דמויות רבות מסתובבות סביבך, אמא, ומשפיעות על חייך. הן היו רוצות, הדמויות, לראותך מתחפשת למשהו אחר, מיוחד יותר מ"סתם אמא".
לראות אותך גברת משנה את האדרת, משילה מעל נעלייך את נעלי הספונז'ה ונכנסת לנעליים קצת אחרות.
הילדים מבקשים:
אם אתם שואלים אותנו, אנחנו רוצים שאמא תתחפש לדוכן ממתקים. לא דוכן, חנות ממש, עם מדפים גדושים מלמעלה עד למטה בלקלוקים ושוקולדים וסוכריות ג'לי וופלים מצופים וקרמבואים, ואם אפשר גם ארטיקים טובים.
ואף פעם הוא לא יגיד לנו, דוכן הממתקים המחופש, 'מה יהיה עם השיניים' ו'קר מידי בשביל ארטיק' ו'תפסיקו להכניס זבל מתוק אל תוך הגוף שלכם'.
ההגיג שלנו:
(יכול להיות שהם סובלים מאטימות לב, הילדים האלה? הם לא רואים כמה את משקיעה בארוחות הצהריים שלהם, וכמה קשה לך ללכת איתם לרופאי השיניים? מצד שני, הבקשה הזו מגלמת את החלק היפה של החיים, ביננו, כולנו מתגעגעים לילדות היפה והחלקה הזו, שבה חוץ מממתקים שווים לא היה לנו בעולמנו כלום).
הילדים אומרים:
אם פעם אחת תעשי לנו ניסוי כזה, אמא, ותתני לנו ממתקים בלי הגבלה, יכול להיות שנתחיל להתגעגע להגבלות שלך? אולי אפילו נרצה ארוחת צהריים חמה? גם אם זה יקרה, לעולם לא נגיד את זה, כי אנחנו בסך הכל ילדים.
השוויגער מתערבת:
הכי טוב היה אם כלתי היתה מתחפשת לכבשה, כזו עם עיניים כחולות ופעמון מתנדנד על צווארה. טוב, אני לא מתכוונת לכבשה ההיא חסרת הדעת, אבל שתהיה קצת יותר רכה, קצת פחות דעתנית. שתזכור שמוישי שלי הוא הרועה שלה והמלך, שתלך אחריו בעיניים עצומות, שלא תשכח איזה "שפיץ" של העיר היא לקחה לה לפני עשרים שנה ותכבד אותו בהתאם.
ההגיג שלנו:
(יכול להיות שהשוויגר הזו סובלת מקוצר ראיה? כי אם כן שתרוץ לעשות משקפיים. איך זה שמהכלה שלה היא דורשת להתחפש לכבשה ולנהות אחרי הבעל המסור שלהן? ואיך זה שאצל הבנות הדרישה היא הפוכה? אולי ההיפך, הייתה רוצה לראות את החתנים שלה כבשות.
העצה שלנו: שתרוץ לקנות משקפיים, או שתקנה משקפי תלת מימד כדי לראות שלכל מטבע יש שני צדדים).
השוויגער מסכמת: מה שאומר, הרי ממילא לא יהיה טוב. אצל הכלה הזו בפרט ואצל כל הכלות בכלל. עדיף לשתוק ודי.
לכן אני שותקת היום, ותמיד. זה המוטו שלי.
השכנות היו רוצות:
הכי טוב היה לו היית מתחפשת לבעלת מכולת, עם קסקט משובץ על הראש ועפרון מעל האוזן. ככה לא נצטרך לעצור באמצע אפיית עוגה או בישול החצילים ולרוץ למכולת.
אבל שהמכולת הזו תהיה חינמית, ובעל המכולת יאמר לנו בחיוך נדיב, בכל פעם מחדש: אין צורך להחזיר, הרי אנחנו שכנים!
ההגיג שלנו
(יכול להיות שיש להן בעיה ארגונית לשכנות הללו? שהן לא טורחות לבדוק מה יש או אין בארון, לפני שהן ניגשות למשימה קולינרית?
אולי ההבנה הכלכלית שלהן לוקה בחסר? אחרת תסבירו לנו, איך הן מציעות עסקי חליפין לא הגיוניות בכלל: איך הן מציעות להחליף חמשה טיטולי האגיס בשלש בצל קטן? הרי ההבדל זועק לשמיים!
אחרי ככלות הכל אפשר להבין אותן, את השכנות, קשה מאד לרוץ למכולת ולסחוב את הסלים במעלה המדרגות, קשה מאד גם לשלם.
אז מה הבעיה בכלל? בואו נדקלם ביחד לצידי הדלת: ברור שאנחנו מוחלות זו לזו, וכי מה, נתחיל לספור גרגרי מלח? הרי פורים ככיפורים, בואו נכריז מחול מחול מחול לכולנו).
התקווה של השכנות:
שהמכולת שלה לא תהיה עלובה, ושיהיה בה הרבה מעבר למוצרי יסוד. שתחזיק את כל סוגי הרטבים והתרכיזים היקרים, הרי אי אפשר לבוא ללוות קוקה קולה ולקבל סופר דרינק!
ההורים של אימא היו שמחים אילו:
היינו שמחים אילו הבת שלנו שהיום היא כבר אימא, היתה מתחפשת למאושרת. לאחת שטוב לה וכיף לה. עשרים שנה גידלנו אותה, ואם נסתכל אחורה נגיע למסקנה שכל השנים האלה היו רצף של קושי וסבל.
כשהייתה תינוקת היא לא גמרה לבכות, והבטיחה לנו שהמוח שלה מתפתח בינתיים. היא נשארה בכיינית גם בגיל האמצעי. אחר כך גיל ההתבגרות, מה היא עשתה לנו… עכשיו, כשסוף סוף בנתה לה בית משל עצמה, שתתחפש בבקשה למאושרת.
ההגיג שלנו:
(למה רק על המינוס בבנק, על המריבות של הילדים ועל הלילות הלבנים, ההורים שומעים מילדיהם הנשואים? אולי מגיע להם לשמוע גם על האושר ועל הנחת, על המשכורת שהוגדלה ועל התבשיל שהצליח?).
ההורים מסכמים:
ככה הם החיים, כולנו רגילים לקטר ולהסתכל על החלק השחור. אולי אם נקשיב לה ונכיל אותה, היא תתחיל להתמקד גם בחלקים הטובים?
ואחרון חביב – הבעל רוצה:
שתתחפשי לטבחית הונגריה, עם טורבן ירקרק חמש קומות על הראש וסינר מלא מלמלות. שתעמדי במטבח עם מצקת עץ ותכיני סירי ענק מהבילים, טריים ומגוונים מדי יום.
בצהריים, כשהוא חוזר, יכסה ההבל את משקפיו ועל השולחן תמתין לו צלחת מלאה כל טוב, לצד סכו"ם ומפית בד תואמים.
ההגיג שלנו:
(יכול להיות שהוא רעב, הבעל הזה? אתמול כשהוא עלה במדרגות קרקרה לו הבטן כל הדרך, כשהריח מרק טרי, הוא קיווה בכל מאודו שמקור הריח הוא המטבח שלו. איך הכתה בו האכזבה כאשר לקול שקשוק המפתח, צעקת אליו מחדר הכביסה: מוישה, חזרת??? טוב מאד, תעזור לי כאן בבקשה!
הוא המשיך לחפש, ולא מצא כלום במטבח הקר).
הבעל מסכם:
פורים ככיפורים, וידו פתוחה לקבל שבים. אף פעם לא מאוחר מכדי להבטיח הבטחות ולהתחיל לקיים אותן.