לאומית אשדוד / ל. פוטש

ל. פוטש עם דר' מריאנה הסן.

אשדוד מוכרת לי בעיקר מטיולים שנתיים (הדיונות, השיט…) לפני שנים. הפעם מתמקמת בחלק המיושב שבה.

תשע סניפי לאומית באשדוד. העשירי בדרך. במי מהם להתחיל?

רופאה בכירה.

ראשונה אני פוגשת באיזה סניף? את דר' מריאנה הסן, מומחית התפתחות הילד ונוירולוגית ילדים בסניף? אשדוד.

"מזה עשרים שנה אני עובדת בתחום התפתחות הילד. בשנים האחרונות ניהלתי את מערך התפתחות הילד בכל מרחב הדרום מטעם קופה אחרת. הימים היו מלאים עד אפס מקום והעול לא קטן: מסניפי רחובות ועד מצפה היו תחת אחריותי".

עד שיום אחד…

מדי פעם אני נוהגת לעצור ולבדוק כאילו מהצד: מה טוב לי ומה פחות, מה שומרים ומה משנים. לפני מחצית השנה, החלטתי לעשות שינוי עומק.

הרי הילדים גדלים ומתרחקים מהקן. אני רוצה לחיות אותם, הכי טוב שאפשר. רוצה להקטין ראש, לחזור לנשום אחרי הרבה שנות ניהול שלא הותירו לי מקום לסיכה, שנים בהן איישתי תפקיד מדהים שגבה ממני מחיר כבד… החלטתי לעשות הסבה:

הצטרפתי כרופאה מן המניין בקופת חולים 'לאומית', משרתת את הלקוחות במסירות רבה, מתמלאת בסיפוק כל יום מחדש.

איך הגעת ליחידת התפתחות הילד בלאומית – אשדוד?

באותה תקופה שמעתי שלאומית נמצאת בעיצומה של בניית מערך התפתחות הילד באשדוד, הם חיפשו רופאה מקצועית בתחום התפתחות הילד, וככזו, עם מומחיות ונסיון רב בנוירולגיית ילדים, הם שמחו לקבל אותי כרופאה מן המניין.

המקום בשלבי בנייתו היה עוד קטן. הוא התאים לי ולרצון שלי להותיר לי זמן למשפחה. הצטרפתי כרופאה מן המניין. עם כניסתי גיליתי שכמנהלת במהותי אני לא ממש מצליחה לעשות דברים שיגרתיים גרידא, התחלתי לעזור בניהול הרפואי של היחידה והפכתי למנהלת הרפואית שלה.

מי שמשמש גם כמנהל היחידה ועמל לשגשוג המקום הוא דר' אמיר, מרפא בעיסוק.

יחידת התפתחות הילד – אשדוד

היחידה נפתחה עם צוות מצומצם שהלך והתרחב. כיום הצוות מונה 3 קלינאיות תקשורת, 3 מרפאות בעיסוק, פסיכולוגית ילדים, פיזיותרפיסטית ואני שם כנוירולוגית ילדים.

באים אלינו לא מעט ילדים מורכבים, מקבלים אבחון מקיף ודרכי טיפול.

ילדים מורכבים – אפשר דוגמאות?

דר' הסן נעתרת בשמחה: "כל הילדים עם הפרעות במבנה המוח מגיעים לכאן לאבחון ראשוני. דוגמא שפגשתי לאחרונה: ילד עם היקף ראש שונה מהנורמה + עיכוב התפתחותי. ראיתי את הילד והחלטתי איזה בירור הוא צריך. לעתים הבדיקות אינן פשוטות וסימני השאלה מפחידים. כשהמשפחה נמצאת במעטפת תומכת סמוך לבית, עם עו"ס שנמצאת במקום כדי להרגיע כשצריך, ההרגשה היא שונה ואחרת.

