עמוק, נסתר, חזק – השורש! \ ל.פוטש

"הוא יפיפה" לוחשת ציפור לאחותה. "ראית אילו עלים? כל עלה, הוא עלה! איזו ירוקת, אילו גוונים!"

"באמת סמל ודוגמא" פוצחות ציפורי שיר במקהלה. "את הניצנים, ראיתם? אדומים כאלה, עזים. קטנים כאלה וכבר מציצים בין הענפים. צובעים באדום עז את החלומות של כולנו. את זוכרת איך פרחו באביב שעבר? אילו פירות עסיסיים נתלו על הענפים האלה? מכל הארץ באו אנשים, לקטוף את התוצרת".

עיניים מעריצות נשלחות אל הגזע החסון, "זה הכל בזכותו" מפטפטות ציפורים בלחש רם. אדרבא, שישמע לו הגזע, ייהנו הענפים וישמחו הניצנים הקטנים. לא כל ניצן זוכה לצמוח על עץ כזה!

לא כל אחד זוכה, מחייך הגזע בהדרת כבוד, ומשהו חם זורם בין מליוני קמטוטיו הקטנים.

אני, זכיתי!

לא כל אחד זוכה, מהנהנים ענפים בענוות חן. שומרים על עלים אציליים שלא יפלו, שניצנים בעלי עתיד זוהר, לא ייפתחו טרם זמנם.

אנחנו, זכינו! מריעים ענפים ועלים יוצאים בריקוד.

רק הוא, ממשיך לשתוק.

שולח זרוע, נוספת על עשרות הזרועות שכבר שם, מחדיר אותה עמוק פנימה אל תוך מעבה האדמה. הזרוע חופרת, נאבקת בסלעים, נפצעת, מתגברת, מתחזקת.

והוא שותק.

כשכולם מהללים את הגזע, טוענים שהוא זכות קיומו של כל הפרות הבאים. הוא ממשיך לשתוק, מרחיב חיוכיו עמוק בתוך האדמה.

אז מה שציפורי השיר אינם יודעים מקיומו? מספיק שהוא יודע.

מספיק שהוא ממשיך להעמיק ולשאוב כוח, ממעיינות תהום.

ויודע העץ כולו, מאין הוא יונק את הכוח.

---

הם טמונים עמוק באדמה, יונקים מים מעמקי התהום, מעבירים ויטמינים, מינרלים וכוח מן האדמה הדשנה אל העץ כולו. השורשים.

כלומר – אנחנו.

אז למה אנחנו עייפות דרך קבע? מה מפריע לנו להתמלא כדי למלא הלאה?

אולי איננו יודעות מספיק על ערך הנתינה לעצמנו?

אולי איננו יודעות איך?

על השורש ועל הכוח בכתבה מחזקת לאמהות,
ויש גם רעיונות להשראה.

הכל תלוי בשורש

"חוסנו של הגזע – אב המשפחה, תלוי באשה, שורש העץ". אומרת הרבנית י. נוישטט, (בתו של הרב עזריאל טאובר זצ"ל) "חיבורם של הענפים והפרות המתוקים שצומחים מהם – הדורות הבאים – אל עץ החיים, תלוי בעוביים של השורשים ובחוזקם. ותפקיד השורש הוא לדאוג לעצמו ולמילוי מצבריו הן בגוף והן ברוח, למענו ולמען העץ כולו.

כאשר השורש בריא, כל הבית בריא. כאשר האם במצב רוח נינוח וחיוך פרוש על פניה – כל הבית מחייך. כאשר האם נמרצת ופועלת – היא מדביקה את כולם במרצה.

ואילו כאשר המצב רוח באדמה ופניה נפולות, גם אם תנסה לחבוש מסכה עליזה – הילדים ירגישו בכך. כי לילדים חיישנים מסתוריים ויודעי כל, כידוע.

הכלל הוא כזה: ככל שהעץ גבוה יותר וזקוף קומה, כך עמוקים השורשים המשתרשים ממנו כלפי מטה ויונקים ממי התהום.

כאשר מציץ השורש החוצה, אות הוא כי משהו בהתנהלות שלו אינו בריא. הוא שטוח מדי, אין לו כוח לחפור פנימה, הוא חולה.

מה קורה כאשר מציץ השורש מן האדמה? הוא בולט, מפריע. עוברי אורח עלולים להתקל בו וליפול.

