זו נראית עבודה קלה ונקייה, והפלוס הגדול: היא נעשית מהבית. הביקוש הוא גדול והתנאים לא קשים.
ובכל זאת, לא הכל ידענו.
על דרישות העבודה מהמטפלת, על דרישות מההורים,
על הזכויות וגם על החובות,
קורס מטפלות – האם הוא חשוב? מה הוא נותן?
שפרה ופועה היו משפרות את תנאי חייהם של התינוקות והיו פועות מולם
כי מאז ומתמיד זקוקים תינוקות ליחס מכבד.
האם כל אחת מתאימה להיות מטפלת?
בשעת צהריים שגרתית, כאשר אחרון הילדים שבטיפולה נלקח אל ביתו על ידי אחד ההורים, התרווחה מירה במושבה על האוטובוס העולה ירושלימה.
חיוך רפרף על שפתותיה כשנזכרה בידיים השמנמות של חזקי שהחלו היום למחוא כפיים. זו לא הייתה פעם ראשונה בה היא זוכה לראות צעד ראשון בהתפתחות הילדים, עוד בטרם ראו זאת הוריהם הביולוגיים.
'הם מפסידים' סיכמה מירה לעצמה. הכוונה הייתה להורים. 'הם מפסידים רגעים מתוקים של שהייה עם ילדיהם, של חכמות מתוקות מדבש, פה קטנטן נושק למזוזה ופעם ראשונה של אמירת תודה.
'כשאני אזכה לילדים משלי' מבטיחה מירה לעצמה, 'נראה לי שלא אוותר על הרגעים האלה. ולא אתן לאשה זרה להתמוגג מהם'.
ובינתיים מתמוגגת מירה מחכמות הילדים אשר בטיפולה.
"היי מירה" היא שמעה פתאום קול מוכר מאחוריה. זו הייתה שלומית ידידת נעוריה. תיקה הגדול והמשקפיים שעל אפה סיפרו על סמכות מורתית ברורה וכבודה עד מאד.
"במה את עובדת?" שאלת השאלות.
"אני? בייבי סיטר".
רגע של שתיקה האומרת בלי מילים: 'את, בסך הכל מטפלת?'. רגע של התעשתות ואמירה מנחמת בטון נימוסי להפליא:
"בייביסיטר – זו גם כן עבודה".
"גם עבודה???" התפלאה מירה. "האם את, היית שולחת את ילדייך למטפלת שעושה זאת כברירת מחדל?".
נשים רבות, כך מסתבר, עושות את העבודה הזו כברירת מחדל.
היא עברה מסלולי הכשרה מייגעים, בילתה שעות מתישות ומביישות בטלמרקטינג ומדדה מרצפות בחנויות בגדים. לבסוף, שכנה אחת שחיפשה נואשות אחר מטפלת הכניסה את פעוטה אליה ומאז הכל הסטוריה. היא הפכה למטפלת מבוקשת.
אם רק הפרנסה הייתה עומדת מול העיניים, מזמן לא הייתה שורדת.
קורס מטפלות – נכס
חיה מימון היא מטפלת עם וותק במעון בביתר עילית. לפני מספר שנים עברה בהצלחה קורס למטפלות מטעם משרד התמ"ת, והיא נאותה לשתף אותנו בשינויים שהלימוד הזה חולל בה.
"כאשר הקדשת זמן ולמדת את התחום, את כבר ניגשת אל העניין הזה ברצינות ובאחריות רבה יותר.
הלימוד חידד בי את הערנות לשים לב כשיש בעיה אצל אחד הילדים. לשים את האצבע עליה ולדעת להפנות לייעוץ רפואי או אחר בעת הצורך.
העבודה הפכה לקלה יותר. אני יודעת איך לבנות סדר יום מותאם לגיל הילדים, איך לאתר בעיות ואף למנוע אותם.
איך להפוך כל קושי – לחוויה. ובאופן כללי – איך להפוך את העבודה עצמה לחוויה.
התאמת תעסוקה לגיל
כאשר את יודעת להתאים תעסוקה לכל גיל, הדבר עשוי למנוע תסכולים רבים. לדוגמא: פעילות בכדור. לא מתאים לדרוש מילד בגיל חצי שנה לזרוק כדור, אבל כן מתאים ללטף אותו עם הכדור ולתת לו לחוש במגעו. (מתאים ביותר עם 'כדור קוצים') או לזרוק כדור למרחק או לגובה במטרה שיעקוב אחריו.
