1.
גדלתי בבית טבעוני שכמעט ולא ניגש לקופת החולים, לכל בעיה רפואית יש תרופת סבתא שעוברת מדור לדור ומוכיחה את עצמה יותר מכל תרופה קונבציונלית. אנחנו חסידים של רפואה משלימה לסוגיה וכופרים ממש בכל הכימי והקונבציונלי.
כנ"ל חונכתי גם בעניין החיסונים לילדים. הורי לקחו אותנו לטיפת חלב בצורה דלילה מאד. "כמה שפחות חיסונים, יותר טוב" אמרה לי אמא תמיד. הבנתי שהחיסונים הם בעצם החדרה של נגיף חי או מוחלש אל תוך הגוף הבריא, ויש בהם מן הסיכון.
לאחרונה שמעתי שאי מתן חיסונים מסוכן בהרבה. לאחרונה אני מגיעה עם ילדי לטיפת חלב ומרגישה חצויה מאד. לא רוצה לחסן, ופוחדת לא לחסן. מה הנכון לעשות?
אפרת קוטגרו אחות לבריאות המשפחה בקופת חולים לאומית מודיעין עילית, ואחות בחדר מיון במשך עשור בעבר, מבהירה:
לאחרונה הייתי בכינוס אחיות, המרצה הביא לפנינו את נתוני משרד הבריאות, ואמר בין השאר כי מודיעין עילית נמצאת במקום גבוה מאד בעניין המודעות לבריאות.
בתקופת ההדבקות בחזרת, זו הייתה העיר הכמעט יחידה שלא היו בה כלל אחוזי הדבקות, וזה אמר, שהעיר כולה מחוסנת ברוך ה'. כששמעתי את הציון הזה יישרתי את גבי. הרגשתי שיש לי חלק בהצלחה הזו. (נכון שיש כאן אלפי אנשים כ"י ואלפי סניפי קופות חולים, ואני רק בורג אחד קטן… אבל למי זה משנה? גאה בכם, כי ככה).
אני רוצה להגיד לך, שבמשך העשור שבו עבדתי בחדר מיון בית חולים, לא נתקלתי ולו במקרה אחד של הסתבכות כתוצאה מחיסון. לעומת זאת טיפלתי במקרים קשים מאד שהיו תוצאה של אי התחסנות. ביצעתי החייאה לילדים עם שעלת (מצב שיכול היה להימנע לו היה הילד מתחסן), ועוד מצבים קשים מאד לא עלינו.
באופן אישי אני ממש נלחמת בעד חיסונים עבור התושבים. (נלחמת בנעימות האופיינית לה ובחיוך הכובש, שאי אפשר לעמוד בפניו, ל.פ.) אני "לוכדת" אמהות במסדרון המרפאה וזוכרת להם את כל ה"חורים" בטבלת החיסונים של תינוקותיהן. מתגמשת לפי העניין ומכניסה אותן בין התורים לצורך השלמת חיסונים.
החיסונים הצילו חיי רבבות, הם מצילי חיים. כדאי לך לדעת את זה ובבואך לחסן את ילדייך, לדעת שאת עושה עבורם את ההשתדלות הנכונה והטובה למען בריאותם.
2.
יש לי ב"ה ידי זהב, כל מה שזז הופך אצלי ליצירת אומנות. הבית שלי מלא בקישוטים עבודות יד. אני סורגת, מציירת על קירות, על עלי שלכת, על ביצים, על מטבעות. פה ושם יש לי פרויקטים שמכניסים קצת כסף, אבל בגדול רוב היצירות שלי אינן מתורגמות להכנסה נורמלית משביעת רצון. הבית שלנו הוא עשיר ברוח ולא בגשם… איך אמר לנו פעם מנהל הבנק? זה ידוע, שמאומנות אי אפשר להתפרנס. האם זה נכון? האם יש דרך היום, בעידן היועצים למיניהם, למנף את האומנות לכדי עסק מכניס? אודה על תשובתך.
מיכל רוזנר, מנכ"ל עמותה "יוצרים סביבה", מדריכה מחוזית אמנות משרד החינוך, רכזת מגמה חינוך לאמנות מרצה ומעצבת מוצר מגיבה.
