שלום עלקי. יפה שהכנסת אותי לביתך סתם כך, בשעה שגרתית של אחר צהריים. אני נוטה לקשר אותך עם מרגלית, משום מה. האם היא נמצאת כאן, היכנשהו מאחורינו? האם מרגלית היא בעצם את?
נראה שכן, במידה מסוימת בוודאי. אבל היא הרבה יותר רגועה ממני, הרבה יותר סבלנית, הרבה יותר ערכית ואנושית ממני.
די עם הענווה. קצת קשה לי להאמין שדמויות צומחות על עצים… ההגיון לוחש לי שהיא שואבת את תעצומותיה דווקא ממך.
אולי זו אני ששואבת תעצומות ממנה… היא הפכה בעיני למן דמות הירואית נעימה ובוחרת בטוב. יש לה אמונה בעצמה ובצדקת דרכה, וכנות פנימית עצמתית מאד. הכנות שלה כובשת אותי, והאמונה שלה מחזקת גם אותי, מפעם לפעם.
אז ודאי התכונות האלה היו ונמצאות בך, במידה כזו או אחרת… בכל קרה, רציתי להתייעץ איתך על הסבת מקצוע. את יודעת אולי אם פנויה משרה לטשארני? מתחשק לי לפעמים לעשות את זה גם, לצאת קצת בערבים, להתאוורר, לפגוש נשים ולהרוויח תוספת על הדרך… את יכולה לשאול אותה?
טשארני היא דמות שלא באמת קיימת, והיא מוכרת לי, בדיוק כמו שהיא מוכרת לך… איך אברר אצלה דברים כשאינני יודעת היכן היא גרה, אם בכלל?
אה… היא בדויה לגמרי? חבל… חשבתי שהיא כן נשענת על דמות כל שהיא מהמציאות, ואולי תוכל לעזור לי עם הסבת מקצוע. במחשבה שניה, אולי מרגלית תוכל לעזור לי, אמרת שהיא מסתובבת היכנשהו אצלך בבית… את יכולה לשאול אותה, איפה קונים יישוב הדעת, ומנוחת הנפש?
אני יכולה לנחש מה היא הייתה עונה לך: מנוחת הנפש לא קונים במכולת ולא בירקן. זו מתנה שנרכשת אחרי עמל ויזע, עבודת חיים על אמונה, בטחון וכנות פנימית.
אשמח אם תוכלי לפרט לי.
כנות פנימית מפגישה אותך עם המצפון הפנימי שלך, עם הרצונות הכנים הכי פנימיים שלך, ומלמדת אותך להתעלם, לאט ובטוח, מהשלטון של המה יגידו. אנשים חוששים להיות כנים עם עצמם ולבדוק מה מתאים להם. האם הם מוכנים לצאת למסע החוצה מן המקובלות שכובלת אותם. הם פוחדים להודות בכלל שהמקובלות חונקת אותם.
את כל כך צודקת! היה שווה לבוא לכאן ולדבר! תודה על האירוח הנעים, התאווררתי ושאבתי כוח. אקח אותם הלאה להמשך הדרך.
