כשפנינה בת השמונה נכנסה לקליניקה התרוצצו העיניים שלה כמו זוג עכברים במלכוד.
בפסיעות מהססות היא נכנסת אל חדר הטיפול, אף שכבר מכירה אותו היטב, ואת אביזריו המעניינים. שוב היא מסתכלת אם יש מקק מתחת לשולחן, או גרוע מזה, עכבר. פנינה לא אוהבת הפתעות.
"מישהי נכנסה לכאן?" בובה ורודה עם כתר זהוב על הראש, נעמדה על השולחן מול פנינה. היא הנהנה לה לשלום מיד אחרי שהתיישבה. לפני שפנינה פתחה את הפה, המשיכה הבובה לדבר בקול צייצני. "אני רוזי הנסיכה, ואני רוצה לומר לך שלום! ברוכה הבאה לארמון שלי! יש משהו שאני יכולה לעזור לך? כוס קפה?"
חיוך ראשון עלה על פניה של פנינה. החיוך נדד מהפנים הקטנות של רוזי, בובת התיאטרון, לכיוון פניה הגדולות, האמתיות והמחייכות של שושי המטפלת, שהבובה המעניינת הייתה לבושה על ידה.
"איזה קולות מצחיקים" פנינה צחקה, כמעט. "כן?" שושי שלפה סלסילה מלאה בובות תאטרון מכל הגדלים, הצבעים והמינים. "את יכולה לבחור לך בובה ולהציג איתה, אם את רוצה".
במשך דקה ארוכה ישבה פנינה והסתכלה על רוזי ועל הסלסילה. לאט זזה היד שלה פנימה והיא התחילה לנבור.
"הבובה הזו הכי יפה!" היא הכריזה, והצביעה על רוזי הנסיכה. "אני רוצה רק אותה".
"יש לך טעם טוב". שושי קילפה את הבובה מידה והעבירה אותה לפנינה. "לעצמי, אני רוצה את הבובה הכי מכוערת והכי רעה. רוצה לעזור לי לבחור?"
"הבובה הכי רעה? אההממ…
אין בעיה" הראש של פנינה שקע אל תוך הסלסילה. היא נברה ונברה. "הנה" היא סימנה ביד רועדת על בובת אריה בגווני חום אפור. "אני לא מעזה לגעת בדבר הזה".
"זה באמת דבר מפחיד" שושי הוציאה את בובת האריה והלבישה אותה על ידה. פנינה הסיטה את הכסא אחורה והפנים שלה היו חוורות.
"אני רואה שהאריה הזה עושה לך לא נעים, הנסיכה רוזי" שושי אמרה לה. פנינה הנהנה, הכסא שלה עדיין מרוחק. גם רוזי הנסיכה הנהנה מכל הלב. שושי עוותה את הקול שלה. "שלום נסיכה רוזי, אני ארי האריה. אני רואה שממש לא נעים לך לראות אותי. אני מפריע לך? את רוצה שאני ארד מהשולחן?"
"תעני לי. תדברי, תדברי, אני לא אעשה לך כלום!" הבטיחה שושי בקולו של האריה.
פנינה דיקקה את הקול שלה, הקול שלה רעד אפילו שהיא ניסתה להיכנס לדמות של רוזי הנסיכה.
הקול הדקיק והרועד שלה התרומם לצעקה. "תלך מכאן! אריה רע! אריה רשע!!! למה אתה מגיע לכאן! גם אתמול באת למיטה שלי בלילה, והפחדת אותי! לא עשיתי לך שום דבר רע!"
זו הייתה צעקה – צעקה. היא באה מתוך הבטן של פנינה. ובלי הודעה מוקדמת, פנינה הקיאה בכי ארוך ארוך, שהיה כלוא בפנים שבועות ארוכים.
בובת האריה זזה על היד של שושי בחוסר נוחות.
"אני כל כך מצטער" הקול המעוות של שושי התפורר בצער, אחרי ששכך הבכי. "כל כך לא רציתי לצער אותך… פנינה. כולם יודעים שאת ילדה נפלאה! לא רציתי להפחיד אותך! זה לא מגיע לך!"
"אז למה אתה עושה את זה?" יד שמאל של פנינה ניגבה את הדמעות של הנסיכה רוזי, בטעות. למרות שעיניים רטובות, היו דווקא לפנינה.
בשבוע הבא תבוא פנינה שוב. היא תמשיך לדבר אל האריה ואולי האריה גם יענה לה.
כבר היום היא מרגישה טוב יותר. כבר הלילה, תהיה השינה שלה רגועה יותר, בעזרת השם.
פנינה היא ילדה טובה מבית רגיל, לאיש לא ידוע על טראומה יוצאת דופן שהציפה את לילותיה בביעותים והפכה את ימיה למתוחים ולא נעימים. הטיפול בפסיכודרמה מסייע לפנינה לבדל את הפחדים מתוכה, לשוחח איתם מבחוץ עד שהם יתכווצו ויפסיקו להפריע לה את מהלך החיים התקין.