גיל הינקות \ ל.פוטש

(*הרבה מעבר למתיקות)

"יו איך הוא מתוק!" את מתלהבת מיצור זערורון שמתכרבל בידי, מותח את זרועותיו הקטנות. "כל העולם לפניו, אין לו שום דאגות. לראות אותו ולהתמלא בשלווה".

אני מהנהנת ומחזירה לך חיוך עייף. לא אספר לך על התנועות המתוקות שלו שאינן סימטריות בכלל, על השלווה שרחקה ממנו וממני בלילות הלבנים, ולגבי הדאגות שלו?

אם אשאל אותו, אולי הוא יטען דווקא אחרת.

גיל הינקות כבסיס לכל החיים * על צעד ועוד צעד שמובילים אל היעד * על תקשורת נכונה עם תינוקות * על יכולות למידה, גדילה והתפתחות, * על נורות אדומות שאמורות להתעורר * על טווח הנורמה ועל חריגות ממנה * על דרכים פשוטות לעזרה.

אמרנו תינוקות, אמרנו אוניברסיטה.

כולנו היינו פעם תינוקות

כל מבוגר מביננו, היה פעם תינוק זערורי.

"החיים שלנו הם כמו פירמידה" אומרת מלכי כהן, מטפלת בתרפיית 3 המימדים במודיעין עילית. "כאשר השורות הראשונות של הפירמידה בנויות היטב, הן מהוות בסיס מושלם לקומות שנבנות מעליו.

כולנו היינו פעם תינוקות, וכולנו שכחנו את עצמנו בגיל הזה", היא מציינת, "אולם התת מודע שלנו, זוכר גם זוכר את התקופה הזו, והיא משמעותית לו מאד.

הגיעה אלי נערה לטיפול (הפרטים שונו), היו לה בעיות התנהגותיות קשות, היא נלחמה על כל דבר, וחוותה תחושת השרדות יומיומית. בדיקה בתת המודע שלה גילה, כי בגיל חודש וחצי היא חוותה נטישה מצערת.

בסיעתא דשמיא ומבלי להאשים איש, נטרלתי את התחושה הזו שהתיישבה לה בזכרון של הגוף, והנערה החלה להרגיש טוב יותר, לאט ובטוח השתנתה גם יכולת הבחירה המודעת שלה, היא חוותה מעין "שיפוץ" של זכרונות העבר, והתמלאה בכוח מחודש לצעוד הלאה ולגדול".

אכן, גיל הינקות מהווה בסיס איתן לכל החיים. מלכי כהן מעדיפה לדבר על הצד החיובי של המטבע: "כאשר מגיע אלי לטיפול ילד ששנות חייו הראשונות היו יציבות, שהוא חווה בהן בית יציב עם חום ואהבה ומילים טובות, קל לו הרבה יותר לצאת ממצבים לא נעימים.

אצל ילדים כאלה, הטיפולים יעילים פי כמה וכמה, ותוך מספר פגישות אנחנו מגיעים אל המטרה, בסיעתא דשמיא.

מנחם היה בן חצי שנה, כשאביו שכח אותו ברכב. (הוא גם שכח לסגור את החלון, וזה מה שהציל את חייו) כאשר שב אביו בצהריים, מבוהל, וגילה את התינוק ישן לו בסלקל שינה מקרטעת, כולם הודו לה' על הנס הגדול, על נתיב האוויר שהציל את חייו.

איש לא קישר את התקלה המצערת עם האילמות הסלקטיבית שאפפה את מנחם בגיל מאוחר יותר…

הילד שכח מהסיפור, אולם התת מודע לא שכח.

ונעבור להתפתחות המודעת.

הוא עוד לא יודע לדבר, הקשיבי לו!

(התינוק לא עושה לך 'דווקא'!)

אפרת בת החודשיים הייתה תינוקת רגועה בדרך כלל. דרשה את מזונה בכל שלש שעות פלוס מינוס, ובשאר הזמן קצת ישנה, קצת התבוננה וקצת ספרה את אצבעותיה.

באותו יום לא הפסיקה אפרת לבכות. היא בכתה על הידיים של אמא, יללה בסלקל והתייפחה בעגלה. "אלו גזים" הרגיעה הסבתא. "שיניים מוקדמות" הרגיעה השכנה. אחרי עשר שעות רצופות של בכי, רגע לפני שהזמינה תור לרופא הילדים, החליטה האם הצעירה ואובדת העצות, להפשיט לה את הבגדים. היה זה בעיצומו של החורף, ואפרת הייתה עטופה בשיטת הבצל.