הגיעה אלי משפחה שכמה מילדיה עם היקף ראש שונה מהנורמה, יחד עם היפוטוניה ראיתי חשש לגידול במוח. שלחתי אותם לבירור מקיף, האבחנה לא גילתה משהו מדאיג אבל כן מצריכה מעקב מדי תקופת זמן.

"דוגמא נוספת: ילדים עם עיכוב התפתחותי ואפילפסיה קלה, כל עוד היא מאוזנת הם יכולים לבצע את המעקב אצלנו, ולחסוך נסיעות מטרטרות לבית החולים".

פצצות בשחרור מושהה

"לעתים לא רחוקות אני נאלצת להטיל פצצות על הורים" מספרת דר' הסן, "כשמדובר בחומר נפץ זה אף פעם לא מספיק עדין, ככל שאני משתדלת. אבל בעבודת צוות הכל אחרת.

אנחנו מתייעצים, ניגשים לנושא בכובד ראש ושומרים על קשר אחרי הבשורה. אני מחייגת שבוע אחרי שהטלתי פצצה להורים, שואלת לשלומם ואיך עיכלו את דבר המחלה / הלקות שגילינו. נוהגת איתם במלוא האמפטיה והכלה תוך מתן המלצות מקצועיות".

יכולה לשתף אותנו, בסיפורים שכיחים מתוך המרפאה? 

"לאחרונה יש עליה משמעותית בילדים שמאובחנים על הספקטרום האוטיסטי" מספרת דר' הסן ולשאלתי למה ומדוע, היא עונה:

"תינוק נולד עם יכולות  תקשורת. אם לא נסתכל לו בעיניים ונדבר אליו מגיל אפס, נתמלל לו לאט, ברור ובסבלנות כל דבר שזז מולו – מנין הוא ירכוש שפה?

הסביבה היום פחות מעודדת תקשורת. זה דור טכנוקרטי וקצר רוח. ואם בעבר הייתה סביבה מעודדת תקשורת, בהווה הסביבה מעודדת אוטיזם"…

זו הסיבה לאבחון הנ"ל שכל כך שכיח היום?

ברור שהמודעות היום גבוהה מבעבר. אנחנו יודעים לחפש את הלקות הזו, שמתחבאת לעתים בכל מיני תחפושות אחרות…

הגיעו אלי לאחרונה הורים עם ילדה מתוקה, הם לא ידעו מה עובר על הילדה ולמה היא כל כך תקועה במוסד הלימודים. בעיית תקשורת הם שללו מיידית, כי בסך הכל הילדה מדברת…

ראיתי את הילדה, אבחנתי אותה. אמנם הייתה לה שפה אבל היא לא הצליחה לשתף אותנו בשום אופן בחוויות מסיבת יום ההולדת שלה,

גילתה אפס הבנה בסיטואציה חברתית, היא לא ידעה לחבר רצף בין שלש תמונות, שיחקה כל העת בקוביה בלי כל רצון או הסכמה לנסות משחק אחר. ראיתי ילדה שקו החשיבה שלה שונה, שהמוח שלה עובד אחרת…"

"רוב המאובחנים כלקויי תקשורת הם בנים", מגלה לנו דר' מריאנה, "וזאת לא מהסיבה שיש יותר לקות אצל בנים, אלא משום שאצל בנות יותר קשה לזהות אותה.

אצל הבנים זה קלאסי: הם לא יודעים לדבר, מתקשים לתמלל את עצמם.

אצל בנות זה מתחבא לעתים תחת מלל רב, אבל מונוטוני וחסר התעניינות בקהל המאזינים: האם הוא מתעניין בנאום הארוך? האם הוא מפהק, מביט לצדדים, מחפש דרך מילוט?".

חשיבות האבחון

הורי הילדה הנ"ל הגיבו בהפתעה. סוף סוף הבינו מה עובר על הילדה ועליהם… התגובה הראשונה הייתה הלם, לקח להם זמן לעכל… בהמשך הבינו שהילדה נותרה מקסימה כשהייתה והכותרת אינה משנה אותה. היא רק עוזרת להם לדעת איך לגשת אליה ולעזור לה לצמוח.