מוזיקה – שירי אצבעות מתאימים לזאטוטים מגיל אפס. הם עוקבים בעניין רב אחרי האצבעות הנעות לפי קצב השירים ומדגדגות אותם לעתים. גיל גדול יותר אפשר להפעיל בריקוד ותנועות ידיים, רגליים וראש לפי קצב המנגינה ובהתאם לתוכן.
תשעה קבין של תיווך
"לדעת לתווך בין הילד למטפלת, בין הילד להורה, זה חידוש משמעותי וגדול שקורס המטפלות נתן לי" מספרת חיה ומסבירה:
לדבר, לדבר, ושוב לדבר.
זה מתחיל עם קבלת הילד בבוקר. התחושה הטובה שאת נותנת לו. את אומרת בקול ברור את שמו ומחייכת אליו בברכת בוקר טוב, גם אם מדובר בילד בגיל שלשה חודשים. הוא מרגיש בזה, הוא מבין, הוא נהנה.
את מחפשת ומוצאת על מה להחמיא לו – ועל הדרך מוסיפה המון לתחושתה הטובה של האם. את אומרת לילד 'תגיד שלום לאמא' (כן, גם לילד שאינו יודע לדבר עדיין! כאן את מדברת במקומו). את מסבירה לו 'הנה אתה יושב עכשיו על השטיח ומשחק בקוביות'.
התיווך ממשיך לאורך היום כולו. את מסבירה לה מה הולך להיות הלאה. מקדימה לו לפני כל פעולה חדשה. גם לפני שאת מנגבת את אפו הדולף בטישו. נחשוב לרגע איך אנו כמבוגרים היינו מרגישים, לו יד עצומה בגודלה הייתה נוחתת פתאום מאחורינו ובלי התראה מוקדמת – הופ! מנגבת לנו את האף. אח, אפילו בדמיון זה לא נעים…
ילדים הם אנשים קטנים לכל דבר. עם רגשות ועם תחושות ואנחנו מתייחסים אליהם בהתאם.
כך את מתווכת לפני כל פעולה, במהלכה, ואחריה.
'עוד כמה דקות נאסוף כאן את הקוביות ונביא לכם לשתות / נצא לשחק בחצר'.
'עוד כמה פעמים ניסע עם הבימבה עד לסוף החצר, ואחר כך נחזור בחזרה'. ככלל, לא מנחיתים על הילדים את פעולות היום בלי להכין אותם מראש. כך הופכים חייו של הילד למסודרים ומוגדרים ורגועים יותר.
לקרוא לכל דבר בשם
כשהילד יוצר יצירה את אומרת לו בפרוטרוט: אני רואה שכדרת כדור מחימר, שציירת עיגול בצבע כחול. את מפרטת כל דבר ומעשירה את שפתו.
הולכים לאכול? הנה צלחת סגולה. הנה עגבנייה בצבע אדום. היא מאד טעימה ובריאה. יש לה מיץ!
הנה מלפפון ירוק. למלפפון יש פחות מיץ.
הנה ביצה. החלמון של הביצה הוא צהוב. כמו השמש, כמו אפרוח! החלבון הוא לבן כמו – חלב, כמו גבינה, כמו, כמו מה עוד?
שומעים ביחד שיר. עכשיו המנגינה היא ל א ט, ל א ט. ועכשיו היא מנגנת מהר מהר מהר…. הדיבור הממושך עם הילדים לאורך כל היום ותוך כדי הפעולות, מעשיר את המושגים שלהם, את עולם הידע, את השפה. היא מפתחת תקשורת נכונה ובריאה ומשמחת מאד.
התאמת כמות המשחקים
ילדים בגיל הרך אינם יודעים עדיין להתחלק עם הזולת. הם אגוצנטריים ורואים את עצמם כמרכז העולם. צביקי לוקח לשרוליק את הבימבה, גם הוא רוצה לנסוע! שרוליק פוצח ביללות. מבחינתו צביקי גנב לו את הבימבה ששייכת לו!
