הספור יתאים במיוחד לפרשת בשלח
לילה. חשוך בחוץ, גם הירח והעננים מסתתרים מתחת לשמיכה שחורה. אני מסתכל על פניו של שמוליק, הן רגועות – רגועות. הוא נרדם מזמן. העפעפיים שלו מעפעפות במהירות, שמעתי פעם שכאשר חולמים חלומות נעות העפעפיים. מעניין מה יענקי חולם?
למה רק אני לא מצליח להרדם? רק העפעפיים שלי נשארות פתוחות לגמרי וחושבות מיליוני מחשבות ושואלות שאלות בלי קול?
כל היום אני חושב. אם היה אפשר לנעול לרגעים את הראש, הייתי עושה את זה, תאמינו לי. קצת מעייף שהמחשבות מתגלשות כל היום לכל מני מקומות ואני בכלל לא מצליח להשתלט עליהן.
בינתיים לא מצאתי את המנעול הזה, ובינתיים הן לא נותנות לי להירדם, השובבות האלה.
אני שומע את אבא ואמא מן המטבח. עולה משם ריח של חביתה, המזלגות דופקים בתוך הצלחות שלהם ואבא נאנח.
מה קרה? אני נבהל פתאום.
אבא הגדול, הגבוה, שתמיד מסתדרים לו כל העניינים. אבא שיש לו ארנק בלוי ושחור אבל מלא כרטיסים וקסמים. שתמיד חוזר הביתה עם שקיות מן המכולת ונותן לנו כמעט כל מה שאנו מבקשים.
הקול של אבא מודאג.
וגם אני מתחיל לדאוג.
מה קרה? אולי מישהו מבני המשפחה חולה? אולי זה אני וזו הסיבה שאני לא נרדם?
אבל כל היום הרגשתי נפלא! אולי זה אבא או אמא? אמא אמרה לי שהיא עייפה מאד בזמן האחרון.
די! המחשבות שלי מתחילות להתגלש בלי רשות. הראש כואב לי.
אבא אומר משהו על יישור השיניים של שמוליק ואני נרגע. נו, שיניים עקומות עדיין אינן מחלה.
אבא מזכיר גם את המשקפיים שמירי צריכה, משקפי מגדלת יקרים ומיוחדים, הוא אומר. וגם מחירי הטיטולים עלו, ומחירי המטרנה.
אמא אומרת משהו על מסגרת אשראי, ואבא אומר את המילה "הלוואה". שוב אבא נאנח.
אני מתחיל להבין.
קצת קשה להם לאבא ואמא, ואולי הרבה קשה, עם כל הדברים שיש להם לקנות.
אבל קצת קשה לי להבין. הרי יש לו לאבא כרטיס בתוך הארנק, כרטיס שתמיד הוא מגהץ אותו בתוך החריץ שבקופה הרושמת במכולת, וזה כאילו הוא שילם המון כסף – בלי שישלם כלום. "כרטיס קסם" אני קורא לו תמיד בליבי.
אז מה קרה היום לכרטיס? אי אפשר להעביר את הכרטיס הזה בשביל משקפיים וישור שיניים?
שמעתי שכל החנויות מקבלות היום כרטיסי אשראי!
הראש כבר כואב ממש ואיני יכול יותר.
אני מחפש את נעלי הבית ומדשדש איתן למטבח. יודע שאבא ואמא יכעסו עלי שיצאתי מן המטה, שעוד לא נרדמתי, אבל מה אעשה? יותר מדי שאלות מבלבלות את הראש שלי ולא נותנות לי להרדם.
אני נעמד בפתח המטבח, מוצץ את האצבע ומסתכל על אבא ואמא.
אבא מברך ברכת המזון בכוונה, ואמא אומרת משהו אחר מתוך הסידור. זה לא ברכת המזון, אני יודע.
הם מסתכלים עלי בעיניים גדולות, מופתעות וגם עייפות. אבל לא יכולים לדבר באמצע מה שהם אומרים.
"כואב לי הראש!" אני מודיע להם, ומיד נופלות השאלות מתוך הראש הכואב הזה: "מה קרה לנו? אנחנו עניים? כרטיס האשראי התקלקל או מה?!"
"אמא, מה את אומרת שם?"
אמא נושקת לסידור, מחבקת אותי ומושיבה אותי על ברכיה.
"לא נרדמת חילוש? שמעת הכל?" אני מהנהן בראש שכואב עכשיו קצת פחות.
"אמרתי עכשיו פרשת המן לוזר. הרבי בחיידר סיפר לכם פעם על המן שירד ליהודים במדבר?"
וודאי שספרו לנו, הוא היה לבן כמו שלג, והטעמים שלו התחלפו לפי מה שהתחשק לכל אחד שטעם אותו. הרעיון הזה די מגרה אותי. "אח, הלוואי שהיה לנו גם מן! ושיהיה לו תמיד טעם של ארטיק בטעם אבטיח! אמא, את מתפללת שיפול עלינו מן מן השמים?"
אבא צוחק ואמא גם. "אין היום מן אבל פרשת המן היא סגולה לפרנסה. אם אומרים אותה – נותן הקדוש ברוך הוא ברכה בבית. הוא ייתן לנו בעזרת השם כל מה שאנחנו צריכים".
"אבא, מה קרה לכרטיס האשראי שלך? הוא התקלקל?"
אבא מוציא כרטיס נוצץ מן הארנק המשופשף שלו. הוא בריא ושלם הכרטיס, אפילו לא משופשף. אז מה קרה? למה אומרת אמא פרשת המן?
"יש לי כרטיס אשראי חיליק, אבל כדי שיהיה אפשר לקנות בו, צריך שיהיה גם כסף בבנק. אם יש כסף, הכרטיס החכם הזה כאילו מושך אותו ומשלם במקומי למכולת. אבל אם אין – הוא בדיוק כמו כרטיס של משחק".
אני שומע את דבריו של אבא. לא מבין אותם עד הסוף אבל אין לי כוח לנסות להבין, התעייפתי.
"אתה צריך לשון חיליק, קצת קשה להבין דברים כאשר הראש החכם שלך עייף והשאלות המבריקות מתבלבלות לך במוח" איך אבא יודע?
"מחר אסביר לך עוד, בעזרת השם" מבטיחה אמא. "לך לשון ואל תדאג לוזר. האייבישטער לא יעזוב אותנו, כמו שאף פעם לא עזב. חלומות נעימים!"
אני נכנס למיטה יחד עם נעלי הבית, והעיניים נעצמות מיד.
ובחלומי, מן יורד מן השמיים.
הוא נראה כמו שלג לבן ורך. אני פותח את הפה ונותן לשלג הזה להתגלש ישר לתוך הפה שלי. אח! הפתיתים האלו כל כך מתוקים, טעימים הרבה יותר מקרטיב בטעם אבטיח.
פתאום נעלם השלג. ואני רואה סידור גדול ולבן מול העיניים. הדפים שלו קצת צהובים וקצת נראים כמו כרטיס אשראי, ומתוך כרטיס האשראי הזה נופלות הדמעות של אמא, וגם כמה מטבעות של כסף.
מהר מדי הגיע הבוקר, וקטע את חלומי היפה.