אשה שקובעת את משכנה מחוץ לבית ומרגישה ששם הוא מקומה, מהווה מכשול לעוברים ושבים והם עלולים לפול בגללה.

מקומה הטבעי והנכון של אישה הוא בבית. גם אם יוצאת לסדר את ענייניה, עדיין מרכז העצבים הוא הבית פנימה. שם ההתעניינות, שם הלב ושם תשומת הלב".

מי ידאג לשורשים?

"אם אין אני לי – מי לי. כל אשה באשר היא יודעת מה יעשה לה טוב לגוף ולנשמה. אם היא לא תדאג לעשות זאת לעצמה – איש לא יעשה זאת במקומה, וכל הבית יפסיד.

יש וטוב לה לצאת להתאווררות מפעם לפעם, לעשות דברים בשביל עצמה. עוד עליה לבדוק אם קיים חסר באחד מארבעת היסודות".

החיבור למים חיים

יניקה ממושכת ממים חיים, היא זו השומרת על רעננות השורש לאורך ימים. ואין מים אלא תורה. נתחבר בכל עת לדעת תורה, נתפלל לרבונו של עולם "אחרי מצוותיך תרדוף נפשי", שנחוש עונג בקיום מצוותיו. תחושה שתעבור בע"ה הלאה לשאר חלקי העץ.

ארבעה יסודות לתדלוק

כאן עוברת הרבנית נוישטט וממשילה את גופנו לרכב במסע ארוך על פני הכביש. הגוף 'מסיע' בתוכו את הנשמה. ועל כן, חובה עליו לשמור על תחזוקה הולמת, תדלוק נכון והתנהלות בטוחה, כדי שינעם המסע לנשמה השוכנת בתוכו והיא תגיע לשלום אל יעדה – ביצוע התפקידים למענם היא נוסעת.

ארבעה יסודות פשוטים. כל כך פשוטים, עד שאנו שוכחים לעתים לשים את לבנו אליהם. עושים אותם כלאחר יד ובחוסר שימת לב. לא כך מתנהגת תחנת דלק!

אלו הם יסודות גשמיים לחלוטין, אשר משליכים המון על הרוח והנשמה של הבית כולו.

אכילה – האם זכור לך בכלל מה הכנסת לפיך ביממה האחרונה? אמנם אינך חייבת לעבור לתזונה ירוקה וחומה, אבל מינימום שימת לב: פת שחרית, כתוב בגמרא שהיא מונעת עשרות מחלות. יומך יראה אחרת אם תקפידי על פת מוקדמת, נינוחה, כזו שתתעכל היטב ותמלא את מצברייך ליום החדש.

אביגיל שטרנוב, תזונאית מוסמכת ונטרופתית, ממליצה על אכילה בריאה ומאוזנת:

חלוקת כל אבות המזון

הקפידי על אכילת כל אבות המזון, סך קלוריות: 1200 עד 2000, תלוי במצב הגופני.

מהי החלוקה ההגיונית?

חמש עד שבע מנות פחמימה, כל אחת מהן שמונים קלוריות. דוגמאות למנות פחמימות: אורז, פסטות, דגנים, תפוחי אדמה, גזר בטטה. לחם, וכל דבר המיוצר מקמח.

חלבון – הוא מאבני הבניין של הגוף. טוב לאכול מנת חלבון גדולה, בת 300 קלוריות, המורכבת ממנת עוף בגודל אגרוף ועוד 4 עד 6 מנות חלבון קטנות (כ70 קלוריות), חלבונים מן החי: דגים, בשר, ביצים ומוצרי חלב.

חלבון צמחי הינו שילוב של קטניות יחד עם דגנים. לדוגמא: עדשים עם אורז מלא, שעועית עם בורגול, חיטה או גריסי פנינה, כל דגן שמשולב עם פחמימה מספק לנו את יתרונותיו של חלבון מלא.

שומנים – אין הכוונה לצ'יפס מטוגן בשמן ולא לבורקס טבול במרגרינה. ממש לא. שומנים חיוניים הם שמן זית כתית בכבישה קרה, שמן פשתן (לשמור בקירור), ושמנים חיוניים מסוג אומגה שלש.