היא התחילה לקלף: בייביגרו, גולף, גופיה, מכנסון. התינוקת לא הפסיקה לצרוח. כשהורד המכנסון גילתה האם הצעירה משהו חשוד בבוהן הקטנה. היא הייתה אדומה ונפוחה. אחר הסתכלות מאומצת הבינה את הטריגר: זו הייתה שערה, בלונדינית דווקא, שהתלפפה סביב הבוהן וכמעט חנקה אותה.

בעדינות, עם פינצטה, הצליחה לשחרר את השערה, והבכי הממושך נרגע בבת אחת.

אצל צילי היה סיפור דומה: אחרי יום שלם של בכי, החליטה האם להפשיט לה את הבגדים, אחר שהורידה את הגופייה, התגלה הממצא: קוביה תמימה של לגו נתקעה שם מתחת לגופייה במיקום רגיש בעורף. הראש הקטן הסתובב והעורף השתפשף והתגרה שוב ושוב.

הוצאת הממצא הקטן והבלתי צפוי הזה, החזירה לקטנה את השלווה. היא נרדמה מיד, מותשת וקטועת נשימה.

ואחר כך אומרים, שלקטנים האלה אין צרות…

"תינוקות בגיל הינקות אינם יודעים לדבר" אומרת יעל, אם לשבע. "ובכל זאת כהורים, יש לנו יכולת להאזין להם: תינוק מטבע ברייתו אינו אמור להיות בכיין. כאשר הוא בוכה משהו מציק לו.

כאמא, את מכירה את התינוק שלך הכי בעולם. אם הוא בוכה היום יותר מתמיד, שימי לב מה הוא מנסה לאותת לך. אם חום גופו תקין, הוא שבע ונקי, תמיד כדאי להפשיט אותו ולראות מה קורה.

עוד סיבה לבכי

שימי בן ארבעת החודשים אינו רגוע. יש לו תלונות בשפה משלו… על הבטן כואב לו, על הגב מייסר לו, בידיים הוא גם לא לגמרי מרוצה. הרופא אמר שהכל בסדר, האחות בטיפת חלב הרגיעה: "ככה זה אמאלה, תינוקות בוכים לפעמים…". ואת אמא'לה, אינך מצליחה להרגע, כל עוד התינוק לא עושה זאת.

מיכל בר נס, פיזיותרפיסטית נוירו מוטורית, המתמחה בגיל הרך, אומרת: יתכן שבכיו של הילד נובע מקושי מוטורי. קשה לו להרים את הראש ולנוע, וכך הסקרנות הטבעית והבריאה שלו חנוקה בפנים. היא לא באה על סיפוקה. זה מתסכל!

אם מלבד הבכי, קשה לתינוק להרים את הראש, או שהוא מרים אותו בנטיה לצד אחד בלבד, ברור שקיים קושי מוטורי וטיפולי פיזיותרפיה עשויים לעזור לו ולהקל בצורה משמעותית.

כאמהות, עלינו להקשיב לאינטואיציה הפנימית ולפעול בהתאם, ולא להסתמך על תשובות מרגיעות שלא תמיד הן רלוונטיות.

בבית הספר של החיים

"הילד זקוק למגע בלתי אמצעי עם העולם כדי ללמוד אותו ולהתנסות בו", מציינת מיכל בר נס. "אולם חשוב לעשות זאת בהדרגה.

הסביבה הטבעית הראשונית של הילד היא העריסה שלו, חשוב להגדיל את מרחב המחייה הזה לאט ובטוח: להגדיר לו משטח תחום למשחקים. על המשטח הזה ללכת ולהתרחב עם הגדילה.

לכל תינוק באשר הוא, כאמור, רצון טבעי לזוז ולנוע, לפתוח ולגעת בכל דבר. הנטיה הזו מעידה על התפתחות תקנית ובריאה. כאשר משהו 'חורק' בהתנהלות הזו, עלינו לבדוק אם קיים משהו ספציפי שמפריע לו: יכול להיות שהבגד קטן לו ולוחץ עליו, יכול להיות שהסביבה שלו קטנה מדי, או שאין לו מספיק אלמנטים מגרי סקרנות.

