"אני לא מאמינה!"
נפלטות מילות תדהמה מפיה של אישה עגולת מראה, למול מודעה אחת התלויה עלי.
היא מביטה בחוסר הבנה אל גבה של גברת מתרחקת, זו שלפני דקותיים ראיתיה מדביקה את המודעה והיא מנענעת את ראשה הנה והנה בחוסר אמון.
וכבר נשלף מתיקה טלפון נייד ומתגלגלות מילותיה אל תוכו, מתנשפות ונחרצות. שוב היא זורקת מבט אל הדף התלוי עלי ונושפת: "אני לא מאמינה! עד לאן הגיעה חדווה הזאת? ולאן היא רוצה להגיע עם פזרנותה המופרזת? את לא תאמיני, כמו שאני התקשיתי להאמין. אך המודעה אשר תלויה מול עיני מספרת לי שחור על גבי צהוב כי העובדה היא אמת לאמיתה! הנה הקשיבי למילים אשר תלויים מול עיני:
"חייבת להימכר"! כך כתוב במפורש בראש הדף, ומתחת לכותרת, מפורטים פרטי הבית… כן, זאת חדווה. מי כמוני יודעת כיצד נראית דירתה הנוכחית, לא פעם צבטה צביטת קנאה הגונה בליבי למראה השיפוצים האחרונים שערכה בביתה… בית, אשר מזמן אינו נראה בית, פנטאוז הייתי קוראת לו! משהו בסגנון ארמון קדום… ישן וחדש משמשים בו בערבוביה. מנורות קריסטל שלא מהעולם הזה מפיצות אור צהבהב אל חיטובי הגבס וצעצועי הנוי הרבים. רק בשבוע האחרון חידשה וילונות בסלון, היא קראה לי לבוא ולראות, וכמעט ופרחה נשמתי! מעולם, כן מעולם לא ראית ולא חלמת לראות יופי אגדי כזה.
למה אני מדברת רק עליה? כי אני יודעת שזאת היא, בעלה לא צריך את כל הפאר הזה. והיא הוציאה אותו, את המסכן, במו ידיה מן הכולל. אין לו מנין לגרד סכומי עתק לכל ה… איך לומר? אהבת היופי המופרזת הזו שלה… שמעתי שהוא מגלגל גמ"חים בכל הארץ… מה יתן לו ומה יוסיף לו כל היופי הלזה?
בקיצור איפה הייתי? הא… המודעה, נסחפתי פתאום, לא יודעת מה זה היה לי… באמת שאני מפרגנת לה עם כל הלב. מה אכפת לי שהיופי הזה עושה לה טוב על הנשמה? שתשתמש בו לבריאות! רק הנקודה שכואבת לי וכל כך מתמיהה היא, תקשיבי טוב: היא, ולא אחרת, הולכת למכור את הדירה שלה! כבר נמאס לה מכל החידושים שערכה בו, כבר אין לה מקום לשנות, הסטייל של שבוע הבא גדול על הבית שלה והיא חייבת, עוד במהירות, למכור את הבית! לכי תדעי לאן היא רוצה לעבור…
כנראה לאיזו וילה בעלת שלושה מפלסים על שפת אגם ברבורים… רעיונות של אנשים! בקיצור, אין לי שום עניין סתם לרכל. כל מילה שאני אומרת לך היא נטו לתועלת… חייבים לעזור למשפחה הזו! מישהו חייב לעצור את העגלה הזו טרם תשקע עמוק מידי בבוץ! חדווה הזאת, אינה יודעת למה היא גורמת…
ראיתי את בעלה והוא נראה לא טוב, כמו זקנה קפצה עליו. זקנו מאפיר בגיל צעיר מידי. על זה אמר שלמה המלך: "חכמת נשים בנתה ביתה, ואיוולת בידה תהרסנה"… אני מרחמת ודואגת, פשוט דואגת להם דאגת אמת כנה. לאן יגיעו?"
סימני השאלה סובבים אותי במעגל ונותרים בלי מענה. יען העגלגלה נעלמת לתוך אוטובוס שהגיע לתחנה.
אני נותר מעט מתוח, מתעניין בהמשך הסיפור, באותו רגע אני מתקנא מעט בנוסעי האוטובוס… הם ישמעו את המשך תיאוריה הציוריים, ובמחשבה שנייה, הם הפסידו את ההתחלה…
ומי יודע, אולי יזדמן לי, במקום עומדי המרתק, המשך לסיפור?
חולף לו הליל בתרדמה מבורכת ואתא הבוקר.
אחרי מרוץ הבוקר כמידי יום שוקט הרחוב, נראה כי הבוקר הזה הולך להיות מהשוממים עלי חלדי…
מסתבר שהתבדיתי.
אישה מוכרת מתקרבת אל התחנה שלצדי, לוקח לי שנייה להיזכר מנין מכיר אני אותה. אני שומע אותה, מתלחשת בקול רועד אל תוך טלפון נייד. הניידים האלה… הפכו את חיי למעניינים כל כך!
"לא יודעת מי המציא עלי את העלילה הזו… מעולם לא חשבתי להחליף דירה. טוב לי ונעים בדירתי הנוכחית. סך הכל עשיתי אתמול טובה קטנה לשכנתי רינה. היא בקשה ממני שאתלה את המודעה שלה כאן על העמוד… מכאן להיות בטוחים שאני היא זו? אני מתביישת לעבור ברחוב… המבטים של שכנותי משפדים אותי… מתחשק לי לתלות פתק על גבי ועליו וכתוב באותיות זרחניות: "טעיתם בכתובת, זאת לא אני!"
דמעות עומדות בעיניה. ואני כל כך מצטער בצערה.
מצטער על מילים רבות מדי אשר מתגלגלות לצידי, ומוטב היה לו לא נבראו משנבראו.
"אסור לומר על הזולת כי יש לו מידות רעות, הדבר אמור הן כאשר המספר מתייחס למקרה מסוים והן כאשר המספר קובע עליו דעה כללית, האיסור לספר בגנות מידותיו הרעות של הזולת קיים אפילו אם הדברים נכונים וידועים לכל." (הלכות לשון הרע פרק רביעי סעיף י"ב)
ישנם שבעה תנאים בדיבור לתועלת, ולהלן חלק מהם:
– אמיתות המעשה אינה עומדת בספק.
– לא קיים ספק בדבר היות המעשה אמנם מעשה עוול. (הלכות לשה"ר פרק עשירי כלל א')
