הפוך בה והפוך בה דכולה בה

הגאון מוילנא זצ"ל אמר, שכל מה שמתרחש בעולם, כל שהיה הווה ויהיה, נמצא צפון בתורה.

איך הכל טמון בטקסט של 5 ספרי תורה? מה פשר דילוגי האותיות?

התורה שלנו – אין לה אח ורע!

חכמי המדע בעולם כולו מודים שאין אח ורע לספר התורה, שמכיל בתוכו מראש כל מה שיקרה בכל זמן בעולם כולו.

מאמינים בני מאמינים אנו ואיננו זקוקים להוכחות, אולם עולם קירוב הרחוקים כבר זכה לקרב לא מעט נפשות תוהות, שעצרו והביטו בהתרגשות מול הרמזים הצפונים בתורה וגם מלאך רע, בעל כרחו, יענה אמן:

כי אין שום סבירות סטטיסטית שמאורעות אלו יימצאו בתורה במקרה. אין זה כי אם יוצר התורה יצר את העולם ואותנו, ידע מראש כל שיתרחש ושתל אותם מראש בין אותיות התורה הקדושה.

ה'אבא' של שיטת דילוגי האותיות בתורה

לרובנו מוכר הרב ווייסמנדל זצ"ל מספרו 'קראתי ואין עונה' שבו מובעת זעקתו לעזרה כשאחיו היהודים הובלו כצאן לטבח.

גאון בתורה היה הרב וייסמנדל, ובזמן מוראות השואה, כאשר כאב ושכול זעקו מסוף העולם ועד סופו והדם ביעבע על הארץ, השתעשע בתורה ואותיותיה מילאו כל תא ותא במוחו.

לולא תורתך שעשועי, אז אבדתי…

כיום, כאשר תוכנות מחשב מחשבות במהירות את הצפנים הטמונים בתורה, קשה להאמין איך הצליח הגאון הרב ווייסמנדל, בתנאים לא תנאים, בהיותו חבוי בבונקר בברטיסלבה ובטלטולי דרכים תוך רעב ותנאי מחיה בלתי מספקים, לחשב חשבונות עצומים כאלה ולהגיע לצפנים גאוניים, כאשר האמצעי היחיד שעמד ברשותו היה חומש קטן, עפרון ומוח יהודי.

לאחר פטירתו של אביו, בעת שישב עליו שבעה, ראה הרב וייסמנדל בכתובים שסגולה לעליית נשמה היא לספור אותיות של ספר תורה, התחיל לראשונה את עיסוקו בספירת אותיות התורה, התבוננות בסדרן ואופן הופעתן, וכל זאת בתוך החומש היחיד שהיה עמו במסתור. הרב וייסמנדל התמיד בחישוביו המסובכים של פסוקים ואותיות, והפעים את החבורה לצדו.

הוא זה שפיתח כאמור את השיטה המכונה כיום "שיטת הדילוגים בתורה", לפיה ניתן להרכיב מילים ומשפטים שלמים. הוא ספר מילים ברווחים קבועים: לדוגמה מרווחים של 49 אותיות, צירף את האות ה־50, ושוב ספר 49 והגיע לאות ה50 ושוב. כל אות חמישים הוא חיבר זו לזו והתוצאות היו מילים בעלות משמעות. בדרך הזו הוא מצא רמזים וגילויים רבים ומופלאים על התרחשויות שונות בעולמנו.

את גילוייו השונים כתב בשולי דפי החומש היחיד שהיה ברשותו. דפי נייר אחרים שהיו עמו מולאו גם הם כולם בכתב ידו.

שיטת דילוגי האותיות התפתחה לאחר מכן, ועידן המחשבים בימינו, הקפיץ את העיסוק בשיטה, שִכלל אותה והפך אותה לקלה ונגישה הרבה יותר.

איך עובדת שיטת הדילוגים?

הצופן התנ"כי היא שיטה למציאת ביטויים שונים בתורה על ידי קריאתם בדילוג מספר קבוע של אותיות. בפסוקי התנ"ך, ניתן לגלות מסרים (מילים או משפטים שלמים), באופן שהן מעבירות מסר מובן. פעמים רבות מתאים המסר באופן מופלא לתוכן הפסוקים שבו הוא מופיע.

עובדה זו היתה ידועה כבר לקדמונים, ובזוהר הקדוש כבר מצינו את השימוש בדילוגים לגילוי סודות הטמונים בתנ"ך.

איך זה עובד בעידן המחשב?