כאשר נוצר פער בהתפתחות של הילד, לעתים זו תוצאה של חוסר התנסות, ולעתים זהו קושי אמתי. (ילד שישב כל השעות כשהוא קשור בעגלתו או בסל קל, לדוגמא, מעולם לא ניסה להתהפך ולזחול. פלא שהוא לא רכש את המיומנויות האלה?).

סבתא: "למה לרוץ איתו מיד לפיזיותרפיה? גם דוד לייזר התקשה להרים את הראש, והיום, תראי איזה יופי של מרצה צמח ממנו! דברים עוברים ומסתדרים מעצמם, הזמן הוא הרופא הטוב ביותר!".

מיכל בר נס: כהורים, אנו משקיעים בילדים בלי סוף, ולא רק בעניינים הקשורים לחיים או למוות, אלא גם במוצרים שיגדילו את ההנאה של הילדים ואת איכות החיים. חדרי ילדים מושקעים (דוד לייזר יכול היה רק לחלום על זה). משחקים יקרים, פליימוביל. דברים רבים שאפשר לחיות בלעדיהם. כאן, מדובר בהשקעה שיש לה השלכות לטווח הרחוק ולשיפור וודאי של איכות החיים. ברור שזו השקעה משתלמת ביותר.

לעולם לא נוכל לדעת, אלו השלכות תהיינה בעתיד מטיפולי פיזיותרפיה בהווה.

אם על ידי העזרה שהתינוק יקבל עכשיו, נוכל לגרום לו בעתיד לשבת ביתר נינוחות וממילא ללמוד טוב יותר, להיות מאורגן ומסודר יותר, להצליח יותר במשחקי חצר, בקפיצה בחבל. זו מתנה עצומה שאנו יכולים להעניק לילדינו.

בקליניקה שלי, אני פוגשת ילדים רבים שגדלו עם בעיות מוטוריות, שיכולות היו להפתר בגיל רך מאד, ולחסוך הרבה כאב ועגמת נפש:

שרי בת השבע, אינה קופצת בחבל ונמנעת ממשחקים הדורשים מוטוריקה גסה. במסיבת הסידור קשה לה להשתתף, התנועות יוצאות לה גסות ולא מתואמות על המקהלה. תקופה שאמורה הייתה להיות נעימה וכיפיית, הפכה לה לעינוי.

ציפי מכתה ז', הייתה איטית ומפוזרת בצורה כרונית. האותיות יצאו לה עקומות ובלתי קריאות. המורה הפנתה אותה אלי. אחר חודשיים של טיפול חד שבועי, הילדה מצליחה פתאום לאפות עוגה בלי לכסות את כל השיש בעיסה דביקה. וזו רק דוגמא לשינוי גדול שנוצר בה, ברוך ה'.

בת שבע מגן חובה, היא המופרעת הקלאסית של הכתה. לאחרונה הפנתה הגננת את ההורים לאבחון קשב וריכוז. כאשר פנתה אלי, אבחנתי שיש לה בעיית אסימטריה שמקשה עליה לשבת באופן רצוף. לאחר טיפול פזיותרפי הילדה השתפרה ובעיית הריכוז שלה נעלמה כלא הייתה.

הזמן הוא הרופא הטוב ביותר, האמנם?!

כאשר ילד גדל, הוא מתפתח באותם הרגלים תנועתיים והם מלווים אותם שלב אחר שלב.

אם היה קשה לאפרת להרים את הראש בגיל הינקות, וזה התבטא בצורת השכיבה שלה, הדבר ימצא לו ביטויים אחרים בהמשך החיים, באופנים אחרים. אם זה בצורת ישיבה לא נכונה, הילד חוזר ברוטינה על אותן תנועות.

"זה יעבור לבד" זו אפוא אשליה לא נכונה. (אולי תרוץ טוב לעצלות, ל. פ.)

הנורות האדומות

כאמהות, עלינו לפקוח עין ולשים לב: האם אין חריקות בהתפתחות הבריאה?

מגיל צעיר מאד חשוב שיהיה לתינוק קשר עין, יכולת מעקב אחרי צעצוע, להרים ראש בשכיבה על הבטן ולהפנותו מצד לצד.

בגיל חצי שנה להתהפך מגב לבטן ומבטן לגב, להעביר חפץ מיד ליד להקיש חפץ בחפץ ולהתחיל להתקדם על המשטח.

