הרובוט, כן זה שאמור היה: למיין את הבגדים לפי סוג וצבע – להכניס אותם למכונת הכביסה – לטרוק את דלת המכונה בעדינות – להוסיף אבקת כביסה ומרכך כביסה – להפעיל את המכונה, לא הגיע היום.
נאלצתי לעשות את כל הנ"ל בעצמי, כמו כל יום, כמעט, בעשר השנים האחרונות. לא קמו לי מתחרים בתחום זה בבית!
ישבתי ליד מכונת הכביסה, אילו היו לי אטבי כביסה בבית, אולי הייתי משתמשת באחד מהם כדי לחסום את שלל הריחות בדרך אל אפי. ברוך ד'! כשיש ילדים והם אוכלים בחסד ד' ומתלכלכים ומלכלכים וגו' יש גם שפע של כביסה מלוכלכת…
כשהתרוממתי משם, וניגשתי לשטוף את ידיי, אילו היו לי אטבי כביסה בבית, הייתי צריכה להסיר את זה שהיה מונח על אפי בדקות האחרונות. הרגשתי כאילו כל עוונותי כובסו ומורקו ואני נקייה מחטא ועוון. המיקום, המנח ושלל תנאי הסביבה ליד מכונת הכביסה בוודאי כיפרו את כל עוונותי.
ניגבתי את ידיי ונשאתי אותן למרום בתפילה: על כל הרווקות שמחכות עד בוש, שתזכנה מהרה לחתן, לדירה ולמכונת כביסה של בוש.
על כל חשוכות הבנים, שתזכנה מהרה לערימות כביסה של חולצות, מכנסיים וגרביונים קטנטנים.
על כל הילדים היהודיים, שיהיה להם כח ומרץ לטפס על כל העצים בסביבה, להכין 'קובבות' מאדמה ולצבוע בגואש.
ועל כל האבות היהודיים, שיהיו להם הרבה חידושי תורה לכתוב, רק שיזכרו אחר כך את העט לפקוק טוב (לפני שהוא נכנס לכיס).
ואז הלכתי אל המחשב.
מאז שיש לי מייל יש לי בו מליון חברות.
אני כותבת כתבות ומקבלת תגובות נלהבות, מגיהה סיפורים ונשטפת בשפע ברכות, נותנת עצות, עונה לשאלות, עוזרת, תומכת, מכוונת, נשים שאני לא מכירה אומרות שאני מקסימה! הטור שכתבתי מדהים! אין עלי! (אפילו לא אטב כביסה) כל הכבוד לי!
כל המילים שמכונת הכביסה אף פעם לא השמיעה באוזניי! אף ששפכתי לתוכה 'מקסימה' לעיתים, היא לא מכירה את השורשים ד.ה.מ. או ק.ס.מ. מקסימום דהה או קמט.
זה פשוט קשה לי המעבר הזה משם לפה.
אני יודעת שבכל מקום אני רק שליחה, כל מה שעובר דרכי הוא שפע משמיים. אין לי כלום שלי. אני רק צינור להעביר הלאה. אם זה בית מתפקד ובגדים נקיים למשפחה שלי ואם זה מילים שבונות במקומות אחרים. מה לעשות שליד המחשב הניחוחות יותר ממכרים?
זהו, מכונת הכביסה סיימה את תפקידה, כנראה שאין לה הרבה הרהורים. היא מצפצפת אלי ואני קמה אליה.
להתראות!