מה שדודה קורונה
מלמדת אותנו בבית הספר של החיים,
במילים מדוייקות יותר,
מה שמי ששלח את דודה קורונה,
מלמד אותנו בכל רגע מחדש!
לא יאומן!
הדבר ההזוי הזה, להיות עם חבורת שובבים בבית
בלי מפלט של בית כנסת או חברים
בלי איזו קייטנה לרפואה
זה משהו שגורם לי להתבונן בעצמי עשרים פעם ביום
כשאני אומרת 'יו, אני הולכת לאיבוד'
ומיד מתקנת את עצמי
'גברת, את הולכת לעיבוד'.
הדבר ההזוי הזה,
שלשה שבועות לפני פסח
והמבצע הגדול והנורא
שהיה מלחיץ אותנו עד היום
פשוט הצטמק
ירד משיחת היום
מתגלה לפנינו בפרופורציה חדשה של:
מקסימום נשטוף הכל באקונומיקה יומיים לפני החג,
ונמכור חצי בית לגוי,
או:
מה הלחץ?
במילא משיח כבר יהיה וטראמפ יבוא לנקות לי את התריסים 😂.
הדבר ההזוי הזה
להתכונן לפסח בלי ריצת אמוק בין חנויות הבגדים
הגרביים
הקשתות
הפאות
הנעליים.
כולנו הלכנו לעיבוד.
עיבוד האישיות שלנו וליטוש שכבה אחר שכבה:
נראה אותך את באמת. באמת אישה,
באמת אמא
באמת בת
כל אחת במקום שהבורא הניח אותה
מתעמתת עם האמת בתוכה.
פחות בגדים
פחות חיצוניות
פחות רעש
פחות פוזה
פחות מה יגידו
פחות לשון הרע ורכילות (למי יש זמן?)
יותר צניעות
יותר פנימיות
יותר חיבור
יותר תפילה
יותר התבוננות
יותר הקשבה
ככה כולנו הולכות לעיבוד,
ככה כולנו יוצאות לאט לאט מגלות הדעת
עד לגאולה השלמה.
בקרוב נפגש!!!!
(הדברים נכתבו בהשראת הרצאה של ר' משה בויאר
שהאזנתי לה אתמול:
'משיח מול הקורונה').