גיל 6-10 חודשים להתיישב בכוחות עצמו.

בסביבות גיל שנה להיעמד ליד רהיט, לשחרר יד למשחק וללכת סביב הרהיט.

עד גיל שנה וחצי ללכת ללא עזרה חיצונית.

כאמהות, עלינו לשים לב שהילד מבצע את כל הפעולות באופן סימטרי: צד ימין וצד שמאל מבצעים את הפעולה, וכל הגוף פעיל ומתואם על כל חלקיו.

כאשר תינוק הוא פסיבי מדי, העולם החיצוני לא מספיק מסקרן אותו, כאשר הוא 'נתקע' בשלב מסוים של ההתפתחות ואינו ממשיך משם הלאה, כשאין בו מספיק סקרנות לחקור את העולם, כאשר הוא אינו מצליח לצור איתך קשר עין, כאשר השינה שלו חורקת והאכילה אינה כמו שצריך, תמיד מומלץ לגשת למכון להתפתחות הילד.

באופן כללי, ממליצה לאמהות להאזין לאינטואיציה האימהית שלהן: אין אדם בעולם שמכיר את התינוק שלהן לעומק, כפי שהן מכירות. על פי רוב, האבחנות האינטואטיביות של האמהות שפונות אלי, הן נכונות.

אם משהו בהתנהלות הילד חורק לאוזנייך, פני איתו למכון פיזיותרפיה, מהבירור לעולם לא תפסידי.

בקליניקה של אמא

כאמא, אני יכולה לעזור לילד בבית, האם העזרה הזו יכולה להיות תחליף לטיפול?

מיכל בר נס: את האמהות היקרות שמגיעות אלי, אני מדריכה ראשית כל לצורת התנהלות יומיומית נכונה. הצורה הזו עשויה לשפר את מצבו של הילד באופן משמעותי: צורת לבישה והפשטה, צורת החתלה, צורת החזקה וכן תרגילים פשוטים שאינם דורשים זמן רב.

במקרים בהם הקושי הוא קל מאד, יתכן והתרגול הזה יספיק. אולם אם הקושי ממשיך לאחר מספר שבועות, יש להוסיף גם טיפולי פיזיותרפיה רציפים.

משחק, זה לא רק משחק ילדים

"למשחקים תפקיד משמעותי בהתפתחות הגיל הרך" מציינת יעל, אם מנוסה, ומפתיעה: "אין צורך לרכוש משחקים יקרים כדי לעזור לתינוקות להתפתח. המשחקים האלה הם נחמדים, משובבי עין ומשמחים בעיקר את… ההורים".

כדי להעשיר את עולמם של הילדים, ניתן לרתום אלמנטים רבים שנמצאים בכל בית:

חבילת טיטולים יכולה לשמש כמדרגת זחילה, חבילות שערמנו זו על זו, יכולות לשמש כמתקן ג'ימבורי. (תוך שמירה מלאה על בטיחות).

קופסאות ריקות של מטרנה עם חפצים בטיחותיים ולא חדים, להכניס ולהוציא אותם.

כלי סכום יכולים לשמש כרעשנים מעולים, בדים במרקמים שונים, כריות, כמעט כל מה שזז…

על המשחקים של הילד להשתכלל ולהתפתח ככל שהזמן חולף.

בכי ממושך, קושי מוטורי, אסימטריה

השתכנעתי שהקושי לא יעבור לו לבד, וכי זה הזמן לטפל. לאן אפנה?

"השוק מוצף במגוון שיטות המציעות עזרה" מונה מיכל בר נס: "הידרותרפיה, אוסטאופתיה, פיזיו תרפיה, ספורט טיפולי, ריפוי בעיסוק.

הפיזיותרפיה ההתפתחותית מתייחסת לפעולות יומיומיות של הילד, המצופות ממנו בהתאם לגיל שלו. המטרות הטיפוליות מכוונות לשם כך באופן יסודי ומדוייק. כמו כן, הטיפול מניח דגש מיוחד על איכות התפקוד לשיפור איכות החיים. לא רק מה הילד עושה, אלא איך הוא מבצע את הפעולה.

לצמצם פערים

כאשר מתגלה פער התפתחותי אצל ילד והם פונים אלי", מספרת מיכל בר נס, "אני ניגשת לטיפול עם חזון: החזון שלי להוציא מכל ילד את המקסימום הספציפי לו. אומרת לאמהות לא להתייאש, גם התקדמות בצעד אחד, היא התקדמות ענקית לאיכות החיים של הילד.

