בוקר!
שגרה ברוכה ירדה על הבית, שקט עמוק אחרי חופשה ארוכה,
מבולגנת, מבולבלת, סוחטת כוחות.

אני ניצבת מול החלון הפתוח,
נושמת משב של אוויר חדש, טהור, ישר מהשמיים.
המשב הזה, יחד עם קול עדין ומפלח,
שבוקע מבית הכנסת מול חלוני,
מרעיד לי את הלב בצינת התרגשות.
שופר! אלול כבר כאן!

ואת, איפה את?
שואל אותי קול במנגינה של שוטר תנועה.
אני כאן. אני עונה לו בקול חנוק.
בין סל הכביסה לתוף הכביסה המסתובב,
בין הארונות לבין הסירים לבין העוף המופשר בחלקו
והקומקום שרתח בשנית, ועד שאכין לי קפה הוא יתקרר שוב.

וסידור, ותהילים, וקבלה רוחנית כלשהי?
מחר יש הסעה לקבר רחל!
לכותל יש כל שבוע באופן קבוע!
איפה את ואיפה אלול?

אני כאן!
עונה שוב הקול החנוק שלי והוא מתנצל כל כך.
אני שבה אל הכביסות ותנועותיי קפואות.

קול השופר מתחדש. עדין ודק וחודר כל כך.
הוא בוקע את כל השכבות שלי ופתאום מזמר לי מנגינה חדשה.
למי את עושה את כל אלה?
הוא שואל.
למי את מכבסת, תולה, מקפלת, מגהצת?
למי העוף הזה שמופשר
והסירים שאת שוטפת כדי ללכלך שוב,
בארוחה חמה ומזינה?

שיירת הילדים שיצאה אך הבוקר,
עם פאות מסולסלות וציצית לא לגמרי מסודרת ורב קווים,
ותיקי אוכל מלאים שאולי יחזרו בדיוק כאלה, כי הסנדוויצ'ים התכווצ'צו להם,
והבנות עם השיער המתוח שיתפרק עוד רגע,
עומדת מול עיני רוחי ומנופפת לי לשלום.

הילדים האלה אינם שלי, הם ילדים של השם שאני מגדלת,
הם יצאו ללמוד תורה ולהתפלל בכוונה
ולומר לדוד השם ולשיר אחת שאלתי במנגינה המיתולוגית,
ולשמוע שיעורים על אלול ועל תשובה,
ואולי גם יצאו לטיול אלולי לכותל או לאמא רחל.
לילדים האלה אני מכינה כוח.

מכונת הכביסה סיימה את סיבובי התוף שלה.
ידי הקפואות מעבירות את התכולה לסל,
ויוצאות איתו למרפסת.

שופר מפלח שוב את האוויר.
אלול כאן.
הוא מזכיר לי שוב במנגינה האחרת,
וקולה של המפקחת ההיא הולך ומתרחק, מיטשטש באופק הרחוק.

המלך יצא לשדה לאסוף אליו את ילדיו ולקרב אותם באהבה רבה, אומר לי הקול החדש.
הוא עומד לאסוף את מליוני המצוות הקטנות שעשיתי,
במהלך השנה שחלפה:
את מליארדי ההתגברויות הקטנות,
את המוני הפיהוקים שכבשתי,
את כל הגרביים ששידכתי והאשפה שטיטאתי,
את הירקות שקלפתי ואת התפילות הקטנות שהתפללתי,
את המילים הקטנות שאמרתי וההקשבות שהשתדלתי להקשיב,
את החתימות במחברות והאישורים על האיחורים,
את ההשכבות המתישות והמלחמות בבוקר מול מחוגי השעון.
את כל אלה הוא אוסף אל כף המאזניים, ברחמים גדולים ובאהבה,
וחותם לכולנו שנה טובה ומתוקה.

תנועות ידי מתרככות בבת אחת כשהן תולות את הכביסה.
הרגליים רוצות לצאת בריקוד.
אולי זו תהיה הקבלה הרוחנית שלי,
לקראת השנה החדשה.