אם המטפלת תבוא ותגיד לו – תוותר, תתחלק, הוא יבהה בה ויגביר את הבכי.
למה להכניס את הילדים ואת המטפלת לעימותים מיותרים? קונים בימבה כמספר הילדים. כנ"ל במשחקי הרכבה כאשר הקבוצה גדולה. עדיף לרכוש מראש שני ארגזי קליקס.
יום יבוא והילדים ילמדו גם לוותר ולהתחלק ברכושם עם חבריהם. עוד חזון למועד. אל תדחפי את הרכבת.
לא לעבוד כרובוט
כל ילד זקוק לטיפול פיזי. כאשר ילד זקוק להחלפה, אפשר להרים אותו, להניח על משטח ההחתלה, להחליף, לזרוק לסל וחסל.
ואפשר גם להניח אותו ברוך. להסביר לו: 'בא חמודי, עכשוי נלך להחליף לך טיטול'. זאת אחרי שהכנו מראש את כל הנדרש שחיטאנו את הידיים ואת השטח. להסביר לו במהלך כל פעולה מה אנחנו עושים.
'והנה עכשיו הרבה יותר נעים לך לחזור לשחק על השטיח'.
ההבדל בין שני סוגי ההחלפות הוא תהומי.
להיות עם הילדים לאורך היום
לשחק איתם, לאכול איתם. (אם הגננת אוכלת בתאבון, כנראה שהאוכל באמת טעים ושווה לטעום אותו!).
באופן כללי על המטפלת לזכור שכאשר היא נמצאת עם הילדים שבטיפולה, היא בתפקיד. אין זה הזמן לפטפט בטלפון או לשקוע בקריאת ספר מתח. פעולות כאלו גובלות בחוסר אחריות.
לתת לילד מרחב ודמיון
בשעת היצירה, צריך לדעת גם איך לבקר את הילד ואיך להחמיא לו. לעולם לו נאמר לו: ציירת חתולה? איזה יופי! אולי הילד התכוון בכלל לצייר פרה, ואולי הוא בכלל לא התכוון? תני לדמיון שלו מרחב ואל תגבילי אותו בהגדרות משלך.
מה שאת רואה את יכולה לומר בקול. 'אני רואה שציירת קו אדום, ועיגול צהוב זורח. איזה צבעים יפים בחרת!'
תני לילדים להתנסות במגע ובתחושה של מגוון החומרים.
העניין האחרון שעליו מתעכבת חיה, הוא בעצם הראשון במעלה.
בטיחות
מקרים של אסון או כמעט אסון שנמנע ברגע האחרון הם מעשים שבכל יום. ילד אחד שתה אקונומיקה שהיתה מונחת בתוך בקבוק שתיה רגיל (מטעמי חסכון במקום) שעמד במקום נגיש מדי.
על המטפלת לשנן ולדעת את כללי הבטיחות בעל פה!
חומרים מסוכנים – מונחים במקום גבוה ונעול ובלתי נגיש לילדים.
חומרי יצירה – אסור שיכילו חומרים רעילים. (הנטייה הבריאה של כל זאטוט היא ל'טעום' כל חפץ המונח לו ביד).
חובה לבדוק על כל חומר ורהיט עם הוא בעל תו תקן.
מאכלים עגולים כמו נקניק – לפרוס לאורך.
שקעי חשמל תקינים וסגורים היטב.
שערים ודלתות עם שכבת גומי למניעת פציעות.
"הקורס הזה – הוא נכס לכל אם" ממליצה חיה בחום. "גם כזו שאינה מטפלת בילדים זרים".
גב' סמדר מלול, מדריכה פדגוגית ומכשירה מטפלות למעונות ולמשפחתונים הגרה במודיעין עילית, מסכמת לנו על הדרישות הלגיטימיות הנדרשות מכל מטפלת בגיל הרך.
דרישות העבודה מהמטפלת
חובת המטפלת לדאוג לשלומו של הילד וזה כולל הכל: הגנה, בטחון, הרגשת שייכות, חום ואהבה.