שתייה – "כאשר הנוזלים בגוף מועטים", אומרת הרבנית נוישטט, "יורד לחץ הדם והכל נעשה באיטיות מונוטונית. את מתפקדת כי את חייבת, עייפות מלווה את תנועותיך ואינך יודעת לאן נעלמה החיוניות שלך, ואם תחזור אי פעם.

אמצי נא את מוחך והזכרי: מתי וכמה מים הכנסת אל גופך בשעות האחרונות? אולי תופתעי לגלות, שהקפה הראשון של הבוקר – הוא הנוזל היחיד שהשקה את גופך?"

"המים מסייעים לניקוי הגוף, וחשובים לחילוף החומרים" מסבירה התזונאית שטרנוב, "הם מצויים בעיקר בתאים שבהם חילוף חמרים גבוה, כמו תאי השריר ומערכת העיכול. הם מתערבבים בדם, מגדילים את נפחו ומאפשרים זרימת חומרים חיוניים בכל הגוף.

אם כמות המים בגוף אינה מספקת, מפרק הגוף חלבונים מן השריר – תהליך שבמהלכו נוצר מים. זו הסיבה לכך שחוסר כרוני בשתייה גורם לנו להרגיש עייפות, כאבי שרירים וחוסר ריכוז.

אמא יקרה, את מרגישה גרוע? גשי נא אל הברז, שתיית מים עשויה להרים אותך".

מנוחה

"שינה היא יסוד חשוב לא פחות משני היסודות הראשונים". אומרת הרבנית נוישטט וממשיכה בדוגמת המכונית, "חובה על מכונית שנוסעת באוטוסטראדה במשך ימים ארוכים, לכבות מפעם לפעם את המנוע ולתת לו לנפוש, להרפות.

אין מן החכמה לעבוד מצאת החמה עד צאת הנשמה, (גם אם נחמד לספר זאת). שינה טובה מטיבה עם הגוף ועם הנפש".

הגברת שטרנוב מצטטת מן הרבנית רחל ארבוס: "אמא עייפה אינה אמא, אשה עייפה אינה יכולה להיות אשה".

"על פי הרמב"ם", ממשיכה שטרנוב, "גופנו זקוק לשמונה שעות שינה מדי לילה. כאשה, את מרגישה לעתים צורך ליותר, הקשיבי לגופך!

אם שעת ההשכבה אינה קלה לך, היא צפופה בעימותים והפכה לסיוט מתמשך, ארגני לך עשרים דקות של מנוחה – גם במחיר בייביסיטר. או אז תראי, שכל חלומותייך על שעת השכבה קסומה ורגועה, מתממשים בעזרת השם". (כנ"ל לפני הגעתו של ילד מאתגר במיוחד).

כאשר קשה ליישם

מה קורה לאמא המרגישה שכל ההוראות האלה אינן מתאימות לה, חוקי הטבע פסחו עליה, היא חיה מעליהם, ויכולה לשרוד עם שלש עד חמש שעות שינה ונשנושים פה ושם משאריות האוכל של ילדיה?

"על אמא כזו להבין שני דברים" מציינת גברת שטרנוב.

"ראשית, אם שאוכלת בלי שימת לב מה ואיך, קולטים ילדיה את הדרך הזו ומחקים אותה. הם עלולים לפתח בעיות אכילה קשות עד כדי אנורקסיה. אכילה משפחתית ומסודרת ליד השולחן היא קריטית ומוסיפה רבות לכל המשפחה.

שנית", מתריעה שטרנוב, "יגיע היום שהאמא הזו תדרש לשלם מחיר. לגוף יש מנגנוני פיצוי שונים. אין לו מים? הוא יפרק שריר. חוסר שינה? יפרק סוכרים. כך תשרוד המכונה הזו עד שיתכלו כל הרזרבות, ובסופו של דבר, כאשר לא תתייחס לגניחות ולאיתותים, היא תקרוס חלילה.

אזי זקוקה האמא להרבה יותר מנוחה, הרבה יותר מזון מבריא, הרבה יותר רופאים, הרבה יותר תוספי תזונה, ולא תמיד מצליח הגוף לשקם את עצמו… האם לא כדאי לשלם טיפין טיפין ולהקפיד יום יום על אורח חיים בריא, ולמנוע כל זאת?".

