מאחורי המסכה \ ל.פוטש

אי שם, הרחק
מעבר להרים וגאיות
עמקים פורחים
נהרות מפכים
מדבריות ונאות מדבר
קיימת עיר קטנה ויפה
מטופחת
נקיה.

רבים האנשים שגרים בתוך בתיה נמוכי הקומה
ואדומי הגגות
רבים וחכמים.
ועל פניהם של כולם
צעיף
מיוחד הצעיף
ממותג בסמל של העיר
מדורי דורות
סגול הוא הצעיף
עיגולים בצהוב מקשטים אותו
מכסה הצעיף את הפה ואת האף
של כל בני העיר
שומרים הם באדיקות
את הצעיף
שיהיה כרוך
היטב היטב
סביב פתחי הפנים.

ילדה קטנה
עם שמלה פרחונית
עטויית צעיף כמו כולם
התברכה בתבונה
וכל היום שאלה
שאלה אחת
את כל הסובבים אותה:
למה הצעיף הסגול?
ולמה עיגולים צהובים?
כי ככה הכי יפה
ענתה לה סבתא
כי ככה הכי בריא לנו
ענו לה הדודים
כי ככה אנחנו הכי יפים
אמרו לה האחיות והאחים.
אבל למה?
לא נרגעו סימני השאלה
בראשה של הילדה
למה צעיף?
ולמה הדוק?
מה אנחנו מנסים להסתיר שם מתחת?

השאלה הוליכה אותה אל זקנת הכפר,
קשישה רבת קמטים ושנים
שזה מכבר מלאו לה מאה שנים.
יש שאלות ילדתי, שלא כדאי לשאול אותם.
אמרה לה הקשישה
יש שאלות שהתשובה שלהן היא: ככה זה ודי.
שמעי לי ילדתי
אם יש סודות אפלים
עדיף שלא תדעי עליהם
יותר בריא שלא תרימי את המסכה.

מני אז
פסקו סימני השאלה להתרוצץ במוחה של הילדה
גם מפיה שוב לא יצאה השאלה למה.
היא ידעה שככה זה ודי
שאלות עלולות להיות מסוכנות.
כפות ידיה הידקו בקנאות את הצעיף
סביב פתחי פניה
והיא
מכירה טובה לצעיף היפה
הממותג
בעל העיגולים הצהובים שאינם דוהים לעולם
נגעה בו מדי פעם ביראת כבוד, בהערכה שקטה
כמעט בסגידה.

יום אחד, כמו בכל הסיפורים,
הכל משתנה בעיר הקטנה והיפה.
חייה השלווים נטרפים באחת,
בתנופה.
האדמה רועדת,
לבה רותחת יוצאת מן האדמה.
עצים נופלים,
ציפורים בורחות הרחק…
בתים יפים נסדקים,
מגדל שמירה מתנדנד
הכל זז, הכל רועד.
רעש בלגן ובלבול
העיר נראית, כמו אחרי מבול
ומבין ההריסות
עולה הילדה
מתייפחת ובוכה
כי בסערת הסופה,
הרעש והגעש
וכל הארמון שנטרף
נפרד ממנה ועף
הצעיף הנערץ.

עומדת הילדה
מתייפחת לבדה
חשופים פה ואף
במקום צעיף שעף
מתנודדת
רועדת
היא מתכופפת אל פיסת מראה שבורה
לראשונה בחייה
תראה
את פניה
חשופות מהצעיף
גדול היה החשש
לבה נרעש
מול פיסת המראה
התגלה
לא סוד אפל ורע,
לא פצע או חבורה
היה שם סוד מפתיע
אמתי ומרגיע:
חיוך מתוק מדבש
היה שם במראה החדש
סביבו פזורים
פרורים פרורים
של אבקת זהב

הצעיף התעופף
עוד מעט יימצא
את פני הילדה
כמו כולם
שוב יכסה
אבל מעתה
היא תזכור
לא תשכח
שמתחת לצעיף
החיוך שלה יזרח
לעולם לא יברח
והד יעלה מבין ההרים ויזכיר לה:
גם בזמנים עייפים
או בזמני מסיבה
כשסביבה
כולם מחזיקים בצעיפים
היפים
שום רוח לא תחטוף לך
ושום רעידת אדמה
לא תיקח
את חיוך הזהב,
כי הוא שלך!!!