ילדים עם לקות תקשורת עוברים חוויה של תסכול ולפעמים ריחוק חברתי. חשוב לאבחן אותם כדי להעניק להם את הכלים המתאימים, שיעזרו להם להשתמש בשכל כדי ללמוד איך לנהוג בסיטואציות חברתיות (דברים שאצל ילדים רגילים טבועים באינטואיציה ובהרגלים הטבעיים).

דר' מריאנה מספרת שיש דיווח על בנות, שהגיעו להפרעות אכילה קשות ואף לאנורקסיה, כתוצאה מלקות תקשורת שאינה מאובחנת. "שמונים אחוז מסך לקויי התקשורת סובלים בשלב כלשהו בחייהם מבעיית אכילה או האכלה או שתיהן" מספרת דר' מריאנה ושוב מחזקת את חשיבות האבחון.

הבעיה הכי מדוברת…

בעיית התקשורת הפכה למדוברת ומשמעותית במרפאתנו, כיוון שעד לאחרונה הלכו כולם למכוני התפתחות הילד בבתי החולים. המכונים האלה הולכים ונסגרים מפאת חוסר תקציב.

הם פונים אלינו ומרוויחים. במסגרת התומכת סמוך לבית, עם צוות עוטף במקום – קל יותר לקבל את האבחנה. יש לנו כאן עו"ס שזמינה להורים אחרי צאתם מחדרי כשהם המומים לעתים. היא מזמינה אותם לחדרה, נותנת להם כמה דקות לנשום, לשאול שאלות, לספר ולעכל.

ואני לאחר שבוע, מחייגת אליהם ושואלת איך קבלו את זה ואיך הם מרגישים.

"יש הורים שמקבלים את זה קשה" דר' הסן מכילה ומבינה, יש לה גם מילות הרגעה: "הילדים האלה יכולים להצליח בדרך שלהם, להקים משפחות מפוארות ולהצליח בכל תחום – בדרך שלהם".

תעריכו כל יום של בריאות!

דר' הסן חורגת מהמסגרת המקצועית ומסבה את תשומת לבנו לחצי הכוס המלאה:

"היו ימים שפגשתי בבוקר ילד עם שיתוק מוחין, לאחר מכן ילד עם הפרעת תקשורת קשה ובצהריים תסמונת דאון. חזרתי עייפה, פיזית ונפשית, לבית הפוך ולבלגן.

חייכתי, שתיתי משהו וניגשתי מיד לעבודה. מכניסה מכונה, מאזינה לילדים ומשחקת איתם.

"איך את מסוגלת?" שואלים אותי, מודעים לימים העמוסים שעוברים עלי, "מאיפה הכוח לחייך?". אני מרחיבה את החיוך: אחרי המחזות שראיתי בבוקר, לחזור לבית עם ילדים בריאים ובלגן בריא, זו התמונה היפה בעולם!"

"יום אחד הבת שלי רצה במורד המדרגות, רצה – רצה – רצה ונפלה בסוף…" מיהרתי לחבוש אותה ובעלי אמר לה: בפעם הבאה אל תרוצי, כדי שלא תיפלי.

תגובתי הספונטנית הייתה: אתם יודעים כמה הורים בעולם היו נותנים מחצית ממה שיש להם ואפילו יותר, כדי שהילד שלהם ירוץ???".

לעזור לאנשים שקשה להם

"יש רופאים שפותחים קליניקות פרטיות ומרוויחים הרבה יותר" דר' הסן שונה מהם. "מעולם לא קבלתי לקוחות באופן פרטי, לא מחפשת עושר, מחפשת לעזור לאנשים ודווקא לאלו שקשה להם… זה האושר הכי גדול. טוב לי בחיים הפשוטים.

"למרות שאני עובדת בלאומית כרופאה עצמאית, אני לא מוכנה לעבוד באופן פרטי. הגישה שלי היא שכל ילד צריך לקבל הזדמנות שווה לאבחון מקצועי, בלי קשר לכסף שיש או אין להוריו.