היסוד הרביעי לתדלוק – פעילות גופנית

"מחצית השעה של הליכה מדי יום" ממשיכה התזונאית, "מעלה את חילוף החומרים בגוף עד פי שמונה. כמאתיים שרירים משתתפים בפעולת ההליכה, סבולת לב – ריאה עולה. אלו שסובלים מכולסטרול – האפשרות להנזק ממנו יורדת למחצית.

ההליכה משחררת אנדורפינים משככי כאב ומרוממי מצב רוח המסייעים לשינה בריאה.

פסיכיאטרים רבים, דורשים ממטופליהם להקפיד על הליכה יומית במשך שלשה שבועות ואחר כך לחזור אליהם. רבים מן המטופלים אינם חוזרים אל הרופא הפסיכיאטר, כיוון שאין יותר צורך…"

פעילות גופנית – כפתרון לקשיי הרדמות

"כל אחת מאתנו חווה תקופות, בהן מלאך השינה מסרב לפרוש את כנפיו המרגיעות דווקא כאשר אנו קרועות מעייפות. זו עייפות שחצתה את הקו האדום ואין את היכולת להרפות את הגוף ואת המוח עד למצב של נינוחות והרדמות". אומרת הרבנית נוישטט.

את קשיי ההרדמות היא ממשילה לבלון מנופח עד קצה גבול היכולת.

"כאשר אנו מנפחים בלון יתר על המידה, קצה הבלון נעשה קשוח, מתוח עד לקצה גבול היכולת. כך גם כאשר הגוף עייף יותר מדי ה'שפיץ' – הראש נעשה קשוח מדי, מסרב להרפות ולהרגע. אלו מביננו שזכו לחתן ילדים מכירות ודאי את התופעה הזו מתקופת החתונה, כאשר אינספור מטלות, משימות ורשימות יושבים על הראש ומותחים אותו עד קצה גבול היכולת.

העצה לכך היא – להרפות, לשחרר אוויר מן הבלון. דווקא הפעלת הגוף, בעיקר הידיים – היא זו שתשחרר את המוח ותניח לו לשון.

עצה נפלאה לקשיי הרדמות: קחו פלסטלינה וצרו ממנה יצירות. התעסקות הידיים בחומר הגמיש הזה, מלבד היותה מהנה, משחררת את הראש כאשר ההרגשה היא שהוא 'תקוע' ומסרב לעבור למצב שינה.

ואם לא נעים לך, אמא גדולה, לשחק בפלסטלינה באמצע הלילה? תוכלי להחליף את הפעולה בהכנת בצק לחלות. לישה ממושכת, מלבד היותה בריאה לגוף כולו כמו שעור התעמלות, תתן לך בס"ד את היכולת להרדם ועל הדרך יתמלא הבית בניחוח קסום של חלות…

אם את רוצה לתפוס את עצמך בידיים

שיקום השורשים, מאת התזונאית א. שטרנוב –

אם את מרגישה שהמכונה שלך מאותתת על הזנחה ממושכת, הנה לך תכנית שיקום והבראה בס"ד: (נסי אותה רק לחודש, הכיני לך טבלת רישום של הפסד מול רווח, וראי אם שווה לך להמשיך…)

הקפידי על שלש ארוחות מסודרות ביום, בנוסף לשתיים שלשה ארוחות ביניים המכילות: פרות, ירקות, חטיפי בריאות ואת כל אבות המזון.

למשך החודש הראשון מומלץ לצרוך מולטי ויטמין כללי ואבקת חלבון, המכיל חומצות אמינו חשובות.

הקפידי על שתיית כעשר כוסות מים ביום, ואם קשה לך מדי, לפחות הכפילי את הכמות ששתית עד היום. (אם שתית כוס מים אחת, שתי מהיום שתיים). לעתים, כאשר נותנים לגוף את החומרים הנכונים, הוא יכול בעזרת השם לרפא ולשקם את עצמו, ובעיות רבות, גופניות וגם רגשיות, נפתרות על הדרך.

נשים יקרות, (איזו אשה אינה יקרה?)

העובדות במשרות מלאות בשלל חזיתות, מספרות כיצד הן מתמלאות בכוח,
הזכויות לא שמורות להן, מוזמנת לקבל השראה ולהעתיק.