ילד עם קושי בהליכה, אפשר לעזור לו שיצלע פחות. קושי בישיבה – שישב נכון יותר, ובמילא יהיה לו קל יותר להניע את ידיו ולשחק איתן. מכל מקום אפשר להתקדם למקום גבוה יותר, ואין קושי שאי אפשר לשפר בסיעתא דשמיא.

שרי הגיעה אלי בגיל שנה. ילדה חכמה ומבינה, אך עם תפקוד מוטורי תואם גיל חודשיים. מצב זה הפך אותה לתינוקת קשה, סרבנית ומרבה לבכות. גם מצבה הכללי היה ירוד. בעיות אכילה שהובילו לתת משקל, בעיות נשימה שגרמו לברונכיט שלא עוזבת, והכואב מכולם – עיכוב התפתחותי חמור.

שרי היתה לאחר אבחון טורטיקוליס וטיפולים מתישים מטעם קופת החולים שלה, אליה הגיעה בגיל 4 חודשים. ההורים המסורים ביצעו אחר כל ההוראות בדייקנות מרובה, וראו אפס תוצאות.

אבחון קצר העלה דיאגנוזה שונה לחלוטין. שרי התגלתה כסובלת מהיפוטוניה כללית בעיקר בשרירי הבטן, עם השלכה לשאר חלקי הגוף

בטיפול הראשון האם עיגלה עיניים בהשתאות. היא היתה רגילה לבכיות נוראיות של התינוקת הסובלת, ואילו כאן היא חייכה ושיתפה פעולה באופן מלא!

לאחר 4-5 טיפולים יכולנו לחוש בשינוי משמעותי ברוגע הכללי של הפעוטה, וכן בתפקוד היומיומי. היא החלה להתנועע, לאכול מוצקים ולעלות במשקל. עם הזמן היא החלה לזחול ותוך שנה היא הדביקה את הפער ההתפתחותי שצברה, ותוך תקופה קצרה נוספת הפכה לילדה פעילה, חייכנית ומרוצה, שלא ניתן לראות עליה כלל את התפתחותה הלקויה בראשית חייה.

נחוץ, קריטי, מיותר

מכיל בר נס, פיזיותרפיסטית נוירו התפתחותית המתמחה בגיל הרך.

נחוץ לגיל הרך:

הרבי ללטף את הילד, לנשק אותו, לחבק ולהעניק לו תחושה רכה ונעימה, הדבר יחזק את בטחונו ואת תחושת היציבות שלו, ויעצים את הקשר הבריא ביניכם.

קריטי:

לעקוב אחריו ולאבחן נורות מהבהבות: תנועה נכונה, אקטביות, שמחת חיים, תזונה, ואבני דרך התפתחותיים.

מיותר:

'לתפוס אותו קצר'. תנועות חדות ומהירות וחסרות סבלנות, לא יקדמו אותך לשום מקום ולא יחסכו מזמנך. התרגלי להתנהל עם תינוקך בנחת וברכות, שניכם תיהנו מכך מאד, ותרוויחו בגדול.

חינוך לגבולות ולהרגלים נכונים

"בגיל הזה הילד אינו מבין דיבורים, הוא מבין מעשים" אומרת מלכי כהן, מטפלת רגשית. "אם איני רוצה שהוא יקפוץ על הספה, אקח אותו בידיי וארחיק אותו משם. כך הוא יבין שהמילה 'לא', פירושה הרחקה. בדיוק כשם שהוא יבין, שהמילה 'כן' היא חיובית, טובה ומחבקת.

קרבי אלייך את הילד ודברי איתו ברור. אל ילד מתחת לגיל 2 מדברים ממרחק פחות ממטר, אם לא כן, הוא לא יבין שאת מכוונת את הדברים אליו.

"הגיל הזה הוא נפלא, כל השערים פתוחים בפני התינוק" אומרת מיכל בר נס. "לגבי הקניית הרגלים טובים לילד, קל בהרבה להכניס אותו אל ההרגלים הנכונים, מאשר לנסות לשלוף אותו מההרגלים הלא נכונים.

מדובר בהרגלי ישיבה נכונה, שימוש נכון באיברים, וגם בהרגלי התנהגות.