בס"ד
ארגון לשם / פרויקט קירוב רחוקים.
מה שרציתי באמת / ג. ברקן
נטלתי ברעד את הצעיף הסגלגל שקרץ לי מתוך ערמת הצעיפים ועטיתי אותו בהתרגשות. זמן רב כל כך הרבה זמן לא הייתי בכותל, לא הרגשתי את הקדושה, לא התפללתי.
צעדתי אל תוך הרחבה, מרגישה איך השמים מתקרבים אלי. כי יש מי שמקשיב לי ועוזר לי. ליטפתי את הקיר הקדוש במבטי. שלום לך, אבא.
"סליחה?" קטע קול זר את מחשבותיי. הרמתי את עיניי אל האישה הזרה שפנתה אליי, לבושה חרדי מכובד ועיניה חודרות.
"כן?" שאלתי, מרגישה איך כל ההתלהבות שלי יורדת אל מול הניכור שלה
"הבגד שלך" היא חתכה "זה לא מתאים לבוא בצורה כזו אל הכותל, מקום קדוש."
ידעתי שהיא צודקת. ידעתי שהבגד שלי רחוק מאוד מלהיות צנוע ושאפילו הצעיף לא ממש עוזר. אבל בכל זאת… כל כך השתדלתי, כל כך רציתי. למה היא מדברת אלי ככה?
"את יודעת מה?" נשברתי "אולי באמת כדאי שאוותר" תלשתי את הצעיף מכתפיי וזרקתי אותו לכיוונה. רציתי לבכות, שוב נכשלתי בקרב. אבל גאוותי הפצועה זקפה את ראשי והוליכה אותי אל הקיר הקדוש.
עמדתי שם אולי שתי דקות. לא הייתי מסוגלת ליותר. התביישתי בדרך בה נהגתי ובצורה בה הייתי לבושה. שוב רציתי לבכות, אבל לא הרגשתי ראויה להתפלל.
עזבתי בגוו זקוף, לא נתתי לעצמי לראות סימני שבר. אבל הייתי שבורה.
"סליחה?" שוב נגשה אלי אישה חרדית ושוב הרמתי את עיניי, הפעם נחושה בדעתי להתקיף קודם.
אבל היא לא התקיפה…
"סליחה?" היא שאלה שוב "רוצה לכתוב את השם שלך לברכה, ללא תשלום?"
"כן, תודה" חייכתי. היא אפילו לא הסתכלה על הבגדים שלי וחיוכה הנעים ריפא את פצעיי
"בבקשה" היא הגישה לי פתק קטן עם תמונה של הכותל ושלוש שורות למילוי – אחת לשם, אחת לטלפון והשלישית לבקשה. ידעתי בדיוק מה לכתוב שם בשורה השלישית. ידעתי שהאלוקים שלח לי את האישה הזו כדי שלא אתייאש.
'שיהיה לי כוח לנצח את היצר הרע' כתבתי שם בשורה השלישית 'שיהיה לי את הכוח לחזור בתשובה' בלי לסגת, בלי ליפול ובלי לוותר.
***
הסיפור הזה אמיתי לגמרי. אחד מני אלפים.
רוצה גם את להיות חלק? בשבילך בדיוק הוקם ארגון "לשם".
מוזמנת לפנות לנציגות הארגון ולקבל כלים והכוונה חיונית.
והסיפור הבא, יהיה אם ירצה ה', שלך.
כ"ד באלול תשע"ט, רוח אלולית מפויסת קידמה את פני ברחבה ההומה.
מאות אנשים נהרו לקיר העתיק אשר משך אותם אליו כבחבלי קסמים, משל לחש באוזנם: "שובו אלי בני, שובו!".
בליל של רגשות המה בקרבי,
רחבת הכותל עמוסה במאות אנשים אשר נשמתם חשה את הקריאה, כמהים לשוב, להתחבר .
בזווית עיני הבחנתי בה, ניצבת בפאתי הרחבה בעמידה אצילית, נראית רחוקה חיצונית אך המבט בעיניה היה קרוב כל כך… ניגשתי אליה, עם הכרטיס בידי, הכרטיס אותו אני נושאת עימי לכל מקום .