לאפרת יפה, עצמאית, יוצרת ומרצה, יש רשימה ארוכה של 'סוכריות' שנותנות לה כוח להמשיך במרוץ:

הבילוי האולטימטיבי עבורי זה לצאת למוזיאון, דבר שקורה אחת לכמה חודשים כי זה דורש יציאה, התארגנות, וגם עלות כרטיס.

לעתים קרובות יותר אני יושבת על השטיח עם ערימת מגזינים שאספתי, מוזיקת רקע נעימה ויוצרת לי לוח השראה או לוח חזון, הכל לפי מה שאני עובדת כעת בפיתוח העסקי. או לפי הלך הרוח הרגשי ומה אני רוצה שיקרה. זו חוויה של מספר שעות שבהם כל היקום נעלם. אני קמה מהחוויה הזו מפהקת, מאושרת ומעופפת.

חלימה בהקיץ עם מחברת הרעיונות שלי ביד. מייצרת כמה שיותר רעיונות לדברים שאני רוצה ויכולה לעשות. החשיבה הזאת יוצרת לי כיף וממלאה אותי בכוח.

בוקר עם חברות עצמאיות ויצירתיות כמוני ושיחות ברומו של עולם על מה שמעסיק אותנו, התגייסות לעזרה לאחת מאתנו מדי פעם.

לאה קרימלובסקי, מתמחה בייעוץ אישי ובגישת שפר,

כל מה שקשור לעבודת יד ממלא אותי באנרגיה וכוח ונותן לי שעה של הרפיה.

אני אוהבת לסרוג, לצבוע לי יצירות אומנות יפות, לראות תוצרים קורמים עור וגידים בעוד אני נותנת לאצבעות ללכת במקומי.

יפה הכהן, מחנכת בכתה א': אני חושבת שהרעיון הוא לעשות משהו שובר שגרה, ולכן תלוי מאד מהי השגרה היומיומית שלך. אם את עובדת יום יום מחוץ לבית, את תרגעי מיום של מנוחה ביתית עם ספר טוב. אם את עובדת בין קורות הבית, יום של טיול ומפגש עם נשים ימלא אותך בכוח. אצלי אישית זה ממש כך: תנו לי ערמת עיתונים ושקט ואני חוזרת חדשה.

מינדי קלוגר, מנהלת גן פרטי: העבודה שלי דורשת ים של אנרגיה ועמידה על הרגליים שעות רבות, בתוך ארבע אמות הבית. יש מה שנותן לי כוח להמשיך בה מעל עשור, ללא הרגשת שחיקה: אחת לשבוע יש לנו 'יום אמא'. כל האחיות הנשואות מכל הארץ נפגשות לארוחת ערב מאוחרת, החלפת חוויות וצחוקים. מלבד זה, אני מזהה את תחושת ה'קצה' רגע לפני שהיא מגיעה ומארגנת לי ממלאת מקום ליום שלמחרת. נוסעת לבדי להתבודד בחיק הטבע. לעתים זה פארק ירוק מרוחק, לעתים זה חוף הים…

יושבת שם שעה, שעתיים, שלש ואפילו ארבע. מתבוננת ביופי הזה שיד אדם לא נגעה בו, אוכלת, מתפללת במילים משלי, שותקת המון. נותנת לקולות הגלים ולריח המלוח לשטוף לי את המוח מכל לחצי היומיום וחוזרת הביתה חדשה.

מירי הכהן, אומנית וכתבת: כיוון שאני עובדת לאורך השבוע בין ארבע קירות הבית, יציאות החוצה ממלאות אותי בכוח. האויר (הוא קר? אז מה!) השמיים, הכחולים או מעוננים, הצמחיה. אני משתדלת ליהנות מליווי הילדים למוסדות הלימוד שלהם ולא מוותרת על ההמתנה בצהריים. הרצאות לחיזוק בעירנו, מתקיימות מפעם לפעם במחיר סמלי ואני משתתפת בהן, מתמלאת בכוח מהתוכן שאני שומעת וממפגשי הנשים, וחוזרת רעננה יותר.

מלבד כל אלה אני מאד אוהבת לשיר. לאחרונה, אני שרה לילדים בעת ההשכבה. שירים שקטים, כמו 'בלבבי משכן אבנה', "אבינו אב הרחמן" השירים מזכירים לי מי אני ולאן אני שייכת בתוך מרוץ השגרה, מרגיעים אותי ואת הילדים ומרדימים את כולנו על הדרך.