כמטריות אחר הגשם \ ל.פוטש

שמיים נפתחים
ממטרים נתכים
מתופפים על פחים
על רחובות לחים

מטריה מגוננת על ראשם
פתוחה לרגע כמו גג מגושם
מיד מתהפכת; לא כאן, לא שם
וכל ברזליה מתחננים על נפשם.

מה קרה לה? אין איש יודע;
נדים בראשם לה כל רעיה,
אתמול נרכשה והיום – לצפרדע,
מטריה חסונה התהפכה על כרעיה.

ולמעלה מעליה ישארו מתוחים
אין סוף שמי תכלת פתוחים
ממטירים ממטרים ושוב הם זורחים –
מספרים על יוצרם לנצח נצחים.