כל תינוק מאז לידתו הוא באופן טבעי יצור לומד. את העולם שסביבו, את היצורים שמסתובבים בו ואת בליל הקולות והצבעים. השנים הראשונות הן קריטיות להתפתחות ולמידה, ולהכרת עולם המבוגרים. בידי המטפלת להכיר לילד את העולם כמקום מעורר אמון שנעים לחיות בו.
לכבד את הילד ואת צרכיו. לזכור שכל ילד הוא בן אדם עם נפש ורגשות.
לשיים – לתת שם לכל פעולה שאנחנו עושים עם הילד ואפשר גם לחשוב בקול. באופן כללי להרבות בדיבורים משתפים.
להתייחס לארבעת תחומי ההתפתחות: המוטורית, השכלית, החברתית והרגשית. כל אחד מהם חשוב מאד וכולם כמכלול. את כל אחד מהתחומים וכולם יחד אפשר וצריך לקדם לאורך היום.
לדעת להכיל את הילד ולהכיר בשונות בין כל ילד וילד (מבחינת האופי התכונות וההרגלים). להכיר ביכולותיו של הילד ולאפשר לו עצמאות בהתאם.
כאשר הילד מתנהג באופן שלילי, אסור לנו להתנהג מולו בספונטניות. עלינו לעשות הכל כדי להוביל את המקרה לחינוך ולא למצב של כיבוי שרפות. ילד מרביץ? נושך? הכי קל להשתיק אותו ולהעניש. הרבה פחות קל לחקור מה עומד מאחורי השינוי הזה בהתנהגות.
התזונה של הילד מוטלת על אחריות המטפלת. לדעת מהם אבות המזון החשובים לו. למצוא את דרך האכלת הילד באופן המותאם לו.
על המטפלת לזכור: הילד הוא קטן וחסר אונים, כל כולו תלוי בחסדיה! האמון שלו בעולם תלוי בה, בדרך שתתנהג אליו כך הוא יכיר את עולם המבוגרים.
על המטפלת להתייחס לילד כאל יחיד בתוך קבוצה. כלומר: לא לבודד אותו מהקבוצה, ולזכור שהוא בן יחיד עם צרכים אינדיווידואליים תוך עידוד חיי החברה.
לא משאירים ילד לבד, ולו לרגע אחד. אסונות קורים בשניות וכבר היו דברים מעולם.
למען האיזון הטוב, גם צבור ההורים נדרש לתרום את חלקו. אחרי הכל, מדובר בילדיו הביולוגיים…
לכל אם הגישה שלה והיכולות שלה בחינוך הילדים. לא בהכרח שהמטפלת פועלת באותה גישה בדיוק. מותר ורצוי שהילד ילמד שיש גם שונות בדרכי הגישה של המבוגרים. טוב לו גם בדרכים אחרות!
שוב חזר הילד כשחולצתו הבהירה מוכתמת בכתמים שאינם יורדים בכביסה! העובדה הזאת מקוממת אתכם? הגיעה הזמן שתשנו את הגישה. אל תפחדו מכך שהילד מתלכלך! אם אתם חונטים אותו בתוך בגדי יוקרה בהירים, אתם מגבילים אותו ואת המטפלת. ילד הוא ברנש חוקר מטבעו. תנו לו להתפתח בצורה חופשית! ההתעסקות בחול, צבעי ידיים וחומרים נוספים, מביאה לו לכל כך הרבה אושר ולמידה, הרבה יותר מבגדים מושקעים.
הורים רבים נרתעים ממשחק הילדים בחול וחבל. חומרים רבים אינכם מכניסים הביתה מסיבות נקיון ואסטטיקה, אצל המעון / משפחתון / מטפלת נותנים לו את החוויה הזו, תנו לו ליהנות, להתנסות ולהתפתח!.
מתפקיד ההורים לברר על המטפלת ולדעת מראש על איכות הטיפול והשמירה על הילדים. אחרי שבחרתם במטפלת, לעתים התפשרתם על עניינים הפחות חשובים לכם ולא התפשרתם על עקרונות. מכאן והלאה – תנו אמון. תנו למטפלת לעבוד בשחרור וברוגע. אמון הדדי מאפשר זרימה ומורגש היטב אצל הילד.
