל כף היד של הילד), ניתן להמשיך ולטפל במשחה מתאימה. אך אם הכוויה מתפרסת על פני שטח גדול יותר יש לפנות בהקדם לבית חולים לטיפול רפואי.
בכל מקרה של כוויה רצוי שגורם רפואי מוסמך יראה אותה, יטפל וינסה למזער נזקים".
"זה לא שתמיד ניתן לרפא בלי להשאיר צלקות", מסייג ד"ר חייק בענווה אופיינית, אנו עוזרים ככל יכולתינו.
בל נשכח כי הזמן – מהירות התגובה, הינו גורם מכריע גם בטווח המיידי וגם לאורך זמן. לא מחייב שנצליח תמיד ללא צלקות, אלא שהזמן ממזער את האפשרות שייפתחו צלקות נוראיות שיגבילו את הנפגע באסטטיות או בתפקוד".