מרוב עומס איבדתי
את הדבר הכי יקר
והכי קשור לחג הזה.
הדבר שאמור
להקפיץ לי את האדרנלין
אל מקומות אחרים,
להעלות לי חיוכים מליגה אחרת,
להרחיב לי את הלב
לעורר בי רצונות חבויים.
מרוב עומס צלופנים ורעש,
וצילומים שחייבים
ורעיונות שיוכיחו הערכה
ובחירות שלישיות ששוב קפצו לי לחיים
וכל מיני רמקולים שמסתובבים
ומכירות היסטריות שאסור להפסיד,
איבדתי אותה.
היא חסרה לי!
אולי אתלה בתחנות
פתקי השבת אבדה?
'אבדה לנו שמחה,
המוצא הישר מתבקש
להחזירה על פי סימנים?'
אולי אחפש סגולות:
אשנן 'אמר רבי בנימין',
אתרום לצדקה.
אולי אפעיל טייפ
בווליום עצום
אתופף בתופים ודרבוקות,
אחבוש לראשי כובע ליצן,
אפרצף פרצופים
אולי?
אצא לתכנית
שהבטיחה קומדיה?
אני יודעת שדבר לא יעזור,
יודעת שבמילא
עוד מעט זה יקרה.
עוד מעט,
כל הרעש הזה יירגע.
פתאום היא תצוץ משום מקום.
'חיפשתי אותך!
לאן נעלמת???' אחבק אותה.
אשמור שלא תלך שוב.
'הייתי כאן כל הזמן' היא תחייך.
'זו את שלא שמעת אותי,
כי הרעש הסתיר'.