אל תשליכו את הקשיים שלכם על הילד. הורה שקשה לו להיפרד בכל בוקר מהילד. 'תגיד שלום לאמא!' ועוד פעם מציץ מהחלון, ועוד פעם אומר לו שלום, ומנפנף, ועד שהילד אינו בוכה הוא לא נרגע. הנה, הילד צריך אותי ומתגעגע אלי כבר מעכשיו… אל תשכחו שילד הוא יצור פעיל, שמח, אוהב חברה. סמכו על המקום שהוא שוהה בו במשך הבוקר ותנו אמון.
שקיפות
שלוימי היה אחד הילדים הזורמים יותר בקבוצה. הגיע מדי בקר חייכן ומטופח. הוא הרבה להשתובב ולצחוק.
ביום אחד השתנה הכל. הפנים שלו היו חמוצות, במקום לדבר – ירק והוציא לשון ובעט ונשך בכל עת מצוא. רק אחרי מספר ימים לא קלים נודעה לנחמה – המטפלת הסיבה.
בדרך כלל עומדת סיבה מאחורי שינוי דרסטי בהתנהגות של ילד; והמטפלת, טובה ומסורה ומשתדלת ככל שתהיה, עדיין לא התברכה בנבואה.
אם הילד עובר תקופה קשה בבית, אם מסיבות משמחות ואם לאו, על המטפלת לדעת זאת.
שינוי בבית – אם זו מחלה ל"ע של אחד מבני המשפחה או להבדיל תינוק חדש שהצטרף, לא קל לילד. כאשר המטפלת יודעת על כך היא תתן לו את מלוא התמיכה אשר לו הוא זקוק.
וכן להיפך
חשוב גם ליידע את ההורים כאשר חל שינוי בהתנהגות של הילד במסגרת המעון / המשפחתון / אצל המטפלת. גם ההורים אינם נביאים והם נדרשים לדעת את האמת על התנהגות ילדם כדי לברר את הסיבה.
לעתים הסיבה יכולה להיות פשוטה: ביקור אצל רופא אף – אוזן – גרון מגלה בעיה קלה בראייה, נוזלים באוזניים וכן הלאה, המציקים לילד ויכולים לבוא אל פתרונם.
אין זו חכמה לדקלם בכל יום להורים: שמוליק היה ילד מתוק, התנהג נהדר! כאשר באמת הוא התנהג בדיוק ההיפך… מובן שעל המטפלת לדבר בעדינות 'ולרפד' את האמת, אבל את האמת – עליה לומר.
ויש מקרים יוצאי דופן…
"לא תמיד צריך לשמור על שקיפות מלאה" מסייגת רבקה מדרום הארץ, אם לשורת זאטוטים ומספרת: "זה היה ביום שילדתי את אחד מילדי. הייתי עייפה וחלשה רציתי רק לישון… טרם נעצמו שמורות עיני צלצל הטלפון הנייד.
המטפלת של הרשי בן השנתיים היה על הקו: "לא יודעת מה קרה להרשי! הוא נורא בכיין היום". הייתי עייפה, ראשי כאב וחשבתי שאין זה מתפקידי לדעת עכשיו עד כמה בכיין בן השנתיים או לא. חשבתי לתומי שכל עוד אין מדובר במקרה חרום מותר להשאיר אותי מחוץ לתמונה… ניסיתי להסביר זאת למטפלת.
'אני בבית החולים' הזכרתי לה. 'אין לי אפשרות לבוא לקחת אותו מוקדם יותר'. 'אה… מזל טוב'. נזכרה הגברת. 'אבל הוא נורא נורא נודניק'.
'תנסו להרגיע אותו, אולי תתנו לו ממתק. יש זמנים כאלה אצל ילדים, ואפשר להבין אותו' פיהקתי.
'הוא נודניק נורא' אמרה המטפלת בפעם השלישית.
'תנסי להתמודד' אמרתי לה ונתקתי את השפופרת כשטעם מר בפי.
יש זמנים בהם על המטפלת להתמודד בכוחות עצמה, ולא לרוץ להתקשר להורים שגם כך מספיק קשה להם" מסכמת רבקה. "כאן התפקיד של המטפלת הוא להיות ממלאת מקום של האם, לנסות למלא לו את החסר.
הדוגמא שציינתי מעלה, היא דוגמא של שקיפות מיותרת". מסכמת רבקה.