פניתי אליה "אממ…סליחה" היא הסתובבה אלי, תווי פניה העדינים עמדו בניגוד גמור ללבושה השונה.
"כן, גיברת" ענתה לי בנעימות והמבטא הרוסי שהתלווה למילותיה הוסיף להם חן מיוחד.
הצגתי את עצמי "שמי שיפרה, אני מתגוררת כאן בירושלים, אנחנו עורכים תפילות במקומות הקדושים בסביבה, אם את מעוניינת שנזכיר את שמך לתפילה, את יכולה לרשום אותו כאן" אמרתי. הצגתי לפניה את הכרטיס שנמצא בידי "וכך נוכל להוסיף גם אותך לתפילות" המשכתי.
היא הביטה בי במבט מלא ענין ואמרה: "את יודעת, אני גם יכולה להתפלל עליך" למול מבטי התוהה הוסיפה "אני נינה של רב חשוב מאד!"
נינה של רב חשוב…לא הייתי מלבישה את זה עליה ממבט ראשון.
לאחר רגע של התעשתות שאלתי אותה "ואיך קראו לסבא רבא שלך?"
היא חייכה אלי ואמרה "קראו לו בכינוי "החפץ חיים" שמעת עליו?"
החפץ חיים!!! נדהמתי.
שביב של מידע עמום דיגדג לי בירכתי מוחי… מידע כלשהו המחבר את היום הספציפי הזה לחפץ חיים.
"סלחי לי לרגע…" ביקשתי ממנה, אני חייבת לברר את זה!
והיא בהנהון ראש מנומס נתנה לי את פרק הזמן הדרוש בשביל לשלוף את לוח השנה הקטן שנמצא בתיקי ולגלות את התזמון האלוקי.
אכן, היום הוא כ"ד באלול, יום פטירת החפץ חיים !
פניתי אליה נרגשת: "את יודעת שהיום הוא יום השנה לפטירת סבך?"
היא הביטה עלי מופתעת "בדיוק היום? כמה מדהים!"
"את יודעת", המשיכה "שמי אליזבטה, אני מתגוררת בעיירה רחוקה בדרום, רחוקה גיאוגרפית וגם רוחנית. היום בבוקר ללא שום סיבה נראית לעיין, התעורר בי רצון לעשות "טיול" לכותל.
התגעגעתי לעיר הקדושה הזאת, והנה ניגשת אלי וסיפרת לי על יום השנה לסבי שחל היום, זה כבר מסביר את הכל…"
באופן ברור חשנו את זכות האבות האדירה של הצדיק שהפגישה בינינו דווקא ביום הזה. החלפנו מספרים, הבטחנו לשמור על קשר בהמשך.
* * *
כיום אנחנו בקשר רציף עם אליזבטה המדהימה, באחת משיחותינו היא סיפרה לי על סביה "ליבו", בנו של החפץ חיים שהוא לא אחר מאשר ר' אריה לייב פופקא שעזר לחפץ חיים רבות בחיבור ובהפצת ספריו.
היא הביעה רצון ללמוד בספריו של סביה הגדול, ומדיבור למעשה, הצמדנו לה חברותא דוברת רוסית ללימוד הלכות "שמירת הלשון" בספר החפץ חיים.
כל שיחה איתה מרגשת מחדש, נשמתה הטהורה נוצצת למרחקים גם מהעיירה הרחוקה אי שם בדרום.
בערב פורים וערב ראש השנה אנחנו משוחחות על קריאת מגילה ותקיעת שופר, אליזבטה מוצאת דרך להתחבר גם מתוך השיממון הרוחני בדרום הצחיח. ענף מתחבר לשורש, לגזע גדול.
הסיפור הזה אמיתי לגמרי. אחד מני אלפים.
רוצה גם את להיות חלק? בשבילך בדיוק הוקם ארגון "לשם".
מוזמנת לפנות לנציגות הארגון ולקבל כלים והכוונה חיונית.
והסיפור הבא, יהיה אם ירצה ה', שלך.