מאוד מבינה את הרגשתך הקשה בייחוד לאור הנסיון שצברת בעיסוק האמנותי, יש לך תחושה כי פרנסה לא תצא לך מזה ואמנים מתים ברעב… אמרות כנף מחלישות ומוסכמות הידועות מראש, יש הרבה. מהם בלבד ניתן להתפרנס… אולם מוטב שנעמיק בדבריו הקדושים של רבינו בחיי חובות הלבבות פרק ג' : "כבר הטביע הקל לה בטבעו אהבה וחיבה. וכן בשאר החיים: ועל הדמיון הזה תמצא מידות בני אדם וגופותם מוכנות לסחורות ולמלאכות. ומי שמוצא במידותיו וטבעו כוסף אל מלאכה מהמלאכות, ויהיה גופו ראוי לה ויוכל לסבול את טרחה, יחזר עליה ישים אותה סיבה להבאת מזונו, ויסבול מותקה ומרירותה, ואל יקוץ כשיימנע ממנו הטרף בקצת העתים, אך יבטח באלוקים שיספיק לו טרפו כל ימי חייו.
יש מובאות רבות על אדם שנטבע בו כשרון מסוים ליצירה או לחכמה מסוימת מותאמת היא בבחינת הכח שהקב"ה טבע בו להמציא פרנסתו.
מיותר לציין כי כשרון אמנותי כלול בזה. לכן אני ממליצה לך להשקיע מאמץ ולדייק עם עצמך מה הכשרון הייחודי האמנותי שבך? מנסיוני הרב והיכרותי במשך השנים עם נשים יוצרות במגוון מדיומים, עיקר הנתון הזה דרוש ליעוץ ומיקוד.
מהו הכשרון הייחודי שלי?
במה אני באמת טובה באמנות?
כי אמנות היא תחום רחב מאוד, אחת חזקה בעיקר ביצירתיות ויש לה רעיונות למכביר לשנייה דווקא, יש ידיים טובות והתמקדות במיומנות. לאחרת הצד החזק הוא דווקא הפעלה אמנותית ויש לה כשרון להדריך אחרים ועל זו הדרך, מכל כשרון כזה ממקדים עסק… לכן אני ממליצה לך מאד, להתייעץ מקצועית עם מישהי מומחית בתחום שתכוון אותך בראש ובראשונה לאיזה כוון להפנות יותר משאבים .
נוסף על כך אני ממליצה לך מאוד בעיקר בתחום החזותי להיחשף ולחשוף את עשייתך הלאה! יש הרבה דרישה ממקומות מגוונים, לעשיה אמנותית חרדית ומותאמת, אך חובה שתהיה חשיפה נכונה לעבודותיך – כי נושאים חזותיים חייבים "לראות בעיניים". לכן העצה שאני יכולה לייעץ לך מעל דפי העיתון היא לחפש את הפלטפורמה המתאימה לך לחשוף עבודות, כגון: תמונות ועשיה שלך ולהנכיח עשיה חזותית – יש פלטפורמה מעולה ומותאמת לנשים חרדיות בשם "יוצרים סביבה" זה איגוד שהקמתי בס"ד כדי למנף ולקדם נשים חרדיות העוסקות בתחום האמנות. אין יום!!! שאינני מקבלת בו פניות מסוחרי אמנות, רכזות תכניות ועוד ועוד, לשילוב עשיה של אמנות חרדית מקצועית. ממליצה לך באופן אישי להיות שותפה במיזם המבורך הזה.
נוסף על כך כדאי לך מאד לתעד (לצלם, להסריט) עשיה אמנותית שלך בפרויקטים בהם כן השתתפת כפי שציינת, ובכך ליצור לעצמך תיק עבודות משמעותי ומייחד אותך.
לסיכום המלצתי לך, לפנות ליעוץ עסקי המתמחה בתחום האמנות. מנסיון אמניות רבות שהתכווננו על ידי לווי יעוץ מקצועי הגיעו להצלחה רבה בתחומן. ובנוסף, ממליצה לך להשתתף ביוזמה של איגוד אמניות חרדיות כי כשעובדים יחד, תמיד הכל קל יותר.
3.