בעידן המחשב, על המחפש להזין בתכנה מילה מסויימת והמחשב יחפש עבורו את המקום בתורה שבה רמוזה המילה בדילוג הקבוע והקטן ביותר של אותיות.

כלומר, לאחר שהתכנה הממוחשבת מקבלת מילה, היא מתחילה בפעולת ספירה:

היא מחפשת את האות הראשונה של המילה ואת האות השניה. לדוגמא, אם נחפש את צמד המילים 'מרווה לצמא', המחשב יחפש את האות מ', ר' וו', ותספור על כמה אותיות היא דלגה בין אות לאות. אם מספר האותיות המדולג הוא קבוע – יש כאן צופן.

רמז אסון מיאמי

האסון הנורא שהתרחש במיאמי, כאשר בנין דירות קרס וקבר תחתיו את מאות דייריו – מרומז בתנ"ך בספר ויקרא, החל מפרק ד', בפסוקים העוסקים בענין קרבנות ציבור.

בפרק ד' בויקרא, כאמור, בדילוג 900 אותיות, מופיעות ברצף אחיד המילים: "מוות במיאמי", וליד זה, באותו דילוג בדיוק, מופיעה המילה "בנין", כאשר מהאות נו"ן של המילה "בנין" יוצאת המילה "נפל". (כמו בתשבץ, המילים נקראות במאוזן ובמאונך). וכן המילה "קרס" עוברת מעל המילים "בנין נפל".

כן מופיעות בצופן גם המילים: אסון, בארה"ב, מתים, מתים!

המילה "ישנים", המרמזת על כך שחלק גדול מקרבנות האסון ישנו בעת הקריסה, מופיעה אף היא בצופן זה. כמו גם תאריך האסון: תמוז תשפ"א.

דבר מעניין מאוד בצופן זה, שמופיעות שלושת המילים הידועות על פי הסוד שכל אחת מהם היא בגימטריא 136, והם: "קול", "צום", "ממון", אשר מסמלות: תשובה, תפילה וצדקה, המעבירים את רוע הגזירה. ועובדה זו קשורה אף היא 'לסיפור' מפני שמספר הדירות שהיו בבנין שקרס במיאמי, הוא 136.

והיכן בתורה רמוז אסון מירון תשפ"א?

את הפסוק המפורסם, הכתוב בשער הכניסה על ציון הרשב"י במירון, כולנו מכירים באופן אישי:

"כי לא תשכח מפי זרעו". סופי התיבות של פסוק זה מרכיבות את המילה יוחאי, הוא אביו של רשב"י, אך זהו פסוק מיוחד, שבא לחזק אותנו על הצרות שיפקדו אותנו באחרית הימים בפרשת האזינו: "וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ".

דילוג קבוע של מספר אותיות, מתחיל בפסוק הזה והוא מסתיים במילה "אלמנה" , על המילים "הר-מירון" מופיע, באותו דילוג בדיוק, מילה של נחמה לעם הכאוב: "נחמו" (כלשון הפסוק "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם").

בצופן זה מופיעים התאריכים תרע"א ותשפ"א, אלו שתי השנים בהם אירעו אסונות מחרידים בציון הרשב"י בעת ההילולא.

הקורונה אינה חדשה!

הקורונה, שמחליפה צבעים וצורות ומסחררת את כולנו, רמוזה גם היא בתורה:

לפי המלצת האריז"ל בשער הכוונות (דף י"ד ע"ב) מובא, שבזמנים שיש מגיפה בעולם, כדאי להוסיף פסוק בסדר התפילה: לפני שאומרים המילים "ה' צבאות עמנו" בסוף "פיטום הקטורת", אומרים את הפסוק (בראשית פרק מ"ג פסוק י"א): "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם אִם כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים".

בפסוק זה, רמוזה מחלת הקורונה. החל מהאות ק' של המילה "קחו" נמצאת המילה קורונה, בדילוג של 245 אותיות בין אות לאות.

כמה יפה לגלות כי באותו דילוג בדיוק (245) מופיע שמו של הקדוש ברוך הוא, שמזכיר לנו בימים אלו מי השליט על הכל.

באותם פסוקים מופיעות גם המילים: "נגע", "נגף", "מחלה", רמוזים גם המקומות הראשונים שלקו בנגיף: סין, אירן, רומא.

מעל המילה "קורונה", מופיעה מילה שמביעה את הצעד הרוחני העיקרי להינצל מהשלכותיה: "תפילה", ומהאות פ' של ה"תפילה", מופיעה אף שנת הפצעת הקורונה לעולם: תש"פ.