כשעזבתי משרת ניהול מכובדת היו לא מעט שסובבו אצבע על הרקה ופקפקו בשפיותי" מחייכת דר' הסן, "לעתים אנשים משלמים מחיר כבד בשביל אגו. אני שמתי אותו בצד… אמנם במשרת הניהול הגדולה נהניתי מכל רגע, לא היה לי רע שם,

אבל בהיותי רופאה מן השורה, עוזרת ישירות לילדים באופן יומיומי, פוגשת כאב ומשתדלת להקל עליו – אני מתמלאת סיפוק שאין לתאר".

גב' שרית כהן, מנהלת מחוז אשדוד ו ?, משתפת בנתונים.

בנתח שוק מעל עשרים אחוז מתוך כל האוכלוסיה מבוטחים בלאומית. באשדוד תשע מרכזים רפואיים והעירי בדרך. המרכזים הגדולים בשכונות האוכלוסיה שומרת המצוות בעיר,

הם ברובע ג' וברובע ז'.

המרכזים מצטיינים הן ברפואה הראשונית והן ברפואה היועצת. הזמינות לרפואה הראשונית (רופאי משפחה וילדים בעיקר) היא מהיום להיום!

זמן המתנה לרופאים מקצועיים אינו עולה 14 ימים, למקרים דחופים גם מהיום למחר.

היחס משפחתי וחמים בכל אחד מהסניפים, המנהלות מכירות את לקוחותיהן בשמם (זה לא חדש לנו…) ואם דברנו על רפואה מקצועית, איך אפשר להתעלם מהמכון האורטופדי, בלב העיר אשדוד?".

עוברת למרכז הרפואה 'סי טי' במרכז העיר. מרכז רפואי ענק. בקומה השניה שוכן המכון האוטופדי, פוגשת את הגב' שיר, מנהלת המקום.

תספרי לי על אנשי המקצוע במכון האורטופדיה?

"יש כאן רופאים אורטופדיים מבתי החולים המובילים בתחום – איכילוב ותל השומר". בכל חדר יש מומחיות לנושא אורטופדי אחר: "כאן מקבל רופא מומחה לברכיים" מצביעה גב' שיר על דלת סגורה, "כאן – רופא מומחה לכתפיים, כאן – מומחה לרגליים ופציעות טראומה…".

את עדה לטראומות? בררר…

"לאחרונה הגיע הנה לקוח אחרי תאונה, הוא סבל כאבים איומים ובבית החולים לאחר סדרת בדיקות לא גילו מאומה. הרופאים המקצועיים כאן אבחנו דווקא שני שברים. גיבסו אותו כמו שצריך והלקוח חש הקלה שנמצאה הסיבה לכאבים העזים. הוא זכה לליווי מסור בהמשך: מעקב אחרי ההחלמה של השברים, הורדת הגבס ופיזיותרפיה עד לחזרה לתפקוד מלא.

הכל במקום אחד 

באים לכאן אנשים אחרי תאונות ופציעות לחוצים מאד. עושים כאן הכל כדי להרגיע, לטפל מיידית ולהחזיר הכל למקומו תרתי משמע, בסיעתא דשמיא.

הכל נסגר באותו מקום: האבחון, הטיפול או הגיבוס, הפיזיותרפיה. יש כאן גם רופא ממיין ובכל יום מגיע לכאן לפחות מקרה דחוף אחד.

גב' שיר מוסיפה לספר מהשטח:

אחד הלקוחות שלנו הסתובב מיוסר, הלוך וחזור לבית החולים, צילומי רנטגן ללא אבחנה. הכאבים גברו. הוא הגיע לכאן, רופאה מומחה ביצע לו צילום רנטגן נוסף, וגילה שם ממצא בשלבים ראשוניים. הגילוי המוקדם אפשר טיפול יעיל וקצר יחסית וכיום ברוך ה', הלקוח אחרי החלמה מלאה.