איך היה לך הכוח,
אותו כך לשלוח,
ונותרת-
עם דרדר וחוח
ושגרה?
איך היית מתמודדת,
איתנה לא מועדת,
לבד כך צועדת,
בגבורה?
איך היית מסוגלת,
מחזיקה לא נופלת,
בדרך נפתלת,
ואפורה?
איך נשארת כך שנים,
עם מחסור שם בפנים,
ודרכך בשושנים
לא עטורה?
איך שלחתו הפשוט,
ברטט התרגשות,
"כי תורה לו קישוט"
ודרכך כה ברורה?
מי גילה לך היעד,
כי לגדולות הוא נועד,
כשהיית כך לבד
עם המטרה?
והיית רק אישה!
רכה, רגישה,
ולעיתים חלשה…
לא עמדה לצידך כל מורה…
ואדע את סודך
כי דרכך הנשגבת
בכל מאודך
היא דרך אוהבת-
תורה.
ותחינתי לך שגורה,
צקי נא רחל
אשת התנא,
מעט מתוכך-
אל תוכי.
תני נא רחל
גם לי הקטנה,
מעוז רוחך
אל רוחי.