יש לי ילד בן חמש והוא קצת ירוד. חיוור ועייף רוב הזמן. אני יודעת שהתזונה שלו קשורה לזה מאד, כי המזון הוא כמו דלק למכונית, אם תמלאו אותה במי ביוב היא לא תסע…
הילד הזה לא אוכל כלום חוץ ממתקים וכשאין ממתקים הוא פשוט לא אוכל. אני מנסה להרגיל אותו לטעם הפירות והירקות, גם לפירות החורף וגם לפירות הקיץ ואין על מה לדבר. ניסיתי במבצעים, ניסיתי לגלף לו פרות וירקות בכל מיני צורות קורצות ומגרות, ניסיתי לעשות לו פרצופי ירקות על הסנדוויץ' וכלום לא עוזר.
מבדיקות דם שערכנו לו, הברזל קצת נמוך. אבל הוא לא מסכים להכניס לפה טיפות ברזל. גם כאן ניסינו מבצעים ותגמולים, כלום לא עוזר.
אביגיל מרדכי אחות בריאות המשפחה בקופת חולים כללית מודיעין עילית, ואם מנוסה, מגיבה:
אכן, נסיון לא קל. כמו שאמרת, האוכל הוא המניע של הגוף, וככל שהילד יכניס לגופו מאכלים בריאים יותר, נשיג חיים טובים יותר בעזרת השם. התזונה קשורה במישרין לכוחותיו של הילד, לרמתו השכלית ולמצב רוחו (זה לא סוד שויטמין בי 12 הוא ויטמין חשוב למערכת העצבים, וברזל קשורה מאד לרמת המשכל).
עוד אנו יודעים, שילדים רבים כל כך המאובחנים בבעיית קשב וריכוז לא נולדו 'על ריק', יש קשר ישיר בין איכות התזונה של ימינו לבין רמת הקשב (מובן שיש גורמים נוספים). בעיה נוספת שאיתה אנו מתמודדים בדור השפע הוא גרגרנות יתר או סרבנות אכילה. הורים רבים ניצבים מול ילד שמראה סימני חולשה והוא מסרב בכל תוקף לטעום פרי, ירק ואף תוסף תזונה שהוא כל כך זקוק לו. איזה חוסר אונים, מה עושים?
ובכן, יש כאן סוגיה בריאותית ולא פחות מכך גם סוגיה חינוכית.
ילד לא אוכל רק מה שבא לו ומה שטעים לו. אנחנו ההורים הם אלו שעורכים את הקניות בבית ומחליטים מה יהיה בארון ומה יישאר בחנות הסופר. וכשהילד רעב ואנחנו לא מתפתים לתת לו ביסקוויט או בייגלה או חבילת ביסלי כי הוא מסכן ורעב ולא אכל כלום, לפחות שיכניס איזו פחמימה לפה… אנחנו עוזרים לו לבחור בטוב, להתקרב לצלחת שלו ולנסות לטעום.
חשוב גם שכהורים נבחן את עצמנו אם אנו מהווים דוגמא אישית בתחום האכילה. (אני זוכרת איך סבתא שלי, בזמנים שהייתה שומרת על דיאטות עשבים משונות, אכלה את העשבים שלה בכזה תאבון, שכולנו התגרינו…).
אם נארגן בבית נוף בריא, ואם יהיו בו סדרי אכילה בריאים ונכונים, זה מה שהילד יראה ומזה הוא יטעם. ממליצה בחום לכל אם לשבת על התפריט היומי ולבדוק שהוא אכן מאוזן. אנחנו לא רודפים אחרי הילד ולא מכרכרים סביבו, אלא רק מארגנים לו נוף בריא, כשהוא יהיה רעב הוא יבוא ויאכל ויראה כי טוב.
לצד כל המאמצים הנ"ל יש ילדים שעדיין נרתעים מאכילת פרות וירקות בגלל המרקם שלהם. אפשר לנסות לטחון להם מרק או לפתן אבל עדיין הם לא יקבלו את כל המרכיבים שהם צריכים. אישית, כאם מצאתי לכך פתרון נפלא: זה מוצר שקיים כבר שלושים שנה בשוק העולם (ובארץ חמש שנים). זהו מזון מרוכז משלים, אבקה ארוזה בקפסולות המכילה 30 סוגים של פירות וירקות ופירות יער, איכות מדהימה, לא מרוססת ונקטפת בזמן הבשלות. יש לי ילדה בת 14 שצורכת את המוצר ונהנית משפע שלא היה מגיע אליה גם אם מאד הייתה רוצה, והתוצאות בכל התחומים הן מדהימות.